אתמול נפתח בשעה טובה ומוצלחת כנס אילת לתקשורת 2009. הכנס מזמן יחד בעיר הנופש הדרומית עשרות עיתונאים לחופשה נעימה, בתי מלון טובים ופאנלים שלפחות לפי הכותרת המזמינה שלהם נשמעים מעניינים בהחלט. אחד כזה, שגרם לי לצחוק עד דמעות, דן בשאלה "האם העיתונות הישראלית שמאלנית"? כשלעצמי, הייתי חוסך את עלויות המלון, המוזמנים והאולם ומגלה במייל קצר לכל הנרשמים את התשובה: "ברור שכן". אבל מכיוון שהנושא הופיע בתוכניה, ככל הנראה אחרי שהמארגנים התעקשו בכל זאת לדסקס אותו, צללתי פנימה לתוך ההזמנות שנשלחו כדי לנסות להבין מה בדיוק הולך להיות בפאנל הזה. מי הולך להתווכח שם עם מי.

אז זהו, שמהר מאד הבנתי שויכוחים ככל הנראה לא יהיו. לפחות לא בפאנל הזה. המתכננים, כך התרשמתי, החליטו שנמאס להם ממריבות ובחרו ללכת כאן יותר על אווירה של פיוס. של הסכמה הדדית. אחרת קשה להסביר איך בדיון בשאלה ...

ביום רביעי שעבר הרסו דחפורים של עיריית ירושלים ארבעה בתים של ערבים תושבי מזרח העיר. חבריהם ושכניהם החליטו שלא לעבור על המהלך הזה לסדר היום וליוו אותו בהתפרעויות ובידויי אבנים אל עבר כוחות המשטרה שאבטחו את ההריסה.

בערב שידר ערוץ 2 כתבה שהכינה כתבתו דפנה ליאל. לזכותה של ליאל אפשר להגיד שאת עמדתה בסוגיית הריסת הבתים היא אפילו לא ניסתה להסתיר. 2:44 דקות נמשך האייטם שלה ומכל מילה שהוציאה ניכר היה שאילו היה הדבר תלוי בה היא לא היתה מטריחה את העירייה להוציא את הדחפורים מהחניה.  

ליאל ערכה לנו הכרות עם המשפחה שביתה נהרס. "עאבד דארי, אבי המשפחה", סיפרה לנו כשהוא לצידה, "צפה כיצד הדחפורים הורסים את ביתו וכל רכושו מושלך החוצה". כשליאל ביקשה מדארי לספר על תחושותיו נצמדתי למסך. עניין אותי מאד לשמוע אותו מסביר למה בנה את ביתו בניגוד לחוק, דווקא על שטח ציבורי ...

מסתבר שלפעמים גם טקסטים עיתונאיים שנראים במבט ראשון מעט "כבדים", יכולים להצחיק. לא מאמינים? תקראו את המאמר שפירסם אתמול עקיבא אלדר ב'הארץ' נגד מועמדותו של השופט נועם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. המאמר, שבעיתון לאנשים חושבים טרחו להבליט עד מאד, היה יכול להתחרות בקלות על התואר 'קטע הסאטירה המוצלח של השנה'. סאטירה נוקבת על מי שכתב אותו, כמובן. מעבר לכך, יש בו, בקטע הזה של אלדר, גם בית ספר למניפולציות ושיעור לחיים על חצאי אמיתות שלעיתים קרובות גרועות משקר.

עיתון 'הארץ' מצליח במשך שנים, באמנות מרובה והרבה יחסי ציבור, לייצר לעצמו תדמית נקייה וממלכתית של מגן שלטון החוק ומערכת המשפט. לתדמית הזו אין שום כיסוי. יתרה מזאת, אם נספור את כמות ההתקפות הבוטות כנגד שופטים ופסקי הדין שלהם נגלה ש'הארץ' הוא ממש אויב המערכת המשפטית.  איך זה קורה? אז זהו, שב'הארץ' לא אל כל השופטים ...

הבלוג הזה, שבאמצעותו אתכתב איתכם, יעסוק מטבע הדברים במגוון נושאים שעל סדר היום.  להכריז כבר עתה במה בדיוק ניגע כאן ובמה לא, עלול להיות קצת לא רציני מצידי. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר.

ישנם שני נושאים עיקריים שבהם אטפל בבלוג הזה בלי ספק. הראשון, המציק לי כבר שנים ארוכות, כמעט מדי יום, נוגע לעיתונות עצמה. כשמדברים, לדוגמא, על  מערכת אכיפת החוק, בעיקר על פרקליטות המדינה ועל בית המשפט העליון, שבים ומעלים מגזרים רחבים בציבור את הטענה שלפיה הגופים הללו מאוישים באליטה שמאלנית חילונית, בעוד מגזרים חשובים בציבור מודרים מהם. הטענה הזו כל כך נכונה עד כדי כך שאין שום קושי להוכיח אותה.

אבל מה קורה בכלי התקשורת? העיתונות, הכתובה והאלקטרונית, מנהלת כאן את המדינה. היא קובעת מה יהיה על סדר היום ומה לא, היא מרוממת ומשפילה ובהרבה מקרים גם מביאה את קובעי המדיניות לקבל החלטות ...