היום צונאמי, מחר שיר. על המשורר אהרן שבתאי

אהרן שבתאי, שמש שמש, חרגול, 58 עמ'
 
  "בין האינקוויזיטורים/ והכתבים שנלושו/ מעיסה אפורה/ של נייר מוג לב/ את דומה לנרקיס שחור‭/,‬ ז'אן דארק שלי‭/!‬ לא באזיקי השב"כ‭/,‬ ברתוקות זרועותי/ הייתי נושא אותך/ למלון במדבר‭/.‬ שעה היה לוקח/ להביא לך לשם טמפון/ או קולה/ ובערב משקפינו היו נוקשים/ כשהייתי מנשק/ את ה‭W-‬ הרך/ של שפתך העליונה" ‭")‬טלי פחימה‭,"‬ עמ' ‭.(10‬ משהו לא טוב קרה לשירת אהרן שבתאי בעשרים השנים האחרונות.
 
שבתאי החל את דרכו השירית בשני ספרים מפתיעים ומקוריים - "חדר המורים" (עכשיו, ‭(1966‬ והפואמה "הקיבוץ" (הקיבוץ המאוחד, ‭.(1973‬ כבר אז ניכר אצלו הרצון לנקות מן השירה את הסנטימנטליות ולהתבסס על תיאור אובייקטים, תוך התנכרות לאלמנט המעורר הזדהות בשירה - הרגש. הוא בחל בנוסח המודרניסטי המעודן והרמזני של זך, וניסה לפרוץ דרכי מבע בשיר.

   שבתאי ביקש להוות אנטיתזה לקודמיו. אם זך ואבידן היו משוררי בית קפה בוהמייניים, הוא יהיה משורר הבית, איש המשפחה ‭")‬הפואמה הביתית‭,"‬ סימן קריאה, ‭;(1976‬ אם זך ועמיחי ביטאו בשירתם עמדות אנטי-מלחמתיות של השמאל, הוא יכתוב פואמה אוהדת למנחם בגין ‭")‬בגין‭,"‬ כתר, ‭;(1986‬ אם עמיחי היה משורר מודרני שיש לו חשבון נוקב עם המסורת היהודית, שבתאי יעשה במסורת היהודית שימוש, בעיקר בתלמוד ‭")‬ההרצאה הראשונה‭,"‬ עכשיו, ‭.(1983‬ אם זך, עמיחי ואבידן השתדלו לדבוק במסורתם של משוררים אנגלוסקסיים מודרנים כדוגמת אליוט, פאונד ואודן, שבתאי יפנה אל השירה היוונית העתיקה וישים דגש על משוררים קדומים כהסיודוס, שיש להם קשר ישיר למעשיו הפשוטים, הפיזיים של האדם, לחקלאות ולבנייה. שבתאי חתר אם כן "לקראת שינוי הנוסח‭,"‬ ואף פרסם מאמר בשם זה בכתב העת "עכשיו" ‭.(1985)‬ 

   תפיסותיו החלו אט אט לצבור השפעה. אף ששירתו היתה תמיד אנטי-משהו, וצמודה מדי לתיאוריות שלו על שירה - בפירוש לא משהו שלוקחים למיטה לפני השינה וקוראים לשם ההנאה - הרי שיכולת התיאור הפלסטית שלו, המקפלת לתוכה לעיתים הומור (מה שחסר כל כך בשירתו של זך‭,(‬ קנתה לו שורה של מעריצים, בעיקר משוררים צעירים כדוגמת משוררי קבוצת "מקום" (זלי גורביץ‭,'‬ אלי הירש, אלון אלטרס, אבי פלדשטיין, נורית כהנא ואחרים‭,(‬ שהפכו אותו למעין גורו. בכלל, שבתאי היה ונשאר משורר למשוררים, אליטיסט שבאליטיסטים, ודיבר - להבדיל מעמיחי - לקבוצה מצומצמת וברנז'אית. על כל פנים, לשיאו הוא הגיע בספרו המרתק "אהבה" (עם עובד,1987)‬ שבו הצליח, מעבר לתיאוריה האובייקטית שלו, לעורר אמפתיה והזדהות, אולי בגלל הנגיעה בנושא אנושי כל כך כמו אהבה. 

