למה כל מי שרוצה להתקדם בורח מהימין? כחלון כמשל

ראיון החג של "ידיעות אחרונות" עם השר לשעבר משה כחלון, ובעיקר האזהרות שלו מפני "הימין הקיצוני" ש"השתלט על הליכוד", אותו ימין שעד היום לא שמענו שלכחלון הייתה איזושהי בעיה אתו, החזיר אותי אל מכון הסקרים שבו עבדתי למשך תקופה קצרה באמצע שנות התשעים. בעל המכון הזה היה מקורב מאד למפלגת העבודה ואחת לכמה זמן ערכנו עבור המפלגה ועבור העומד בראשה, יצחק רבין, סקרים שונים שנווטו על ידי אחד מיועציו האסטרטגיים של ראש הממשלה המנוח, שהיה בן בית במשרד. בין הסקרים שנהגנו לערוך אחת לתקופה היה זה שתכליתו לבחון כיצד נתפסים כל מיני פוליטיקאים בדעת הקהל, על הרצף שבין שמאל לימין. השמאל הקיצוני היה 0, הימין הקיצוני היה 10, והנשאלים התבקשו לציין היכן הם ממקמים על הסקאלה את השמות שהוצגו להם. אריאל שרון, אם זכרוני אינו מטעה אותי, נהג להתייצב היכן שהוא באזור שבין 8 ל-9 והמומחה לסקרים הסביר לי אז שככל שמדובר בחלום להנהיג את המדינה,  שרון הוא מאלה שניתן לומר עליהם שהם בלתי בחירים. "כדי להיבחר לראשות הממשלה, מועמד חייב להיות בין 4.5 ל- 5.5", הסביר לי, "ושרון רחוק מאד מהמקומות האלה". אם שרון היה בצד הקיצוני של הסקאלה לכיוון אחד, יצחק רבין היה בצד השני אבל במרחק בטוח יותר מן הקצה. פעם בכמה זמן היינו מציגים ליועצו האסטרטגי של ראש הממשלה את הממצאים שלנו, כשההשפעה של כל אמירה או חצי כותרת שהגיעה אחריהם הייתה מדהימה. אם רבין היה על 3, הספיקה הצהרה ניצית אחת שלו - משהו על רמת הגולן, על ירושלם המאוחדת או על הצורך להכות בטרור - כדי שבסקר הבא הוא יתקן בכיוון ה- 4.

כאמור, נזכרתי בעיסוק ההוא שלי, כשראיתי את משה כחלון באריזתו החדשה, המתונה והאחראית. אותו כחלון שהיה חלק מהמורדים בליכוד, שנטל חלק בכינוסים של משה פייגלין ושבחר למנות את מנכ"ל מנהיגות יהודית, מיכאל פואה, ליועצו האישי ומשוכנע עכשיו פתאום שיש בעיה כש"כל מיני גופים השתלטו על הליכוד...אני מדבר על הימין הקיצוני".

כחלון, כמובן, הוא לא הראשון שהבין שעבור מי שרוצה להגיע רחוק בחיים הפוליטיים, זיהוי מדיני קיצוני הוא לא התחלה טובה ולעומת זאת התנערות מהזיהוי הזה היא התחלה מצוינת. אריק שרון התהפך, כשנסיבות החיים הביאו אותו להשתכנע שזה כדאי. אהוד אולמרט, שנשבע אמונים לארץ ישראל ולהתיישבות ביהודה ושומרון, גילה גם הוא כמעט בלילה אחד את האור. ציפי לבני עברה את המסלול הזה לכל אורכו עד כדי כך שדעותיה המדיניות נטועות היום עמוק בשמאל. ובעצם כל תנועת קדימה הייתה בסרט הזה. זה יהיה מסוכן או מרחיק לכת לטעון שיש להטיל קלון בכל מי שמשהו בתפיסת העולם שלו השתנה. ובכל זאת נראה שיש כאן משהו עמוק, ואולי דווקא רדוד ושטוח, הרבה יותר. או במילים אחרות, כשהתהליך הזה מתרחש אצל פוליטיקאים מהר מדי ובמקביל הוא משרת את התקדמותם הפוליטית, כדאי לחשוד בהם. כשמפלגה שלמה הולכת לישון בלילה עם ארץ ישראל השלמה ומתעוררת בבוקר עם טרימינולוגיה של מרצ, זה משהו שאדם רציני לא יכול לרחוש לו כבוד. אם תוסיפו לכך את העובדה שלשינוי בעמדות לא מצורף הסבר מניח את הדעת וההודעה הרשמית על מעבר לקבוצה ה"מתונה" מתרחשת במקביל להודעה הבלתי רשמית על פתיחת הקמפיין, תודו שזה לא יהיה מוגזם לחשוד שיש כאן משהו שאידיאולוגיה עמוקה איננה חלק ממנו.  

