כך עובדת אוניברסיטת בן גוריון על התורמים שלה

אוניברסיטת בן גוריון בלחץ. הדוחות שפרסמה עמותת "אם תרצו" באשר לרוח הפוליטית הפוסט ציונית ששולטת בחלקים חשובים באוניברסיטה חלחלו היטב והצליחו למתג את המוסד האקדמי הזה במקום שלא נח לו להיות בו. בכלי התקשורת, שם הוצגו אנשי "אם תרצו" כסותמי פיות,  קיבלה אמנם האוניברסיטה הגנה, אבל נראה שבמקרה הזה הצליחה "אם תרצו" לדבר עם הציבור הרחב מעל לראשיהם של המראיינים בתכניות האקטואליה. רוב עצום של אזרחים, שהם וילדיהם משרתים בצה"ל, לא מתחברים למרצים שקוראים לחרם על ישראל, שתוקפים את חיילי צה"ל ושמבטיחים סיוע לסטודנטים שיודיעו שהם מסרבים לשרת. גילוי הדעת שפרסמה לפני שבועיים המועצה להשכלה גבוהה היה עוד סטירת לחי לחלקים הללו באקדמיה. "יש למנוע מצב בו סטודנטים או מרצים יסבלו מדחיה, השתקה, הדרה או אפליה בשל מאפייניהם או השקפותיהם האישיות, ובכלל זה עמדותיהם הפוליטיות", כתבה המועצה.

גם התורמים של אוניברסיטת בן גוריון קראו את הנתונים והחלו לשאול שאלות. רבים מהם,  היושבים בחוץ לארץ ושולחים את כספם למוסד אקדמי הנושא את שמו של דוד בן גוריון, לא היו מודעים לרוח הקיצונית ששוררת בחלקים ממנו.

באוניברסיטה למדו שאפשר למכור מבאר שבע ועד פאריס קלישאות על חופש אקדמי אבל בסופו של יום העובדות חזקות מכל. כשחבורה גדולה של מרצים, אנשי שמאל רדיקלי, חותמת על עצומות נגד פעילות צה"ל, קשה לספר סיפורים. ובמקום שבו נגמרים התירוצים מתחילים השקרים.

אוניברסיטת בן גוריון, כמו מוסדות אקדמיים אחרים, מפעילה נציגים מטעמה  בכל רחבי העולם. הנציגים הללו עסוקים בטיפוח הקשר עם התורמים במדינותיהם וכשאלו שואלים שאלות הנציגים הללו מהווים עבורם רגל קדמית של האוניברסיטה.

נציגה אחת כזו היא אליז דונט. היא מתגוררת בז'נבה ואתר האינטרנט של אוניברסיטת בן גוריון מלמד שהיא מייצגת את המוסד האקדמי במדינות האירופאיות הדוברות צרפתית. בעקבות פרסום הדו"ח של "אם תרצו" פנו גורמים בקרן ידידי אוניברסיטת בן גוריון בצרפת אל הנהלת האוניברסיטה וביקשו הסברים. הקרן תורמת מיליונים רבים לאוניברסיטה ודונט, הנמצאת איתם בקשר קבוע, נשלחה להרגיע אותם.

הם סיפרו שקראו שבמחלקה לפוליטיקה וממשל, לדוגמא, שמונה מתוך 11 המרצים הם פוסט ציונים או מחזיקים בדעות שמאל רדיקליות. דונט עשתה הכל, אבל ממש הכל, כדי להרגיע אותם. מכתב התשובה ששיגרה אליהם הוא הישראבלוף בתפארתו. "כפי שאתם יודעים", כתבה נציגת האוניברסיטה במכתב התשובה שלה, המתורגם כאן מצרפתית, "לימין הקיצוני יש נציגות גדולה בממשלתנו ועוד יותר במועצה להשכלה גבוהה". המועצה להשכלה גבוהה, למי שלא בקיא, היא גוף אקדמי מקצועי שמורכב מ- 16 פרופסורים מהאקדמיה, שני נציגי ציבור ויו"ר התאחדות הסטודנטים. לפוליטיקאים אין בה דריסת רגל. העובדה הזו לא הפריעה לדונט  למכור לתורמים אגדה על ש"ס וישראל ביתנו, לא פחות ולא יותר, שהשיגו ייצוג גדול במועצה. 

