מי שסבור שממשלת ישראל היא המנהלת כאן את העניינים חייב לקרוא את הסיפור הבלתי נתפש הזה. לפני שנה נחשפה כאן לראשונה תכניתו של ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, אהוד פראוור, להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. התכנית, בגדול, דיברה על נכונות מרחיקת לכת לרשום מאות אלפי דונמים מאדמות הנגב בטאבו על שמם של אנשים בדואים פרטיים. הללו הגישו בשנות השיבעים "תביעות בעלות", בהן הצביעו על קרקעות ששיכות להם, לטענתם, מדורי דורות. איש מהם לא הביא הוכחות. איש לא הציג אסמכתאות. כך גם התייחסה אליהם המדינה. יותר מ 3,000 תביעות נרשמו אז על קרקע בהיקף של כ- 800 אלף דונם, משהו כמו 16 פעמים תל אביב. עשרות שבטים ומשפחות טענו לבעלות על אדמות שעליהן הוקמו עם השנים ערים, קיבוצים ומושבים.
לפני כמה שנים החלה המדינה להגיש תביעות נוגדות לבתי המשפט כדי לברר שם את סוגיית הבעלות. הבדואים קיבלו ...

  מעט מאד מהקמפיין העיתונאי האגרסיבי שהתנהל השבוע נגד הכוונה להפוך את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה, היה נגוע בשיקולים עיתונאיים. לגיטימי מצד אנשי שמאל להתנגד למהלך מסיבות פוליטיות. לגיטימי מצד האוניברסיטאות הקיימות להתנגד למהלך, מחשש שכניסת חבר חדש לשוק תפגע בהן. לא לגיטימי שעיתונאים, שאת עמדותיהם הפוליטיות הם מתקשים להסתיר, יאמצו כל שטות שזורק מישהו נגד אריאל וידהרו איתו קדימה בלי לשאול שאלות. לא לגיטימי לצטט את פרופ' מנואל טרכטנברג - יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, שמתנגד להקמת האוניברסיטה - כאילו תפיסת עולמו היא אמת שירדה מהר סיני, ולהציג מולו את הפרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל, כטמבל שלא מבין כלום מהחיים שלו. כשדוד טרטקובר, מעצב גרפי, מפרסם עצומה כנגד הצעת חוק שאין לו בה גרם של מומחיות, העיתונים מצטטים בהתלהבות ומבליטים את העובדה שמדובר ב"חתן פרס ישראל". ...

אני מביא כאן את הטקסט שפרסמתי במוסף שבת האחרון בעניין הכרעת הדין של אהוד אהוד אולמרט, אבל חייב להוסיף כמה מילים לפני. עבור מי שקרא את הכרעת הדין היה מביך לקרוא את עמדתם המלומדת בסוגיה של מי שלא טרחו לפתוח את הקובץ הזה. עיתונאים שבחרו, מסיבותיהם שלהם, להתייצב לצידו של אולמרט, התעקשו להתעלם מכל מה שנכתב עליו בהכרעת הדין, מהשקרים שלו, מהכספים שהתגלגלו לכיסו, מהמזומנים, מהקופה הסודית, מהדמות העולה מהמסמך שהנפיקו השופטים, דמות של איש חמדן, נהנתן ומושחת. הכרעת הדין הזו, אם תיוותר על כנה (הימור שלי, לא תיוותר, ודאי לא כך) מחזירה את המלחמה בשחיתות ארבעים שנה אחורה. אם שופטי המחוזי בירושלים ניסחו את כללי האסור והמותר, אז כנראה הכל מותר. 



אם אני מבין נכון שחיתות צבירות מהי, נדמה לי שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נגוע בה. איך אני יודע? קראתי את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי ...

אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד"מה עם הערבים?". זו הייתה התגובה האינסטינקטיבית של כל מי שניסינו לשוחח עימו השבוע בציבור הדתי לאומי, שאנחנו חיים בתוכו, על גיוס החרדים. ואנחנו באים כאן לבקש "הניחו את הערבים בצד". לא, אין לנו כוונה לוותר להם. הם חייבים בגיוס לשירות לאומי או אזרחי אבל הם והחרדים אינם ניצבים על אותה מדרגה ואסור שתהא שום התניה בין גיוסם לגיוס החרדים. נכון, גם הערבים הם אזרחי המדינה הזו. ואם שאול מופז, שמגיע לו קרדיט גדול על המהלך, רוצה שוויון, הוא צריך להחיל אותו גם על קבלני הקולות שלו. אלא שהם אינם חולקים איתנו את הגורל היהודי עתיק היומין ואין לנו ציפייה שיחלקו אותו איתנו. האתוס של עם ישראל וארץ ישראל, של ציון וירושלים, הוא אתוס של בני בריתנו. בני עמנו. ובעת הזו, עת הכרעה, על הציבור החרדי להכריע אם הוא חלק ממה שמתרחש כאן, אם לאו. וללאו הזה חייב להיות תג מחיר ...