"דמוקרטיה, דיני מלחמה וזכויות מיעוט לפי משנתו של נתן אלתרמן", זה שמה של חוברת קצרה שהוציא לאור לאחרונה סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפרופ' מרדכי קרמניצר. קרמניצר הוא איש שקשה לאתר אצלו יותר מדי גוונים של אפור. יש לבנים (המחזיקים בתפיסת עולמו) ויש שחורים כהים (האחרים). מטרת החוברת, שהוציא עכשיו, לחנך את הימין הישראלי וללמד אותו שניתן להיות איש לאומי ועדיין להחזיק בערכים שקרמניצר שיכנע את עצמו שאנשים לאומיים לא מחזיקים בהם.  
קרמניצר מוצא דרך קלה להתמודד עם יריביו האידיאולוגיים (להלן יכונו הימין הישראלי). הוא ממציא להם סט ערכים, כזה שיהיה לו נוח להתמודד מולו, ואז נכנס לתפקיד המחנך. כך, לדוגמא, הוא פותח את החוברת שלו בהנחת יסוד ראשונה, שאיתה יהיה קל ונעים להתווכח. "בישראל של ימינו רווחת ההנחה שתפיסות לאומיות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם ערכי הדמוקרטיה". ...

 
כמה שעות אחרי שפורסמה באישון ליל רשימת הרוצחים שממשלת ישראל החליטה לשלוח לחופשי, ראיינתי ברדיו את משה דויטש. בלילה שעבר היה זה מאיר אינדור מארגון אלמגור שבישר לו שהרוצח של אחיו, שעיה, הולך הביתה. איש בחלונות הגבוהים לא חשב שמן הראוי להקדיש רגע של מחשבה גם למשפחות השכולות. דויטש דיבר בכאב עמוק. הוא נשמע כאילו אחיו המת מוטל עדיין לפניו. כאילו לא עברו עשרים שנה. הוא סיפר על שעיה  החקלאי, שאהב את הים ואהב את העבודה, עד אותו יום שבו דקר אותו למוות אחד מהפועלים שלו "והכל נגמר". "היום המנוול הזה סביב גיל ארבעים והוא מתחיל לעצמו חיים חדשים. זה בדיוק הגיל ששעיה אחי גמר בו את החיים. אצלו זה נגמר ואצלו זה מתחיל מחדש. זה הסיפור. האיש הזה עשה מעשה נוראי. הוא לקח חיים של בנאדם. אי אפשר להחזיר את זה. לא רק שאי אפשר להחזיר לשעיה חיים. אי אפשר להחזיר את זה גם לכל האחים שלו. ...

העיסוק התקשורתי במפת העדיפויות הלאומית שאישרה הממשלה השבוע היה שקוף, צפוי ומניפולטיבי. לפעמים, כשכולם כותבים את אותו הדבר בדיוק, זה מלמד שכולם צודקים. לפעמים זה בדיוק הרגע שבו כדאי לקרוא טוב את החומר כדי לראות אם לא מדובר בסוג של הסתה מדבקת. אז אחרי שקבלתם את הכותרות המתבקשות על ההתנחלויות שהוכנסו לרשימה מול ערי הפריפריה שהוצאו ממנה, הנה סיפור מדהים שלא קראתם בשום מקום.
בין שש מאות ומשהו הישובים שמופיעים במפת העדיפויות הלאומית יש גם שלושים וכמה ישובים בדואים. חלק מהם חוקיים ובמצבם טוב שהוכנסו לרשימה, אבל יש גם אחרים. מתברר שברשימת מקבלי ההטבות מופיעים גם 28 שבטים היושבים בריכוזים בדואיים בלתי חוקיים. מדובר באנשים שהקימו כפר על אדמה שלא שייכת להם ובנו בתים בלי אישורים, בלי היתרים ובלי לעבור בשום ועדה לתכנון ובניה שאזרחים מן השורה מחויבים לעבור בה. עכשיו באה הממשלה ומעניקה להם פרס. ...

נוח לה לציונות הדתית, על כל פלגיה, להשאיר את הבחירות לרבנות הראשית מאחור ולעבור הלאה. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זה נוח גם משום שאף אחד לא אוהב להיתקע על טראומות וגם משום שהחיטוט בפצעים הוא בדרך כלל פעולה כואבת ולא נעימה.
ואני, הדל, סבור שמה שצריך לעשות עכשיו זה בדיוק ההיפך. להציף הכל. להתווכח. לא לכסות את הפצע בפלסטר צבעוני ולהתפלל שזה יסייע בריפוי, אלא דווקא לשפוך חומר חיטוי והרבה. זה שורף, זה כואב, אבל אין דרך אחרת. 
הציונות הדתית קרועה. אפשר להסתיר את זה, אפשר לטייח את זה, אבל זה לא יצלח לאורך זמן. יותר ויותר ברור ששני הזרמים המרכזיים של המגזר החשוב הזה לא יוכלו להמשיך לדור כך יחד. בציונות הדתית הולכת ומתפתחת כבר שנים קבוצה שבינה לבין אבותיה אין הרבה דמיון. קבוצה שעסוקה בהחמרות, בהתבדלות ובהקצנה שלא היו בעבר. קבוצה שטיפחה מנהיגות רבנית שמנהלת את חייה וקובעת ...