סוויני אגוניסטס, ת.ס. אליוט - מחזה, תרגום: יהודה ויזן (חלק ב')

מקהלה מלאה: ווקופ /  הורספל / קליפשטין / קרומפקר

כְּשֶׁאַתָּה בְּמֶרְכַּז הַמִּטָּה לְבַד וְאַתָּה

    מִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה מְיֻזָּע וְּמְפֻחָד

כְּשֶׁאַתָּה לְבַד בְּמֶרְכַּז הַמִּטָּה וְאַתָּה

   מִתְעוֹרֵר כְּמוּ נָחֲתָה עַל רֹאשְׁךָ חֲבָטָה

הָיָה לְךָ חֲלוֹם בַּלָהוֹת נָאוֹת

    וְהַהוּ-הָא בָּאִים אֵלֶיךָ.

הוּ הוּ הוּ

חָלַמְתָּ שֵׁקָּמְתָּ בְּשֶׁבַע

   וְעַרְפִלִּי וְלַח וְחָשׁוּך וְטָחוּב

וְאַתָּה מַמְתִּין לַקּוֹל הַנּוֹקֵשׁ וּלְסִבּוּב הַמַּנְעוּל הַלּוֹחֵשׁ

   כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁלְּךָ מַמְתִּין הַתַּלְיָן

וְאֶפְשֶׁר כִּי אַתָּה חַי

וְאֶפְשֶׁר כִּי אַתָּה מֵת

הוּ אָה אָה

הוּ אָה אָה

הוּ

הוּ

הוּ

         טוּק טוּק טוּק

         טוּק טוּק טוּק

         טוּק

         טוּק

         טוּק

מעשייה אירית קדומה מן המאות ה 14-13 מספרת בשיר ובפרוזה על מלך מיתולוגי באולסטר שבאירלנד אשר איבד את שפיות דעתו.

ב'שיגעונו של סוויני' (The Buile Shuibhne) מקובל לראות מקור ממנו שאל אליוט את שם גיבורו על אף שאליוט עצמו יעיד אחרת:

"במקרה הזדמן לי להכיר סווינים רבים, חלקם בין ידידיי, אני מחבב את השם הזה, הוא מצטלצל יפה".

סוויני, על כל פנים, הוא דמות מוכרת בשיריו של אליוט, החל מ'סוויני מזדקר' דרך 'סוויני בין הזמירים' וכלה במחזה 'סוויני אגוניסטוס' - סוויני הוא למעשה, סוג של כותרת: האופן בו אליוט מאפיין אדם מחוספס, חושני, חילוני, מושחת ופחות ערך - דמות פגומה ומסואבת שמשקפת באופן מהימן את המקום אליו הידרדרה האנושות עד כה.

השימוש בשם התואר אגוניסטס (המתייסר, הנאבק) בכותרת היצירה מפנה באופן מידי ליצירתו הידועה של ג'ון מילטון 'סמסון אגוניסטס' (Samson Agonistes - שמשון המתייסר) ולשימוש שעושה מילטון במבנה הטרגדיה היוונית (מבנה שאליוט עצמו אימץ בכמה ממחזותיו). האנלוגיה בין התחבטויותיו של שמשון ובין אלו של סוויני מתבקשת. 

"חיי מתים לחצאין, מיתה חיה"

                                 (סמסון אגוניסטס עברית: שמעון זנדבנק)

"מוות הוא חיים וחיים הם מוות"

                                 (סוויני אגוניסטס)

'סווני אגוניסטס - מקטעים של מלודראמה אריסטופאנית' הוא התנסותו הראשונה והמודרנית ביותר של אליוט בכתיבת דראמה. חלקו הראשון של המחזה - 'מקטע מקדים' - הודפס בכתב העת 'קריטריון חדש' (New Criterion) באוקטובר 1926. החלק השני - 'מקטע של מאבק' - הודפס באותו כתב העת כחצי שנה לאחר מכן. את שני הפרסומים ליוותה הכותרת הכללית - "באה הביתה מותק?" (Wanna Go Home Baby?), ששונתה לאחר מכן ל'סוויני אגוניסטס' עם כינוסם של שני המקטעים לספר אחד ב1932. מסיבות אלו ואחרות כלל אליוט את 'סוויני אגוניסטס' בכל כתביו, אולם הפעם בחר דווקא לכלול את היצירה תחת השער "שירים לא גמורים" (Unfinished Poems).

