(פורסם לראשונה במוסף שבת)המכתב שנשלח לפני כחודש ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, היה מההזויים שנכתבו על ידי נציג רשמי של מדינת ישראל. הוא נכתב לבקשתו של השר בני בגין ונחתם על ידי היועץ המשפטי של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, עו"ד אליעד וינשל. ברקע המכתב עומדת מדיניות הממשלה ומדיניותה של ועדת גולדברג, שדנה בהסדרת התיישבות הבדואים, לפיה עתידה של בניה בלתי חוקית ישנה של הבדואים תישקל לפי נכונותו של הבדואי להכנס להליך הסדרה מול המדינה, בעוד בניה חדשה, כזו המתבצעת ברחבי הנגב כל הזמן, תיתקל ב"אכיפה נחושה ונמרצת".  בגין, שמונה על ידי ראש הממשלה לשבת עם הבדואים ולהאזין לרצונותיהם ולמידת נכונותם להגיע להסדר, שמע מהם בקשה לא ממש מפתיעה להפסיק כליל להרוס את בתיהם הבלתי חוקיים. אם מישהו חשב, נוכח העמדות שמציג בדרך כלל בגין ביחס לשלטון החוק, שהשר יכנס מסיבת עיתונאים ...

(פורסם לראשונה במוסף שבת)
אני יודע. ערבים שזורקים אבנים על יהודים זה לא סיפור. אם האבן לא מפצחת למישהו את הראש היא לא תקבל אינץ' בעיתון. ככה זה. סיסמה מטופשת שצעירי "תג מחיר" מרססים על קיר זה "טרור" שפותח מהדורות. תושבי גוש עציון יכולים לספוג פגיעות כל יום ולהיפצע אחת לכמה ימים, ובתל אביב אף אחד לא יידע על זה. ואז, כשפעם בכמה זמן אבן מצליחה להרוג אב ובנו, ע"ע פלמר, פותחת המגישה את המהדורה בהצהרה לפיה הטרור חזר "אחרי תקופה ארוכה של שקט יחסי". אם אצלה שקט, כנראה אצל כולם שקט.
לפני שנה בדיוק סיפרתי לכם כאן על חוויה שעברתי כמה מאות מטרים מהבית שלי במושב גמזו, לב ליבו של הקו הירוק, כשחזרתי עם המשפחה מטיול של שושן פורים. שנייה לפני שהגענו לשער המושב תקפו אותנו צעירים ערבים באבנים. אבן אחת פגעה בשמשת הרכב של אשתי, ארבעים סנטימטר מראשו של הילד, ובנס ...

לא כתבתי עד היום מילה רעה על 'ישראל היום'. לא משום שלא היתה לי. משום שהתפיסה הבקורתית שלי את התקשורת הישראלית הבינה מאיזה מקום צמח העיתון הזה. אלא שקשה שלא להודות שהסימביוזה המוחלטת שלו עם בנימין נתניהו והצורך שלו לתת בראש לכל מי שמפריע לראש הממשלה, מעוררת לעיתים גועל של ממש. גועל כזה נתקפתי בשבת שעברה כשקראתי את הטקסט של הכתב הפוליטי של העיתון נגד בכירי לשכת נתניהו צביקה האוזר ויועז הנדל, שכל עוונם התמצה בכך שהעבירו ליועץ המשפטי לממשלה את עניינה של ר' מול נתן אשל.
נדמה לי שהביקורת שמתחתי כאן לאחרונה מהעבר השני, נגד מי שדרסו את כבודו של אשל וביזו אותו כאחרון הסוטים, מבהירה היטב שאין לי צד בסיפור הזה.
אסופת הזוהמה ששלשל בשבוע שעבר "ישראל היום" על ראשם של האוזר והנדל היתה עיתונות בזויה. ערימה של לכלוכים שאינם רלוונטיים לשום דבר. רפש לשם רפש. הנה מדגם מייצג: להנדל, ...