(המדור פורסם לראשונה ביום שישי במוסף השבת)

  קורה לכם שאייטם שאתם צופים בו בחדשות גורם לכם לחשוד שמישהו שם, במערכת המשומנת, נרדם בשמירה? שלא יכול להיות שהקטע שרץ על המסך עבר עריכה? זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את הכתבה של דפנה ליאל, בשבוע שעבר בחדשות ערוץ 2, אודות הפער בין מחירי האוטובוסים בהתנחלויות לבין אלו שבתוך הקו הירוק. זה היה מסמך פוליטי לעילא ולעילא, לא ראשון ולא שני של ליאל, שלא היה נגוע בשום שיקול עיתונאי.   
ליאל גלשה באתר האינטרנט של אגד, העתיקה את מחירי הקווים השונים ואחרי שהצליחה להתפלח בעוז ובאומץ לב אל האוטובוס לגוש עציון ולצלם במצלמה נסתרת את הנהג ברגע מכונן שבו הוא מודה בקיומה של סובסידיה ממשלתית על המחירים (אפשר למצוא את זה באתר של הכנסת בפחות מאמץ), קבעה שהמחירים בהתנחלויות זולים בחצי. במהדורת ערוץ 2 לא התביישו והעניקו לעבודה ...

(המדור פורסם לראשונה ביום שישי, במוסף השבת של מעריב)

רוב השיח העיתונאי שהתנהל כאן סביב פרשת הרב דוב ליאור היה שיח של בלוף. של הסתה שאין מאחוריה דבר. שהרי פרטי הסיפור ברורים ופשוטים. הרב נתן "הסכמה" לספר הלכה וסבר שלפתוח נגדו תיק פלילי בגין כך, זו פגיעה קשה בחופש הביטוי. שלחקור אותו על ספר שבכלל לא הוא כתב זה בערך כמו לחקור את מאיר שניצר על סרט שעליו הוא רק המליץ. אני, כשלעצמי, משוכנע כמו הרב ליאור שמדובר בחקירה פוליטית, בדיוק באותה מידה שאני משוכנע שמי שמזומן לחקירה חייב להתייצב. לא כי החקירה מוצדקת. כי אלו הכללים.  
 
כדי לכתוב טור על שער הריבית צריך להבין בכלכלה. כדי לכתוב על המתנחלים, מסתבר שוב, לא צריך להבין בכלום. עיתונאים שלא יודעים איך נראה הספר "תורת המלך",  חשו מספיק בטוחים לפרשן אותו. כתבים שאם תבקש מהם לנסוע לקריית ארבע ...