סיפור מעצרו של אורי ברעם בשבוע שעבר, בחשד שהפיץ את הסרטון על שי ניצן, היה הזדמנות טובה לבדוק ברצינות מה חלקה של התקשורת  בהסתה כזו. אין ויכוח על כך שיש צורך לחקור את מי שמפרסם סרטים כאלה. השאלה היא מה התועלת שיש בפרסום חסר פרופורציות של יצירתו המטורפת של כל אוחז מקלדת. מערוץ 10 למדתי שעד לרגע שבו הסיר ברעם את הסרט מהאינטרנט צפו בו עשרים וחמישה אנשים. רגע אחר כך, כשהוא הפך לנושא היחיד שעניין את ספקי החדשות במשך יממה שלימה, שמעו עוד כמה מיליונים למה כדאי לחסל את שי ניצן. אם החשש מהסתה הוא שקיצוניים שמעוניינים לעשות מעשה יקבלו רעיונות, אז ירון דקל, לצורך הדוגמא, אחראי הרבה יותר מאורי ברעם לעובדה שבכל בית בישראל יודעים היום את מי צריך להרוג. אי אפשר לבטל את החשיבות שיש לעיתים בפרסום כזה, שמאיר מה שאנחנו נוהגים לכנות כ"פינות אפלות בחברה הישראלית". אבל בואו נודה על האמת, ...

  הטקסט הזה מוקדש למי שמעוניין גם לחשוב ולא להסתפק בכותרות הצהובות:
 
הנה עוד גירסה אפשרית למה שקרה בין משה קצב לא' ממשרד התיירות: קצב חשק בא'. הוא טיפח אותה וקירב אותה. בהתחלה בדיבורים, בהמשך בליטופים ונגיעות. א' לא היתה הבחורה היחידה בלשכה. היו עוד. אלא שהיא, לפי התנהגותה, נראתה מראש כמי שתשתף פעולה. מהעדויות של מי שעבדו לצידה עלה שהיא כרכרה סביב לקצב והקפידה לפתוח כפתור בחולצה לפני שהגיע ולמרוח ליפסטיק לפני שנכנסה אליו. קצב, שהבין מההתנהגות הזו שלה שיש לו אישור להתקדם, ניסה. כשהדברים הגיעו עד כדי קיום יחסים של ממש היא נסוגה ואמרה "די". קצב המופתע, שלפי עדותה לא הגיע לסיפוקו, ניסה פעם נוספת וכשנתקל בעוד "לא", הפסיק.
כשהיחסים בין השניים התקררו ובעיקר אחרי שפוטרה, החלה א' להסתכל  אחורה על מה שעברה בעיניים אחרות. עכשיו, כשכעסה עליו, כל מה שעד ...

   
אוניברסיטת בן גוריון בלחץ. הדוחות שפרסמה עמותת "אם תרצו" באשר לרוח הפוליטית הפוסט ציונית ששולטת בחלקים חשובים באוניברסיטה חלחלו היטב והצליחו למתג את המוסד האקדמי הזה במקום שלא נח לו להיות בו. בכלי התקשורת, שם הוצגו אנשי "אם תרצו" כסותמי פיות,  קיבלה אמנם האוניברסיטה הגנה, אבל נראה שבמקרה הזה הצליחה "אם תרצו" לדבר עם הציבור הרחב מעל לראשיהם של המראיינים בתכניות האקטואליה. רוב עצום של אזרחים, שהם וילדיהם משרתים בצה"ל, לא מתחברים למרצים שקוראים לחרם על ישראל, שתוקפים את חיילי צה"ל ושמבטיחים סיוע לסטודנטים שיודיעו שהם מסרבים לשרת. גילוי הדעת שפרסמה לפני שבועיים המועצה להשכלה גבוהה היה עוד סטירת לחי לחלקים הללו באקדמיה. "יש למנוע מצב בו סטודנטים או מרצים יסבלו מדחיה, השתקה, הדרה או אפליה בשל מאפייניהם או השקפותיהם האישיות, ...