(פורסם במוסף שבת)
השבוע מלאו 20 שנה להסכמי אוסלו ואדריכלי המחדל המדמם הזה, שבויי הקונספציה שלפיה רק הטרוריסטים יביאו את השלום, ממשיכים להתל בנו. מי שפיזרו ברוחב יד המחאות והבטחות שמראש ניתן היה לדעת שאין להן שום כיסוי, ממשיכים לעשות את זה גם היום. שמעון פרס הפך נשיא אהוד. יצחק רבין זכה אחרי הירצחו למסע ניקיון ומירוק מהסוג שפעם היינו מוצאים רק במדינות מהזן הסובייטי. רון פונדק ויאיר הירשפלד מוסיפים לנתח תהליכי שלום כמומחים לדבר. יוסי ביילין ממשיך להיתפס כראשון שזיהה. ואיתן הבר, אליו עוד נשוב בהמשך.
צריך לחזור אל הנאומים שנישאו אז, בימים ההם, כדי להיזכר במצעד האיוולת שאליו הובילו את המדינה הזו קברניטיה. צריך לעבור על עיתוני אותם ימים כדי להתחלחל מהדרך שבה עבר כל זה, בלי שעיתונאי אחד יצביע וישאל בנימוס ולו שאלה אחת קטנה. "אנו שותפים לערכי החירות וזכויות האדם", הבטיח אז ...

התביעה שהגישה תנועת "אם תרצו" נגד קבוצת פייסבוק שניהלה נגדה מאבק אינטרנטי, התייחסה  לשלוש אמירות פוגעניות. בראשונה טענו הנתבעים כי "אם תרצו" הינה "תנועה פאשיסטית". בשנייה שאלו בדף הפייסבוק שלהם, ערב מצעד שקיימה "אם תרצו":"סבו של אבי לא היה יהודי טהור, האם אוכל לצעוד בקבוצתכם?". בשלישית קבעו שהקריקטורות של נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה לישראל, שפרסמה "אם תרצו", היו "נוסח דר שטירמר".
השופט רפאל יעקובי קבע נכון בפתח דבריו כי אין צורך להגביל את השיח הפוליטי ואת חופש הביטוי, וכי על מנת שהשיח הזה יהיה פורה ויאפשר את חידוד המחלוקות, חשוב לעיתים שהוא לא יהיה "צמחוני" או "סטרילי". אני חותם על כל מילה. לו אני "אם תרצו" לא הייתי מגיש את התביעה. לו אני השופט הייתי דוחה אותה על כל מרכיביה. ...

לכבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. לפני עשרה ימים שמעתי אותך תוקף  בחריפות את המערכה התקשורתית "משולחת הרסן" שמתנהלת מול בית המשפט וכמה משופטיו. במידה רבה אני מסכים איתך. בפרסומים על שופטים, ממש כמו באלה העוסקים באחרון ההומלסים, נדרשת זהירות מרובה. ובכל זאת, מכיוון שאפשר היה להתרשם מדבריך שהמערכת שלך פתוחה לביקורת ואף יודעת לטפל לבדה בשופטיה הסוררים, מבלי  להיזקק לביקורת "משולחת רסן" מצידנו, חשבתי שאני חייב לספר לך את הסיפור הבא.
זה קרה ב- 1 במאי 2002. ישבנו אז בחדרו של אמנון דנקנר ז"ל, העורך הראשי של "מעריב", והתלבטנו מה לעשות. ברקע עמד סיפורה של הילדה לילך רותם, בת הארבע, שמאז אין כלי תקשורת שלא עסק בו. הוריה של לילך, ירון ומרינה, התגרשו והסכימו על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדה, באופן שימנע מכל אחד מהם את האפשרות לחטוף ...