לא גמור?

מסופקני!

איש אינו מפרסם יצירה לא גמורה בחייו. 'וסוויני אגוניסטס' על אף מראיתו הצנומה, השבורה והאקספרימנטאלית, הוא מחזה שלם, גמור ומוקפד. כה מוקפד, עד ששלמותו מתממשת במלואה דווקא באי-שלמותו. עושה רושם, כי שני חלקיו של המחזה מקיימים יחסים: הרמוניים, סימביוטיים, הכרחיים, גם אם קטועים. 'המקטע המקדים' מכשיר את הקרקע להתרחשות ומהווה בעצם משחק מקדים למאבק המתממש במקטע השני. כמו בכל יחסים זה מתחיל ונגמר באותה השאלה:"מי משלם את שכר הדירה?"

שתי הציטטות אשר מופיעות בפתח היצירה, כדרכן של ציטטות ביצירתו של אליוט, משמשות כגורם מטרים וכסממן של הלך הרוח השורר במחזה. גם בסדר בו הציב אליוט את הציטטות יש כדי להצביע על הקשר הברור ביניהן.

 "אורסטס: אינכן רואות אותן - אבל אני רואה!.. רודפות הן אחרַי!.. לא עוד אוכל לשהות!.."

דבריו של אורסטס נאמרים כאשר הוא מתוודע לראשונה לפוירות שרודפות אחריו לאחר שרצח את אמו ואת מאהבה. אורסטס בורח וכך יוסיף לעשות עד שיטהר עצמו.

"לפיכך, אין הנשמה יכולה להשתייך לאיחוד השמימי, אלא לאחר שפשטה מעליה את אהבתה ליצירי האל"     

דבריו של סאן חואן דה לה קרוז נלקחו מיצירתו 'טיפוסו של הר הכרמל'  (The Ascent Of The Mount Carmel 1578-1579) המתארת את המסלול המיסטי לאיחוד עם האל. כך או כך בשני המקרים היעד העיקרי הוא השאיפה להיטהר. יעד, שאליו שואף גם סוויני במאבקו.

* * *                      

"השירה היעילה ביותר, תהא זאת אשר תוכל לחצות את רובדי ההווה של דעת הקהל" כותב אליוט.

'סוויני אגוניסטס', כך נראה, הוא הרחבת ההישג של אליוט ב'משחק שחמט', החלק השני ב'ארץ השממה'.  אליוט מחדיר את הטון הוולגרי ואת האווירה הנטורליסטית שרווחת ב'משחק שחמט' לתוך עולמו הפרוץ, החלקלק ומלא האמונות התפלות של 'סווניי אגוניסטוס'. אפשר לומר כי המחזה מפתח לממד אחר וחדש את מוטיב ה"גוד טיים" של 'משחק שחמט' המיני.