  אבל בשנים האחרונות עבר שבתאי שתי טרנספורמציות, ושתיהן עיקרו משירתו את ממד העומק שלה. האחת, הרצון שלו להמם אותנו, הבורגנים, בשירי זימה בכל חג ומועד במוסף לספרות של עיתון "הארץ‭,"‬ שירים שהצטיינו בעיקר בפרובוקציה שבהם, קצת כמו ילד שמתענג על המילים קקי ופיפי. בדרך נטש שבתאי את הצורות החופשיות שלו כמודרניסט מאוחר, וניסה לכתוב שירה מחורזת.
 
  והנה, למרות אוזנו הרגישה, התברר שיכולת לחרוז אין לו. השירים יצאו מזיעים לעילא ולעילא, ואפשר לראות מקילומטר איך הוא תיכנן שהמילה בשורה הראשונה תתחרז עם זו שבשורה הרביעית. זה לא בא לו טבעי. המגלומניה של שבתאי הביאה אותו גם לרצות לחדש בתחום הצורני, וברצף הסונטות "לב" הוא דרש מן המו"ל ספר ענקי באותיות מפלצתיות. התוצאה היתה ניסיון ברור לעורר פרובוקציה ללא כל צידוק פואטי ממשי. 





אהרן שבתאי, חי את שירת יוון הקדומה



  הטרנספורמציה השנייה שהורידה את שירי שבתאי אלי באר שחת היתה שינוי עמדותיו הפוליטיות. בן-לילה הפך שבתאי לשמאלן שבשמאלנים, וכצפוי מאיש קיצוני כמוהו, שבר שמאלה עד הסוף, והיה לקול המצפון האמנותי של "הארץ" לצד יצחק לאור. "שמש שמש‭,"‬ הספר שלפנינו, ששירים מתוכו פורסמו במוסף ההוא, הוא התוצאה. 

  קחו את הנטייה הבסיסית של שבתאי לכתוב על אובייקטים ללא דימויים והוסיפו לה ישירות בוטה של שיר פוליטי אגרופי, וקבלו סמרטוט סיסמאות של השמאל הרדיקלי, שכולו ראייה פשטנית וחד צדדית, שטיחות רעיונית ונביבות מילולית: "אבן גבירול מאמן צלפים‭/,‬ קפקא אחראי למשת"פים‭/,‬ ולטר בנימין/ הוא אדריכל ארקדות הגדר‭/,‬ וכל הגויים באים לציון/ ללמוד את משניות רבני ההרג‭/.‬ אבל אני איני רוצה/ כל בוקר פגר ליד הצלחת‭/.‬ לא אטעם מתפוחי/ מדע המוות‭/.‬ אני מחפש את חכמי התחייה‭/,‬ ואת מחדשי החיים‭/.‬ בשפתיים צרות מדי‭/,‬ בלב שאינו גדול דיו/ אני מתפלל שיתאחה/ כל מה שבותר‭/,‬ נהרס או נגדע בארץ‭/,‬ גם משקפי רנטיסי‭/,‬ גם כיסא הנכים של יאסין" ‭")‬ליום העצמאות‭,"‬ עמ' ‭.(34‬  

שבתאי כותב הרבה מדי ומהר מדי. הוא מנפיק שירים לעיתון כמו כתבות. היום יש צונאמי, מחר יש לו שיר. "בעקבות המארינס/ בקרוב גם צה"ל/ יישא את לפיד ההומניטריות/ לאזורי הצונאמי‭/.‬ גם באצ'ה/ יש הריסות‭/,‬ ומזלג שאיבד את הסכין‭/,‬ ומחנות פליטים/ וילדים קטועי רגל/ ואפשר להזניק מסוקים/ ולהצטלם עם גופות" ‭")‬צונאמי‭,"‬ עמ' ‭.(46‬ חבל. אחרי הכל, מדובר באחד הכישרונות השיריים והאינטלקטואליים החזקים של ארבעים השנים האחרונות. חבל מאוד.  ‭



עיצוב עטיפה: תמיר להב-רדלמסר





עטיפת הספר בהוצאת "חרגול"