2

צבי סטרוק, בנה של ח"כ אורית סטרוק, מרצה עונש של שנתיים וחצי מאסר, בעקבות הרשעתו בתקיפה ובהתעללות בנער פלסטיני. לפני עשרה ימים דווח בחדשות ערוץ 10 שוועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר החליטה לקצר את עונשו בתשעה חודשים. פרקליטו של סטרוק סיפר לכתב כי הלקוח שלו הודה במעשיו, הביע עליהם חרטה ואף עבר בכלא תהליך טיפולי. עד כאן דיווח עיתונאי ראוי. נכון שמהדורות החדשות לא מדווחות על כל אסיר שעובר את ועדת השחרורים, אבל מכיוון שמדובר בבנה של חברת כנסת, ברור שיש לנושא עניין וחשיבות מיוחדים. אלא שלדיווח הזה נוספה שורה אחת לא ברורה של הכתב המשפטי: "גורמים משפטיים בכירים, שאני משוחח איתם היום, תהו האם יש קשר בין החלטת הוועדה לבין העובדה שצבי סטרוק הוא בנה של חברת הכנסת אורית סטרוק". אופס. מה זה? קודם כל, בהתחשב בעובדה שבראש ועדת השחרורים יושב שופט, זה כמעט משעשע לגלות שהשם אורית סטרוק הפך לשם שפותח דלתות במערכת המשפטית. אם פעם חשבנו שסטרוק ומערכת המשפט לא חברים, עכשיו מספר לנו כתב חדשות 10 שדברים משתנים. המערכת, כמובן לפי גורמים משפטיים בכירים שתוהים, עושה לסטרוק קומבינות. הרמיזה של הכתב, אם יש בה גרם של אמת, היא לא פחות מרעידת אדמה. כי מה שהוא מתכוון לומר זה שאסיר עשוי להשתחרר מהכלא שלא כדין, רק משום זהותה של אימו. האם הכתב יכול היה להביא איזה שהוא נתון שיחזק את הרמז הזה שלו? לא. האם משהו במסלול שעבר סטרוק הצעיר בדרכו אל השחרור לא התנהל כפי שדורש הפרוטוקול? גם לא. האם יש עדות לכך שסטרוק יקבל שליש על התנהגות טובה למרות שהוא דווקא מתחצף לסוהרים ולא מסיים את האוכל מהצלחת? ממש לא. אז מהיכן נולדה הרמיזה המכוערת הזו? משום מקום. מדובר בשיטה עיתונאית עתיקת יומין של עיתונאים לרצות את מקורותיהם, במקרה הזה מקורות משפטיים בכירים, באמצעות הפצת ריח. סתם ריח לא נעים. בלי עובדות, בלי ראיות, בלי כלום. זה, אגב, המקום לציין כי בניגוד לגורמים המשפטיים הבכירים שעימם שוחח הכתב, ואשר תהו האם הוועדה משחררת את סטרוק רק בגלל אימו, גורמים עיתונאיים זוטרים שעימם אני שוחחתי תהו גם הם האם יכול להיות שזהותה של האם היא היא המקור לתהייה של אותם גורמים משפטיים.