לטובת מי שלא היה כאן בסיבובים הקודמים, פירסם בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה עוד סקר מסדרת  ה"איזה רעים אנחנו", שקובע שוב שאנחנו גזענים. רובנו, מתברר מהתוצאות, לא רוצים כאן את הערבים, לא רוצים שהם יטלו חלק בהכרעות גורליות ולא רוצים שהם יהיו שכנים שלנו. זאת, פחות או יותר, התמצית. רגע אחרי פרסום הסקר פצחו כמה כלי תקשורת בנהי צפוי בעקבות  "הממצאים המדאיגים".  לי, כשלעצמי, אין ספק שהתוצאות מדויקות. ובכל זאת, בפעם הבאה הייתי מציע להוסיף לסקר שאלה אחת, שמשום מה אף פעם לא נשאלת. "למה? מה יש לנו נגד הערבים"? לו תתקבל ההצעה שלי ובמקרה אפול במדגם ואזכה לטלפון מהסוקר, אבקש ממנו להקדיש לי כמה דקות, כדי שאוכל להסביר לו כמה דברים. אספר לו, לדוגמא, על השכנים שלי ברמלה, שב"עופרת יצוקה" צעדו  עם דגלי חמא"ס והבטיחו לפדות את פלשתין בדם ואש. אמנה באזניו את רשימת ערביי ישראל שמעורבים בפעולות טרור. אצטט לו את חנין זועבי. אשאל אותו איך הוא מציע לי להתייחס למחזיקי תעודת זהות כחולה שמגדירים את עצמם כפלסטינים, שהם למיטב זכרוני עדיין האויבים שלנו. אזכיר לו מה הם עשו פה במהומות אוקטובר וכיצד פרעו בעכו. אספר לו על המסורת עתיקת היומין שלהם לקדם באבנים שוטרים שבאים לפנות נפגעים בתאונות דרכים או לחפש סמים. אקווה שיהיה לו מספיק מקום בשורה כדי לרשום את כל זה. זאת, על רגל אחת, אסביר לו, הסיבה שבגללה אני לא מחפש שכנים ערבים. ואם רוב הציבור חושב כמוני, נדמה לי שזו לא תוצאה של גזענות אלא של בריאות הנפש. כי מי שמבקש להתחבר למי שרואים את עצמם כאויבים שלו, משהו אצלו דפוק.

ובכל זאת, עיון בסקר מגלה שמסתתרים בו עוד כמה נתונים מרתקים שהסיקור התקשורתי פסח עליהם איכשהו. קחו לדוגמא את הנתון שמלמד על כך ש46% מהיהודים לא רוצים שכן ערבי. את זה, כאמור, כולם ציטטו בחדווה. ב'הארץ' אפילו הכינו טבלה צבעונית תחת הכותרת "את מי היהודים אינם רוצים כשכנים". האמת היא שאותי עניינה יותר הטבלה שמופיעה בסקר לידה. זאת שב'הארץ' לא הבחינו בה. זו שעוסקת בשאלה "את מי הערבים אינם רוצים כשכנים". כי בהשוואה לממצאים מהמגזר הערבי, היהודים מצטיירים כציבור הסובלני עלי אדמות. הערבים, אם צריך לסכם על רגל אחת את מה שכמעט אף אחד לא סיפר לכם, לא רוצים לגור ליד כל מי שהוא לא ערבי. 50% מהם לא רוצים בשכנותם יהודים, עולים מאתיופיה, חולי נפש, מפגרים ועובדים זרים. 65% ויותר לא רוצים ליד הבית שלהם הומוסקסואלים, חרדים ועולים מחבר העמים. מעניין, לא? את חוק הנאמנות אתם זוכרים? זה שהציגו לנו אותו כ"שנוי במחלוקת"? אז מתברר שלא מחלוקת ולא נעליים. אפילו בשמאל יש לחוק 43% תומכים לעומת 48% מתנגדים. והנה עוד נתון. 39% מאנשי השמאל, לא ליברמן, סבורים שארגונים כמו "האגודה לזכויות האזרח" ו"בצלם" גורמים נזק למדינה. עכשיו תנסו להיזכר באיזה כלי תקשורת סיפרו לכם על הממצאים האלה. 

