בתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, עבדתי באחד המכונים המובילים לסקרים וייעוץ שיווקי. בעל המכון, איש מפלגת העבודה, היה אז בקשר אינטנסיבי עם שניים מיועציו הקרובים של ראש הממשלה. הדאגה בסביבתו של רבין מהסחף הפוליטי ימינה היתה גדולה. תוצאות הסכמי אוסלו, מעשה ידיו, ניכרו בכל פינה. שורת הנרצחים עיטרה את  מפת הארץ. מכוניות תופת, מטענים, מחבלים מתאבדים. כל ילד ידע לדקלם את מפת קווי האוטובוסים. קו 5 התפוצץ בדיזנגוף, קו 20 ברמת גן, קו 26 בירושלים. מצב הרוח היה בשפל. הסקרים לימדו שהסיכוי של רבין להישאר בתפקידו ירודים. העם לא רצה אותו עוד. בסביבתו הועלו אז הצעות שונות ומשונות כיצד להשיב את אהדת  הציבור. אחת מהן דיברה על מתן סובסידיות לנסיעות של ישראלים לחו"ל. אחד מיועציו של רבין סבר אז שכמה ימים בחופשה, הרחק מישראל, תשכיח מהאזרחים את הצרות ותשיב אותם אלינו ...

  נדמה לי שבסתר ליבם גם ערביי ישראל המומים מאיתנו. לפני עשר שנים הם פתחו במרד אלים נגד המדינה ואזרחיה היהודים. הם רגמו מכוניות, שרפו והציתו מכל הבא ליד, ניפצו שמשות של מוסדות שלטון, חסמו באלימות כבישים ראשיים, ניסו לרצוח יהודים ובמקרה אחד גם הצליחו. הגליל נסגר לתנועה. יהודים פחדו לנסוע. עשר שנים אחרי הפכה אותם התקשורת הישראלית, לא ברור איך,  לקרבנות. לפרעות ההמוניות שלהם לא היה בשבוע שעבר זכר. מי שעקב אחרי פסטיבל חגיגות העשור למהומות אוקטובר 2000 היה יכול להתבלבל בקלות ולחשוב שהיהודים הם שעלו בהמוניהם על הערבים האומללים. שאנחנו שרפנו, אנחנו התפרענו רעולי פנים, אנחנו ניסינו לרצוח. כל הראיונות שעסקו באירועים דיברו על לקח אחד שצריך להפיק מהם: לא לקפח את הערבים. ערביי ישראל, עשר שנים אחרי שפרעו בנו, הם המאשימים. הקרבנות. אנחנו, אזרחי ישראל היהודים שמקבלים מהם פעם אחר פעם בראש, ...

  לפני שנה וחצי נערכו הבחירות האחרונות לכנסת ולמי שלא זוכר להלן חלק מתוצאותיהן: הליכוד - 27 מנדטים,  ישראל ביתנו - 15, ש"ס - 11, יהדות התורה - 5, האיחוד הלאומי - 4, הבית היהודי - 3. סך הכל 65 מנדטים. רוב לימין. הרשימה הזו תלויה אצלי על הקיר במשרד. שלא אתבלבל. כי לפעמים כשאני שומע רדיו או קורא עיתונים, מתגברת אצלי הנטייה לשכוח שמי שניצח כאן בגדול הוא דווקא לא הצד שרוצה מדינה פלשתינית, שמבקש להעביר לערבים את מערת המכפלה, שדורש להפסיק את הבניה לא רק ביהודה ושומרון אלא גם בירושלים. קחו, לדוגמא, את עניין הקפאת הבניה. ברור לגמרי שתוצאות הבחירות מלמדות שהעם לא רצה הקפאה. נהפוך הוא. הוא נתן לראש הממשלה מנדט לבנות. תספרו בעצמכם את המנדטים. ומה עושה העיתונות שלנו כשראש הממשלה מפנה עורף לבוחריו ומשתמש בקול שלהם כדי לעשות הפוך ממה שהתחייב? מוחאת לו כפיים ואומרת שמדובר בצעד אמיץ. ...