אליוט תופס את ההוויה בעודו חוצה בהווה. ב'סווניי אגוניסטוס' הוא משלב בין הטכניקה של הקומדיה היוונית ובין מקצבי ג'אז נוסח המאה ה-20. במהלך המחזה מופיעה המקהלה בשלושה מקומות שונים, תוך שהיא מתפקדת בעצם כפרודיה על 'כטוב בעיניכם'  As You Like It השקספירי, שגם בו מופיעות מקהלות ברוח דומה. כמו כן, משלב אליוט במחזה לחנים ידועים מעולם הג'אז. כך, למשל, "שיר הבמבוק":

תַּחַת הַבַּמְבּוּק

בַּמְבּוּק בַּמְבּוּק

תַּחַת לְעֵץ הַבַּמְבּוּק

זוּג חַי כְּאֶחָד

וְאֶחָד חַי כְּזוּג

וְזוּג נַעֲשָׂה לִשְׁלָשְׁתָּם

תַּחַת לַבַּמְ

תַּחַת לַבּוּק

תַּחַת לְעֵץ הַבַּמְבּוּק

אשר מבוסס על שירם של בוב קול וג. רוסמונד ג'ונסון 'Under The Bamboo Tree' שהוקלט לראשונה ב 1905.

If you lak-a-me lak I lak-a-you

And we lak-a-both the same

I lak-a-say

This very day

I lak-a change your name

Cause I love-a-you and love-a you true

And if you-a love-a me

One lives as two, two live as one

Under the bamboo tree

הטון של אליוט אמנם שונה, אך הכותרת ושתי השורות המסיימות בהחלט שאולות משירם של קול ורוסמונד. בחירתו של אליוט במקצביי הג'אז הפרימטיבי אינה מקרית וניכר בה רצונו להשתחרר מן האלמנטים השקספיריים.

פילוח נוסף של הוויית התקופה הוא דמותו של פריירה. פריירה אינו אלא - ג'ונתן פריירה (1804-1853) רופא שהתפרסם בזכות תרופה להורדת חום שהמציא. מה שהופך את קריאותיה המבוהלות של דאסטי לאבסורדיות: "רגליה טובלות בחרדל ובמים, אמרתי, אני נותנת לה חרדל ומים". דאסטי ודוריס, כך נראה, מעדיפות את השימוש ב"תרופות-סבתא" על פני עצתו של הרופא, או במילותיה של דאסטי: "אני מקווה שלא נצטרך לקרוא לרופא, דוריס פשוט מתעבת כשבא רופא".

תוך שהוא חוצה בהווה של דעת הקהל מייצר אליוט נקודות אחיזה רבות בעבור צופים וקוראים משכבות שונות. זאת, לא רק באמצעות רכיבים מהתרבות הפופולארית כפי שראינו בדוגמאות הקודמות, אלא גם באמצעות משלבי שפה עממיים שכמו הובאו היישר מן הרחוב ומן העולם התחתון. בהקשר זה אציין שני מקרים מעניינים שמתפקדים היטב בשתי הלשונות, מבלי שאלו מאבדים את מטען המשמעויות הנלוות גם במעבר מהווה אחד לאחר:

   We got the Hun on the run

              פֵּרַקְנוּ אֶת הַגֶּרְמָנִים לְגוֹרְמִים  

                          I knew a man once did a girl in

       הִכָּרְתִּי אִישׁ שֶׁגָּמַר על אַחַת

מן הראוי להדגיש כי אליוט אינו נכנע להווה, אלא כדבריו - חוצה אותו. מבקר בו ומבקר אותו, הוא אינו מחניף לקהל באמצעות פופוליזם זול, אלא מרים את התוכן בכל האמצעים העומדים לרשותו, מה שמסייע לו לצלוח את כל השכבות - או כפי שאליוט עצמו מתאר זאת במסתו 'השימוש בשירה והשימוש בביקורת' (1933): "בעבור הצופה הפשוט ישנה העלילה, בעבור המהרהר ישנן הדמויות והקונפליקט של הדמויות, בעבור הספרותיים יותר יש את המילים והסגנון, בעבור המוסיקאליים ישנו הקצב ולצופים בעלי הרגישויות הגבוהות ביותר ישנה משמעות החושפת עצמה בהדרגה"

ת"א, יוני 2009

                                                                                                                                                                                יהודה ויזן   






עטיפת הספר בהוצאת "עכשיו"

                  

לחלק הראשון