רגע אחרי שנודע על הבחירה באלוף יואב גלנט לרמטכ"ל שיגרו אמצעי התקשורת את כתביהם אל מושב עמיקם, שבו הוא מתגורר. הכתבים הסתובבו במקום, אספו קולות והתרשמו מהאווירה. מי שעקב אחרי הטקסטים שיצאו להם עלול היה לקבל בטעות את הרושם שבמושב של גלנט גרים, חוץ ממנו, רק עוד שני אנשים. אילן שוורצברג וגורי רוזן. השניים, באורח מוזר ומפתיע, היו המרואיינים היחידים כמעט אצל כולם. 
ב'ידיעות אחרונות' סיפרו ש"המושב לבש חג" וכדי להוכיח את זה הביאו את שוורצברג, שלשיטתו "יואב הוא חבר אמיתי" ואת רוזן ש"שמח מאד על ההחלטה".
ב- YNET בישר שוורצברג ש"עם ישראל הרוויח" ורוזן נזכר שבשיחותיו עם גלנט הבטיח לו ש"מעז יצא מתוק".
ב'ישראל היום' עדכנו ש"במושב עמיקם קיבלו בשמחה רבה את הבשורה". מי קיבל? גורי רוזן, כמובן, שמבחינתו גלנט הוא ...

   
מאז ששרה נתניהו הפציעה בחיינו, לא נתנה לה התקשורת רגע של נחת. היא היתה המכשפה האולטימטיבית. אשה רעה ונקמנית שמשליכה נעליים על עוזרות הבית וצורחת עליהן כשהסדין לא מתוח,  שמנהלת את בעלה ובאמצעותו את כל המדינה. כשהיא הופיעה לצידו חשבנו שהיא סתם נדחפת, כשהותירה אותו לבד, הסברנו שאין בה טיפת רגישות.
השבוע, אחרי כמעט עשור וחצי, הגיע המהפך. הוא קרה ברגע. באבחת מכתב אחד קטן ששלחה לשר הפנים, אלי ישי, ושבו ביקשה להשאיר בארץ את העובדים הזרים המיועדים לגירוש.
לכאורה, הפעם באמת מדובר בתחיבת חוטם לא עניינית. שהרי הממשלה ישבה, דנה, הצביעה והחליטה. אז מה היא נדחפת עכשיו? אז זהו, שהגברת נתניהו למדה, אמנם באיחור גדול, שאפשר להידחף ולהישאר בחיים. הכל תלוי, כמובן, לאיזה צד נדחפים.
הפעם התלבשה הפנייה של הגברת הראשונה כמו כפפה על הקמפיין שמנהלת העיתונות בעניין העובדים ...

  הסיפור הזה הוא, לכאורה, סיפור אישי שלי ודווקא בגלל זה אני מבקש שלא תקראו אותו ככזה. נדמה לי שהוא חשוב משום שהוא מלמד על צה"ל, לא עלי.
כל עיתונאי נשאל מפעם לפעם על המחירים שהוא משלם בעקבות עבודתו. המחיר שאני שלמתי על סדרת התחקירים שפרסמתי אודות האלוף יואב גלנט והפלישות שלו לקרקעות ציבוריות ולקרקעות מדינה, הוא מחיר לא שגרתי:  נזרקתי מהמילואים.
רצה הגורל וכתבת התחקיר הראשונה בסדרה פורסמה ערב  פתיחת מבצע "עופרת יצוקה". לתחקיר, כידוע, לא היה שום קשר לעניינים צבאיים והוא עסק כולו בהתנהלות של גלנט באזרחות (כתבה מקיפה בנושא היום במוסף השבת של מעריב).
לצורך הרקע אספר שאני משרת כבר 21 שנים ביחידת מודיעין שעוסקת בנושא הפלסטיני. היחידה הזו שייכת לפיקוד הדרום. גלנט, כידוע, הוא אלוף הפיקוד. המרחק הפיזי בין החמ"ל שלו לזה שלנו קטן ביותר. ...

  כל מי שקרא עיתונים, שמע רדיו או צפה בשבוע האחרון בטלוויזיה יצא, בהכרח, עם תובנה אחת ברורה: כולם בישראל מוכנים להיאבק כדי להשאיר פה את העובדים הזרים הבלתי חוקיים. כו-לם. לאף אחד אין בעיה איתם. לאף אחד לא מפריע שהמדינה תפתח את שעריה בפני כל מי שבא לו. לאף אחד, חוץ מלאלי ישי ולעוד כמה חרדים הזויים וימניים קיצוניים (או להיפך).
ואז פירסם בסוף השבוע ערוץ היהדות של YNET  סקר שהזמינה עמותת "גשר" בנושא. ומה מתברר פתאום? הפתעה. רוב מוחץ של אזרחי ישראל דווקא מתנגד למתן אזרחות לילדי העובדים הזרים ותומך בהוצאתם מהארץ.
רגע, אתם בטח שואלים ממש כמוני, אז איפה התחבא השבוע הרוב המוחץ הזה? איך לא שמענו את עשרות האחוזים שבסקר השיבו שהשארת ילדי העובדים הזרים  בישראל תהפוך אותנו ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה? התשובה לכך, כמובן, פשוטה. לא שמענו אותם כי איש בתקשורת לא חשב ...