קלמן ליבסקינד

כמה הערות על פסק הדין בתביעת "אם תרצו"

12/09/13   |   42 תגובות

התביעה שהגישה תנועת "אם תרצו" נגד קבוצת פייסבוק שניהלה נגדה מאבק אינטרנטי, התייחסה  לשלוש אמירות פוגעניות. בראשונה טענו הנתבעים כי "אם תרצו" הינה "תנועה פאשיסטית". בשנייה שאלו בדף הפייסבוק שלהם, ערב מצעד שקיימה "אם תרצו":"סבו של אבי לא היה יהודי טהור, האם אוכל לצעוד בקבוצתכם?". בשלישית קבעו שהקריקטורות של נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה לישראל, שפרסמה "אם תרצו", היו "נוסח דר שטירמר".

השופט רפאל יעקובי קבע נכון בפתח דבריו כי אין צורך להגביל את השיח הפוליטי ואת חופש הביטוי, וכי על מנת שהשיח הזה יהיה פורה ויאפשר את חידוד המחלוקות, חשוב לעיתים שהוא לא יהיה "צמחוני" או "סטרילי". אני חותם על כל מילה. לו אני "אם תרצו" לא הייתי מגיש את התביעה. לו אני השופט הייתי דוחה אותה על כל מרכיביה. חופש ביטוי מטרתו להגן על אמירות מרגיזות, בוטות ומקוממות.

השופט יעקובי, שניקה את הנתבעים מהוצאת דיבה בשניים משלושת הסעיפים שלעיל, בחר לפסוק נגדם רק בעקבות שאלתם המתריסה אם יהודי שאינו טהור יכול לצעוד עם אנשי "אם תרצו". ההחלטה שדווקא המשפט הזה מהווה דיבה חמורה, נראית לא ממש ברורה. קשה לראות את ההבדל הגדול בינה לבין האמירות האחרות וקשה לראות בה אמירה בוטה שהיא מעבר למה שהשיח הציבורי יכול לסבול. ובכלל, אם מבחינתו של השופט יעקובי פאשיזם זה בסדר ורמז לנאציזם זה אסור, אז איפה בדיוק עובר הגבול? בפאשיזם וחצי? ברבע לנאציזם?

אבל הבעיה הגדולה יותר שלי עם פסק הדין נמצאת במקום אחר. לשופט יעקובי היו שתי אפשרויות. או להסתפק בקביעה המוצדקת שלפיה האמירות נגד "אם תרצו" חוסות תחת הגנה של הבעת דעה, או להיכנס לעומק הסוגיה ולבחון האם אכן מדובר בתנועה פאשיסטית. העניין הוא שכדי לבדוק את זה אין מנוס מלבצע ניתוח מעמיק, לשמוע סדרה ארוכה של עדים, להכריע ולהקדיש יותר מטקסט דל של כמה מילים להנמקה.

מה עשה יעקובי בהתלבטות בין שתי האפשרויות? בחר בשלישית. הוא גם החליט לקבוע עמדה בסוגיה, וגם העדיף שלא להתעמק בה. עד כדי כך לא התעמק בה, שהכרעתו בשאלה המהותית הזו מסתכמת ב- 13 מילים בלבד. הנה הן: "לקיומם של קווי דמיון מסוימים יש אחיזה בעצם הדגשת הלאומיות על ידי התובעת". זהו. "אם תרצו" מדגישה את הלאומיות, הפאשיזם מדגיש את הלאומיות, אז יש קווי דמיון בין "אם תרצו" לתנועה הפאשיסטית. כך נראה פסק דין בבית המשפט המחוזי. בלי דוגמאות, בלי פירוט של חוות דעת מלומדות, בלי רקע היסטורי של הפאשיזם ובלי עדויות מעמיקות שמסבירות באיזה קריטריונים צריך לעמוד כדי להיחשב תנועה פשיסטית. איזה מזל שאף אחד לא מינה את השופט יעקובי לפסוק אם הציונות היא תנועה גזענית.

אם נוסיף לכך את העובדה שהשורה הזו מפסק הדין הפכה להיות הכותרת היחידה שצוטטה ממנו בהמשך בכל כלי התקשורת, נראה שבתיק הזה השופט רפאל יעקובי הוא היחיד שאפשר לתבוע כאן על הוצאת דיבה.

ועוד משהו. בקטע הכי מוזר בפסק הדין, כשהוא בודק את הטענה לפיה "אם תרצו" עושה "שימוש במכשיר שבו השתמשה התנועה הנאצית בשעתה", ומסביר שהמכשיר הזה הינו "הגחכה באמצעות קריקטורות מסוימות",  פוסק יעקובי ש"עיון בפרסום ובמקור ההשראה מגלה כי אכן יש אמת בדבר". טוב שדוש, זאב או עמוס בידרמן לא עומדים למשפט אצל כבוד השופט יעקובי. הרי גם הם עשו שימוש ב"הגחכה באמצעות קריקטורות", ולפחות במובן הזה יש "קווי דמיון מסוימים" בינם לבין הנאצים.