שני אירועים התרחשו בשבוע שעבר, כמעט במקביל, במרחק יריקה זה מזה. בראשון, שהוגדר על ידי שר הביטחון כ"טרור", ניקב בחור צעיר את צמיג הג'יפ של מח"ט שומרון בעת שזה ביקר ביצהר. בשני, בקבוק תבערה התנפץ בלהבת אש גדולה על ג'יפ אחר (של מג"ב), שנסע בכפר הערבי הסמוך חווארה. את תמונת הג'יפ שנפגע בחווארה זכינו לראות באדיבותם של הפלסטינים. את תמונת הג'יפ שנפגע ביצהר הפיץ דובר צה"ל. יחסי הציבור שהעניק צה"ל לפנצ'ר ביצהר הם הזדמנות טובה לנסות ולתהות אילו קריטריונים מנחים אותו ואת מערך הדוברות שלו, כשהם מתלבטים מה לשווק לנו ומה לא.

לא פעם מתחתי כאן בקורת על אמצעי התקשורת, שמנפחים כל אירוע של עקירת עץ זית השייך לערבי או כל ריסוס גרפיטי  ומצניעים במקביל, עד כדי אי פרסום, את הנתונים אודות פגיעות של ערבים באזרחים יהודים ובצה"ל. כעת כדאי לשאול מה חלקו של צה"ל בדיספרופורציה הזו בדיווחים. שהרי צה"ל יודע טוב יותר מכל אחד אחר את נתוני הטרור ביהודה ושומרון. צה"ל יודע מצוין שאין יום בלי אבנים או בקבוקי תבערה. וכשהוא בוחר להבליט פגיעות של יהודים ולהבליט פחות פגיעות של ערבים, הוא מסייע לשבש את תמונת המציאות שלנו. ושיהיה ברור, לא הייתי מצפה מצה"ל להחביא פגיעה שבוצעה על ידי מתנחלים. להיפך. הייתי רוצה לראות אותו מספר על הכל באותה הבלטה.

וכשמנסים להבין את הנוסחה הצה"לית נדמה לי שאפשר לקבוע שצהל – ממש כמו משרד יחסי הציבור של שטראוס או של בנק הפועלים - מוציא החוצה את מה שלא מוציא אותו רע. כשצה"ל מתמודד עם ערבים, הוא מעדיף לשווק לנו סיפורי גבורה על מעצרים הרואיים של מבוקשים ועל סיכולי פיגועים. כשחייליו נסים כל עוד רוחם בהם מכפר ערבי עם אבנים שרודפות אחריהם, צה"ל מתבייש ואנחנו זוכים לדעת על זה רק בעזרתם של הפלסטינים. אבל מה קורה כשצה"ל מותקף על יד יהודים? שם אין לו בעיה להוציא את הסיפור החוצה יחד עם תמונות מתאימות, משום שבמקרה הזה צה"ל יודע שלא הוא ייצא רע אלא התוקפים.

ובמובן הזה, כשצהל נוקט במדיניות שכזו, הוא שותף לאינפורמציה העקומה שאנחנו מקבלים והופך בהכרח גם לשחקן במגרש הפוליטי. במגרש הזה, שבו האזרח מקבל את הכרעותיו והעדפותיו על סמך המידע שמגיע אליו, צה"ל מסייע לנו לקבל תמונה מעוותת ולא נכונה. מי שצפה בטלוויזיה בשבוע שעבר, ולא רק בשבוע שעבר, הבין שהטרור האמיתי ביהודה ושומרון מגיע מקרב אנשי יצהר. צה"ל יודע שזה לא נכון, אבל כאמור יש לו את האינטרסים שלו.  

 למה?