מספיק כבר עם ה"עם"

כשהעיתונות לא שבעת רצון ממהלך מסוים היא מצמידה לו את הכינוי "שנוי במחלוקת". זה היה לפני עשרה ימים שעבר גורלה של הצעת חוק משאל העם. הסורים גינו, הפלסטינים זעקו חמאס ועיתון הארץ  נעלב. "החוק החדש", נכתב במאמר המערכת שלו, "הוא יריקה נוספת בפרצופה של הקהילה הבינלאומית". 'הארץ' לא צריך משאל. "כל בר דעת", הוא קבע, "יודע שחלוקה מחדש של הריבונות בירושלים היא תנאי הכרחי להסדר שלום עם הפלסטינים". ומה אם רוב אזרחי ישראל אינם "בני דעת" או שסתם לא בא להם לוותר על ירושלים?

פרופ' זאב סגל, איש רציני, הסביר במאמרו שבמשטר הדמוקרטי המצוי אצלנו " לא אחת מתקבלות פשרות לא ראויות, אבל אלה עדיפות בדרך כלל על פני הכרעות של גיליוטינה...שההחלטה בהן עשויה ליפול על חודם של קולות בודדים". אתם הבנתם? "פשרות לא ראויות", ביטוי מכובס לתרגילים מסריחים של מיצובישי תמורת חלקי מולדת, עדיפות על הכרעת העם.

לכאורה, אנשי השמאל היו אלה שהיו צריכים להמציא את רעיון המשאל. כששרון הפך את עמדותיו הפוליטיות והרס את גוש קטיף הימין טען שמדובר בגניבת קולות. כשנתניהו הכריז על שתי מדינות והקפיא את הבניה  התלוננו שוב המצביעים שלו שכשביקש את קולם הבטיח את ההפך. עכשיו, סוף סוף, נדע בדיוק מה רוצה העם. ואת זה, אפשר היה להניח בתמימות, יחגגו חובבי הדמוקרטיה. אלא שהדמוקרטיה היא הדבר האחרון שמעניין את השמאל ואת "הארץ". מעניין אותם להעביר החלטה על חלוקת הארץ בכל מחיר. ואם כדי להעביר את ההחלטה צריך לשקר לעם, להיבחר על מצע אחד ולהוביל מדיניות הפוכה, אז עושים את זה.

ניתוח פשוט של עמדתם של  מי שחושבים שמשאל עם מרחיק את הסיכוי לויתורים טריטוריאליים, חייב להביא למסקנה שהם יודעים שהעם לא רוצה ויתורים כאלה. יודעים ובכל זאת מחפשים איך לעקוף אותו. דמוקרטים, עאלק.

ועוד משהו קטן: את הרעיון למשאל עם על עתיד הגולן הגה יצחק רבין המנוח. כמה חודשים אחרי שנרצח הציבה מפלגת העבודה, בראשות שמעון פרס, את ההתחייבות למשאל עם במצע הבחירות שלה. לא רק בעניין הסכם עם הסורים אלא גם בסוגיה הפלסטינית. אז מה קרה פתאום למורשת רבין? ולמה אצל רבין ההתחייבות למשאל סימלה את השאיפה לשלום ואצל נתניהו היא מוצגת כמכשול הכי גדול בדרך אליו?

בושהר בחינם

זוכרים את הסיסמה "יצהר תמורת בושהר"? כבר תקופה ארוכה מלחיצים אותנו האמריקאים שאם לא ניסוג מההתנחלויות לא ניתן יהיה לגייס קואליציה נגד איראן. המסמכים שחשף השבוע 'וויקיליקס' גילו כיצד שיקרו לנו האמריקאים וכיצד על סמך השקר הזה הפעילה התקשורת הישראלית לחץ מיותר על נתניהו.  מלך סעודיה, מלך בחריין, יורש העצר של אבו דאבי, הנשיא המצרי, ראש ממשלת קטאר וראש ממשלת ירדן, כולם, נתגלה במסמכים, מתפללים שהאמריקאים יתנו לאיראנים בראש. "תפציצו אותם", הם מתחננים, עם יצהר, עם איתמר ועם חוות גלעד, "נו כבר".