מי שביקש להבין עד כמה איבדה קבוצת הרבנים המובילה את הקיצוניות הדתית-לאומית קשר עם הסביבה, היה צריך להיות במוצאי השבת האחרונה בביתו של הרב חיים דרוקמן. עשרות רבנים ישבו שם על ספסלים, שוברים את הראש איך עוצרים את הרב דוד סתיו מהתמודדות לרבנות הראשית. הטקסטים היו קשים ובוטים. זר לו נקלע אל המקום היה יכול להתרשם שעל סדר היום נדון עניינו של תלמיד סורר אשר מחנכיו מתלבטים כעת אם ניתן לזרוק אותו מהישיבה.  
הסמן הקיצוני, שקיבל את זכות הדיבור, היה הרב מיכה הלוי, רבה של פתח תקווה. הלוי הסביר איך צריכות להיראות בחירות שיכבדו את מוסד הרבנות. זה היה מעמד מביך שכן הרב הלוי עצמו, מהפעילים הבולטים נגד הרב סתיו, זכה בתפקיד בזכותה של עיסקה המכונה במקומותינו פוליטיקה ישנה. דיל בין הבית היהודי לש"ס הושיב אותו אז על כסאו בתמורה לכך שבמקביל אליו ימונה אחיו של השר דאז, אריאל אטיאס, לרב הספרדי. הלוי ...

לפני כמה שנים פרסמתי כתבת תחקיר שנגעה לפעילות של קציני צה"ל. קודם לפרסום העברתי  לדובר צה"ל שאלות לתגובה וכעבור יום או יומיים קבלתי טלפון מקצינה שביקשה להשיב לי. "תרשום שהתגובה נמסרה על ידי גורמים צבאיים", ביקשה. "סליחה", הערתי לה. "אני לא זוכר ששלחתי את השאלות שלי לגורמים צבאיים. האמת היא שאני בכלל לא מכיר בצה"ל שום גורמים. אני מכיר את דובר צה"ל ואני מבקש את תגובתו שלו או של מי מטעמו, שיהיה מוכן לעמוד מאחרי הדברים בשמו". הפרקטיקה הזו, שבה צה"ל מעדיף שלא לקחת אחריות על דברים שיוצאים מפיהם של מפקדיו, קנתה לה אחיזה עמוקה בעיתונות. היא מתאפשרת בעיקר משום שכתבים צבאיים מוגבלים ביכולת שלהם שלא לשחק את המשחק שמכתיב דובר צה"ל.
בשבוע שעבר פרסמה כאן חברתי, חן קוטס בר, פרויקט רחב, מרתק ומטלטל ובו עדויותיהם של חיילי מילואים ...

 
 
אם חברי הממשלה הזו לא יאלצו להחליט על הפצצה באיראן ואם לא ייחתם כאן הסכם אוסלו נוסף, כנראה שההצבעה בשבוע שעבר בוועדת השרים לחקיקה על תכנית בגין להסדרת התיישבות הבדואים בנגב תהיה אחת המשמעותיות שתקבל הממשלה הזו בשנים הקרובות.
לא ניכנס כאן לפרטים שהובאו בטור הזה בהרחבה רבה בעבר, אבל בשורה התחתונה מדינת ישראל הולכת להעביר לקבוצה של אנשים בדואים פרטיים קרקעות בהיקף ענק שיירשמו על שמם בטאבו. לא לטובת הכלל. לא לטובת שיפור מצבה של האוכלוסייה הבדואית כולה, יעד חשוב ביותר, אלא לטובתם האישית. על הדרך, מכשירה הממשלה בניה בלתי חוקית רחבה ובדואים שיואילו לחתום עם המדינה על הסדר, לא רק שלא ישלמו מחיר על עבריינותם אלא גם יפוצו בכסף  רב על כל בלוק בלתי חוקי שהניחו ושכעת יאלצו להיפרד ממנו.
אנשי "ישראל ביתנו" התלבטו כיצד להצביע, שרי "יש עתיד" העבירו ...

השבוע זה קרה לי. בשניה. אחרי ימים ארוכים שבהם אני מעסיק את עצמי בשאלה המטרידה איך כל כך הרבה אנשים ידעו במשך שנים על התנהגותו של עמנואל רוזן ולא עשו עם זה כלום, צפיתי במופע של דני קושמרו, משה נוסבאום ורוני דניאל ב"אולפן שישי" והבנתי הכל. לא, אין לי שום מושג אם דווקא השלושה הללו, שעמנואל רוזן היה חברם לעבודה, ידעו משהו. אבל שבע דקות הראיון שלהם עם חה"כ מירב מיכאלי הסבירו לי מה ששבועיים של ברברת אינסופית לא הצליחה.
 פרשת עמנואל רוזן מוכיחה עד כמה משהו בסיסי מאד רקוב בממלכה שלנו. עד כמה אי אפשר להאמין לנו כשאנחנו מספרים בארשת חשיבות שבאנו למקצוע מתוך תחושת שליחות ושאנחנו פה כדי להטות אוזן לחלש וכדי להכות ביד ברזל מי שפוגע בו. כי בסופו של יום מתברר שכאשר הסרחון מגיע לחצר שלנו, אנחנו הופכים גילדה אינטרסנטית שמגינה בחירוף נפש על יקירה, יהיו מעשיו איומים ככל שיהיו, וכל ...