דונט מתקנת במכתבה את התורמים, שטענו שבמחלקה לפוליטיקה וממשל יש מספר גדול של מרצים אנטי ציונים. הקביעה הזו אינה נכונה, היא כותבת להם. ישנו רק אחד כזה, פרופ' ניב גורדון. דונט החליטה ללכת רחוק, גם למחוזות של סילוף בוטה של האמת, כדי לשכנע את התורמים עד כמה טענתם מופרכת. יש במחלקה, כתבה, "פרופסורים השייכים לימין כמו רנה פוזננסקי, דוד ניומן ודני פילק". מדובר, למי שבמקרה לא מכיר את השלושה, באנשי שמאל קיצוני החתומים על עצומה לפיה "אנו מביעים את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים". פילק היה יו"ר ארגון השמאל הקיצוני "רופאים לזכויות אדם".

דונט, שהיתה משוכנעת שהצליחה לשכנע את התורמים שאוניברסיטת בן גוריון היא בכלל מעוז של "אם תרצו", מסכמת את המכתב במסקנה היחידה המתבקשת מדבריה שלה: "כפי שאפשר להיווכח, במחלקה זו מכבדים את פלורליזם הדעות והעמדות השונות". שורה אחת לפני הסיום היה חשוב לה, לשליחת האוניברסיטה, להדגיש כי פרופ' ניומן, זה שחתום על עצומת הסרבנות, איננו סתם איש ימין אלא "ידוע בדעותיו הימניות הקיצוניות".

באוניברסיטה מסרו בתגובה כי דונט נמצאת בחופשה פרטית בהודו עד 24 בינואר והם אינם מצליחים להשיג אותה כדי לברר את הסוגיה.

"הארץ" חוזר בתשובה

לפני שבוע וחצי פירסם מוסף הארץ, תחת הכותרת "תוצרת כחול לבן", תחקיר מפורט אודות המכה הראשונה שהנחית חיל האוויר במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" על מסדר השוטרים בעזה. לא נכנס כאן לפרטי הפרטים. לא נרחיב גם על גירסת משרד הפנים הפלסטיני שלפיה בין ההרוגים היו חמישה שוטרים מתזמורת המשטרה, 11 שוטרים מהיחידה ללוחמה בסמים ולפחות שוטר תנועה אחד. את זה נשאיר לקמפיין הבא של עמותת "אור ירוק".

הכתבה הזו היתה שווה קריאה ולו בשביל פיסקה קומית אחת.  מי שמכיר את עיתון "הארץ" היה יכול לנחש, גם בלי לקרוא את הכתבה, שההפצצה הזו לא באה לעיתון טוב. שאם היו מתייעצים עם חברי המערכת של "הארץ" שום טיל לא היה נורה. לא על שוטר תנועה ולא על מפקד עז א-דין אל קסאם. פיסקה אחרי פיסקה משרטט העיתון את הכשלים שסבבו את הירי, שהביא לפי דיווחי הפלסטינים למותם של 89 איש.

"גורם הפתעה נוסף היה בבחירה הישראלית לפתוח את המבצע דווקא בשבת", מלין "הארץ". "אלא שלא רק הם הופתעו מכך...על אף שאקט הפתיחה של עופרת יצוקה התרחש בצהרי השבת, אף קצין במטה הכללי לא התייעץ עם הרב הראשי לצה"ל דאז, תא"ל (מיל') אביחי רונצקי, בקשר לעיתוי".

אז הנה שתי הערות לעמוס שוקן, רגע לפני שהוא חובש שטריימל, זועק "שאבעס" ויורד לרחוב כדי להשליך אבנים על נהגים שמפרים את קדושת השבת. ראשית, אם עברה במוחך המחשבה שהרב רונצקי, זה שהסתובב ברכב בעזה, בעיצומה של השבת, כדי לחזק את הלוחמים, היה דורש לדחות את  המבצע עד אחרי ההבדלה, נראה שהלכת רחוק מדי.

שנית, אחרי שכל הקדנציה של הרב רונצקי בזתם לו, שתיתם לו את הדם ודרשתם להדיח אותו על כל אמירה, פעולה או פסק הלכה, קצת משעשע לראות אתכם פתאום נעלבים בשבילו כשלא מאפשרים לו לפתוח את ה"שולחן ערוך" כדי לקבוע מתי בדיוק להפציץ את החמאס.