הידיעה על רצח יצחק רבין תפסה אותי יושב בסלון ביתם של חברים בקריות. עין אחת עסוקה בשיחה איתם, עין שנייה מכוונת אל "קרוקודיל דנדי", שרץ על מסך הטלביזיה, עד שנקטע השידור. ההלם הראשוני, הזעזוע ותחושת הקטסטרופה החזיקו לכל היותר שעתיים. כבר בדרך הביתה, במכונית, תוך כדי ההאזנה לרדיו, התחלתי להבין שבראש כתב האישום ההולך ומתנסח, מתנוסס שמי שלי ושל כל מי שנראה כמוני. הנסיבות הכתיבו גל פתוח, על כל מה שמשתמע מכך. פוליטיקאים ועיתונאים התיישבו באולפנים בזה אחר זה והצביעו עלינו, על כולנו, כאחראים לרצח. אלו היו ימים קשים. בלתי נסבלים. ימים של הסתה פראית. ימים שבהם חובשי כיפה התקשו להסתובב בתל אביב. אני זוכר את עצמי עושה הכל כדי לא לעמוד בצפירה שנשמעה למחרת הרצח. אם אני הרוצח, אני לא עומד דום.
הסיפור הזה נמשך כמה שנים. בכל שנה, בערך מאמצע אוקטובר, זה התחיל שוב. עבור המחנה הלאומי, ודאי ...

פטירתו של הרב עובדיה יוסף תפסה אותי מעט מבולבל. אודה ולא אבוש, מעולם לא התחברתי אל האיש. אף פעם לא נמניתי עם חסידיו, אף פעם לא הצבעתי למפלגתו ואף פעם לא התלהבתי מתוצריה הפרלמנטריים ומתרומתה לביצת השחיתות הישראלית. אודה וכן אבוש, לא מחיתי די כשקילל את יוסי שריד ואת שולמית אלוני, אבל מצאתי את עצמי נפגע כשכינה את המפלגה המזוהה עם המגזר שלי "בית של גוים", את אנשיה "שונאי תורה" ו"שונאי מצוות" ואת הרב דוד סתיו, מועמדה לרב הראשי לישראל, "רשע".
ובכל זאת, העובדה שהתקשורת כיבדה באופן יוצא דופן את האיש ובחרה להימנע מלדבר בו סרה ביום פטירתו, חרף עמדתה המסורתית כלפיו, אפשרה לנו לפתע לשמוע על הרבה מאד צדדים יפים באישיותו. נכון, ידענו שהוא הנהיג ציבור גדול של בני עדות המזרח, שהם רואים בו מי שאחראי למהפכה החברתית שהרימה את ראשם ושהיה פוסק הלכה אמיץ ויחיד ...

 
לפני שלושה שבועות חשף עיתון "הארץ" על עמוד השער שלו, ש"יועץ יחיד יכריע בויכוח על ספר האזרחות". כותרת הידיעה עשתה הכל כדי שנבין כמה שיותר מהר שהיועץ הזה הוא איש ש"הארץ" ממש לא אוהב, ופרטה שמדובר ב"מרצה שמרן מבר אילן וממנסחי חוק הלאום". שלוש תכונות רעות, איזה ביש מזל, התנקזו להן אל איש אחד. גם "שמרן", גם "מבר אילן" וגם "ממנסחי חוק הלאום". לא היה חסר הרבה ש"הארץ" יגייס גם את הקרחת המתקדמת שלו כדי להסביר עד כמה אינו ראוי לתפקיד.
"הארץ" מנהל קמפיין נגד השינויים בספר ללימוד אזרחות, שאליו עוד נגיע בהמשך, וזו אג'נדה לגיטימית שלו. הבעיה מתחילה כאשר ההתגייסות הפנאטית הכמעט דתית לעניין הזה מביאה את העיתון לאבד את הראש. האם הקביעה שהיועץ הזה "שמרן",  היא קביעה עיתונאית שמקומה ...