ימים קשים עוברים עלינו, ב'מעריב'. חשש מפני סגירת העיתון, תהיות על יכולת בעליו לשלם משכורת, בור בסכומי הפיצויים שלא הופרשו עבורנו, סימני שאלה באשר לכספי הפנסיה שלנו. מרכיב אחד מכל אלה, די בו כדי לגרום נדודי שינה לכל מפרנס ממוצע. שערו בנפשכם מה קורה כשכל אלה ניחתים עליך בצרורות. 
אנחנו אנשים בוגרים. המצב הכלכלי הקשה של החברה ידוע לנו.  כולנו מוכנים לתת כתף. העובדה שגם בימים שבהם לא קבלנו שכר, זכו קוראי 'מעריב' לקרוא אותו כבשגרה, תעיד על כך כאלף עדים.
אלא שככל שנוקף הזמן נדמה שמשהו באמון שבינינו לבין הנהלת העיתון, נפרם. ומה שהחל כסדק קל הולך ומתברר מיום ליום כקרע של ממש. שבר גדול. תחושה שהדרך שבה תופסים קברניטי העיתון את העובדים, מעידה שמשהו אצלם השתבש מעט.
זה התחיל בדיוק לפני שבועיים בהודעה לאקונית של מנכ"ל העיתון לתיבת הדואר האלקטרוני של ...

   בנסיבות שאיש מאיתנו לא ביקש, יצא לי לפגוש השבוע לראשונה, אחרי אחת עשרה שנות עבודה במעריב, מאות עובדים שלא פגשתי מעולם. עמיתים ממחלקות שונות, מתחומים שונים, מכל רחבי הארץ. כתבי מקומון מהנגב, אנשי דפוס מהמרכז, מפיצים מחיפה. מרכיבים שונים בנוסחה המפיקה את המוצר העיתונאי שכל כך יקר לליבנו. אני כותב את הטקסטים, אחר מדפיס אותם בלילה, שלישי מחלק אותם ליד דלתות בתי המנויים. כולנו, גם אם איננו מכירים זה את זה, שרשרת אנושית אחת. טול ממנה חוליה אחת ואין לך "מעריב". בלי הכתיבה שלי אין להם מה לחלק. בלי ההדפסה שלהם אין למילה שכתבתי כל ערך. 
עמדנו השבוע, זה לצד זה, מתחת לגשר ומחינו. בקשנו הזדהות. היו שם מאות אנשים, מתוך כאלפיים בסך הכל, שמצויים בחרדה גדולה שמא לא יהיה להם מחר בבוקר מהיכן להביא אוכל.
רצה הגורל הטוב שסידר לי משכורת הגבוהה מהממוצע בעיתון ומקום עבודה ...

האייטם ששודר בחדשות ערוץ 2 היה מוזר ומעניין גם יחד. "מסתבר שבציבור הישראלי יש רוב לפיוס, אפילו להתנצלות בפני טורקיה", פתחה יונית לוי ופנתה אל עורך חדשות החוץ, ערד ניר. "כן", השיב לה ניר. "סקר שערך מכון 'מתווים' מראה שרוב הציבור הישראלי תומך בהתנצלות במסגרת הסכם כולל לשיקום היחסים". 'מתווים'? גירדתי בפדחת. אני הרי מדקלם בעל פה שמות של אלף עמותות ושבע מאות חמישים וחמישה מכונים, אז איך זה שלא שמעתי בחיים על ה'מתווים' האלה? אולי מדובר במכון סקרים חדש, ניסיתי להרגיע. אולי זה בכלל גיאוקרטוגרפיה שהחליטו לעברת את השם.
כמו תמיד חיפוש קצר בגוגל סייע למצוא את התשובה. מתווים, מסתבר, הוא אכן מכון אבל לא מכון סקרים, אלא "המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית". רפרוף בלתי מעמיק ברשימת חבריו העלה שהם מגיעים מאותו מחנה פוליטי. את דף ה"מומחים" שלו, המופיע ...

לקראת סוף הדיון שנערך בשבוע שעבר בבג"צ בעניין מגרון, העיר עו"ד מיכאל ספרד, פרקליט "שלום עכשיו", כי הסוגיה איננה משפטית אלא פוליטית. אני מסכים איתו. אני סבור שגם הכרעתם של שופטי בג"צ בעניינים כאלה היא תמיד הכרעה פוליטית. כשעו"ד ספרד משתמש בסיפורו של ערבי מיפו, שבנה בלא היתר על שטח שבבעלותו ושילם על כך מחיר כבד והוא מבקש להחיל אותה אמת מידה על תושבי מגרון, הוא צודק. מנגד, כשתושבי מגרון מצביעים על הבדואים בנגב שבונים כבר עשרות שנים בלי אישור ונגדם איש מעולם לא אכף שום חוק, גם הם צודקים. תנו לי סוגיה מהסוג הזה, הזמינו איזה פסק דין אתם מבקשים לקבל ואמצא לכם עשרה תקדימים שיבססו אותו. הכל פוליטי.

ובכל זאת, בלי להכנס שוב לשאלת מגרון עצמה, יש נקודה אחת ברקע הפרשה שאי אפשר להתעלם ממנה. ממשלת ישראל הקימה ועדת שרים לענייני התיישבות וקבעה שדין החלטותיה יהיה כדין ...