כבר כמה ימים אני שובר את הראש בשאלה "למה?". למה צה"ל, שיודע שביצהר יש זרמים תת קרקעיים שונים ומנוגדים, בוחר להעניש את כולם ללא אבחנה, במקום לבוא חשבון עם העבריינים ולאפשר לאחרים להתבדל מהם. למה הוא הורס בתים של אנשים, שלא מעורבים בניקוב גלגל הג'יפ או בפגיעה בעמדת צה"ל. למה הוא מעניש את המועצה האזורית שומרון ומבטל לה את ההפנינג המסורתי, שתיכנה יחד עם הצבא ובתיאום מלא איתו בחול המועד? למה הוא משתלט על ישיבת "עוד יוסף חי" ומניף עליה דגל, כאילו יש לו עניין לקומם עליו את הישוב כולו, מהקצה המתון ועד לזה הקיצוני. למה החליטה המשטרה להציק לתושבים כולם ולפתע פתאום, דווקא עכשיו, לשלוח ניידת שתעמוד בכניסה לכביש הגישה לישוב ותעצור רכבים כדי לבדוק את הם תקינים. למה האצבע על ההדק הייתה קלה כל כך והביאה בשבוע שעבר למעצרם של אנשים שלגבי חלקם ברור כבר לכולם שלא היו מעורבים בדבר.

חשבתי לעצמי מה היה עובר בראש שלי לו הייתי תושב ממוצע ביצהר. לא ממוצע, המתון שבתושבי יצהר. הרי ברור שעמדת המוצא שלי הייתה להתקומם נגד כל מי שמרים יד על צה"ל או על רכושו. לא כי זו חובתי, שהרי אני לא שוטר, אלא משום שזה היה מרגיש לי הדבר הנכון לעשות. ואז ניסיתי לחשוב שוב אם הייתי עושה את זה כשהמדינה, באמצעות גורמי הביטחון שלה, הולכת גם על הראש שלי ושל כמותי. לא מבחינה בין צדיק לרשע, מבטלת את האירוע שאליו תכננתי ללכת בחג, הורסת את ביתו של השכן שלי מימין, עוצרת בלי לספור עד עשר את השכן שלי משמאל, "כובשת" את הישיבה שבישוב שלי ומניפה עליו דגל של משמר הגבול. כאן אני כבר מסופק. כאן כבר לא לגמרי ברור לי כיצד הייתי נוהג. יודעים מה, בהחלט יכול להיות שהייתי משאיר את צה"ל ואת המשטרה, שמתנהגים כך, להסתדר בלעדיי. זה לא טוב, זה לא חינוכי, זו אולי לא האזרחות הכי טובה. אבל אם צה"ל מתנהג אלי כאל חשוד והופך אותי ואת כל הישוב שלי לישוב של חשודים, אני בעצמי מתחיל להתנהג כמו חשוד. נדמה לי שאין טבעי מכך.

אם מערכת אכיפת החוק הייתה לוכדת את מי שזרק אבן לפני שבועיים על קצין צהל ומכניסה אותו לשמונה שנים לכלא, יש להניח שהיה לכך אפקט הרתעתי. המסר היה ברור. מי שעובר עבירה חמורה – משלם בחומרה. אבל מישהו באמת חושב שיצהר של אחרי ההשתלטות על הישיבה ואחרי המעצרים של כל מיני אנשים שלא קשורים לכלום ואחרי בדיקות הרכבים בכניסה ואחרי הריסות הבתים, היא מקום מתון יותר? מקום של אנשים שרוצים יותר את החיבור למדינה?

ומכיוון שהתשובה לשאלה הזו נראית לי פשוטה וברורה למדי, שתי אפשרויות עיקריות עולות לי בראש כשאני מחפש פתרון לסוגיה המטרידה הזו. הראשונה, שמערכת הביטחון פשוט מחפשת את העימותים הללו ומבקשת להבעיר את השטח. היא יודעת שענישה קולקטיבית תגרור התנגדות גדולה יותר לצה"ל, היא יודעת שהריסת בתים של מי שלא מעורבים בכלום וסגירת הישיבה תעלה את הסיכוי לעוד אירועי תג מחיר, אבל זה בדיוק מה שהיא רוצה. היא בונה על כך שעוד אירועים אלימים ייצרו עוד דה לגיטימציה, שתאפשר עוד צעדים לא מידתיים ועוד הריסות בתים, שבימים של שגרה אולי מישהו היה מרים עליהם גבה ועכשיו ממש לא. תיאוריית קונספירציה? אולי. האפשרות האחרת חייבת להניח שצה"ל פועל בטיפשות רק משום שמפקדיו לא מבינים שהם יורים לעצמם ולצה"ל כולו ברגל. ומכיוון שמדובר באותו צה"ל שאנחנו צריכים חד, חכם ויצירתי בזירות חשובות בהרבה, האפשרות הזו מפחידה אותי עוד יותר.