"ישראל היום" מחסל את בכירי לשכת נתניהו

לא כתבתי עד היום מילה רעה על 'ישראל היום'. לא משום שלא היתה לי. משום שהתפיסה הבקורתית שלי את התקשורת הישראלית הבינה מאיזה מקום צמח העיתון הזה. אלא שקשה שלא להודות שהסימביוזה המוחלטת שלו עם בנימין נתניהו והצורך שלו לתת בראש לכל מי שמפריע לראש הממשלה, מעוררת לעיתים גועל של ממש. גועל כזה נתקפתי בשבת שעברה כשקראתי את הטקסט של הכתב הפוליטי של העיתון נגד בכירי לשכת נתניהו צביקה האוזר ויועז הנדל, שכל עוונם התמצה בכך שהעבירו ליועץ המשפטי לממשלה את עניינה של ר' מול נתן אשל.

נדמה לי שהביקורת שמתחתי כאן לאחרונה מהעבר השני, נגד מי שדרסו את כבודו של אשל וביזו אותו כאחרון הסוטים, מבהירה היטב שאין לי צד בסיפור הזה.

אסופת הזוהמה ששלשל בשבוע שעבר "ישראל היום" על ראשם של האוזר והנדל היתה עיתונות בזויה. ערימה של לכלוכים שאינם רלוונטיים לשום דבר. רפש לשם רפש. הנה מדגם מייצג: להנדל, סיפר העיתון, היו "חריקות מקצועיות" (לא כתוב איזה), הוא "דחף את עצמו לכל מקום...ברבות מהישיבות נאלץ להמתין מאחורי הדלת הסגורה...למו"מ עם הפלשתינים צורף רק לאחר שממש התחנן", הוא "צובר המון מידע אבל לא מוציא ממנו שום תועלת", בלשכה שואלים אם הוא "נמצא שם כי הוא מתכוון לכתוב עוד ספר או עוד עבודת דוקטורט" ונוסף לכל הצרות הוא לא צנוע, לא רגוע ולא מבין בתקשורת. יומיים קודם לכן ניסה הכתב הפוליטי הידען של העיתון לעלוב בהנדל ובישר לקוראיו ש"שמועה עקשנית" טוענת שהדוקטורט של הנדל עסק ב"קרבות פילים בהודו". פעם, עיתונאים טרחו לבדוק לפני שהכפישו מישהו. היום הפכו חלקם לכתבי רכילות שדי להם ב"שמועה עקשנית". הדוקטורט של הנדל, אגב, עסק דווקא ב"אמצעי איסוף מודיעין בתקופה ההליניסטית – רומית" ואין בו אפילו חדק אחד קטן.

על צביקה האוזר, מזכיר הממשלה, כתב "ישראל היום" שהוא נמצא בלשכה רק משום שהוא "נאחז בקרנות המזבח",  שהוא הפך בלשכה ל"כיס התנגדות רדום", שהוא לא מכין מספיק חומרים לקראת דיונים בממשלה ושבהצבעות בממשלה הוא לא שולט בין תומכים למתנגדים.

אה, והיה שם עוד דביל אחד. הראל לוקר, שהוא מנכ"ל המשרד וגם אחיו של האלוף יוחנן לוקר, עוד אחד מאלו שאחראים לפתיחת תיק אשל. ואולי מכיוון שלהגיד על האלוף שהוא לא מבין בענייני צבא זה כבר מוגזם, נבחר אחיו כדי לקבל בראש במקומו. הראל לוקר, מסתבר מ"ישראל היום", לא מבין כלום בשום דבר. צריך להסביר לו "מה זו עירייה, אין עובדת המערכת המוניציפלית בישראל ומה יחסי הגומלין בין הממשלה לרשויות המקומיות".

מה שלא מצאתי בכתבה, זו מילה אחת לרפואה על זהותו של חדל האישים שמינה את באוזר, הנדל ולוקר לתפקידם. נורא מסקרן מי זה. ומה שהטריד אותי עוד יותר זה  איך עיתון חשוב כמו "ישראל היום" לא כתב אף מילה על שלושת הקונילמלים הללו, שמנהלים לנו את המדינה, עד שלא באה לעולם פרשת נתן אשל. הרי להפקיד בידי שלושת הטמבלים האלה לשכה חשובה כל כך זו ממש סכנת נפשות. יכול להיות שבעיתון פשוט לא ידעו שום דבר מכל זה עד לפני שבוע?

געוואלד, צה"ל מתחרד

לאחרונה  קראתי מה שכתבה עמיתתי, יעל פז מלמד, על חוויותיה של חברתה בהשבעה של בנה  לוחם הנח"ל בכותל ("קיר האבנים הזה"), וסברתי לתומי שאני קורא פיליטון לא ממש מוצלח לחודש אדר.  

פז מלמד, כך נראה, לא הייתה הרבה מאד שנים בהשבעה בכותל המערבי, עובדה שהקלה עליה לטעות בכל מילה שכתבה. חברה שלה, כך סיפרה, הגיעה עם בעלה לטקס ההשבעה של הבן ונאלצה להיפרד ממנו משום שהטקס נערך ברחבה שאליה מותרת הכניסה רק לגברים. החברה המסכנה, התברר, לא יכלה לראות דבר מהטקס משום שכמה חרדים המופקדים על ההפרדה, נשבע לכם שזה מה שהיא כתבה, הרחיקו אותה מהמקום. כאן לא נגמרה השערורייה. מדובר, סיפרה יעל פז מלמד, ב"טקס דתי לחלוטין" שבו "מרבית הדוברים מגיעים מהרבנות הצבאית ועיקר הנאומים בו היו בעלי אופי דתי...לכמה שעות הפכו מאות הורים וחיילים לחלק ממסע ההשתלטות של הרבנות הצבאית וערכיה על צה"ל". בדקתי בצה"ל, שם קראו את המאמר ולא ידעו אם לצחוק או לבכות.  אומר זאת כך, יעל חברתי, נדמה לי שהחברה שלך, שכנראה לא מרבה לבקר בעיר הבירה, פשוט שכחה את הג'י.פי.אס. בבית ובמקום להגיע לכותל המערבי הגיעה לאחת הישיבות החרדיות הפזורות בעיר. שכן, כל ישראלי שהיה בהשבעה בכותל יודע שהטקס נערך ברחבה החיצונית המעורבת  לגברים ולנשים, שההורים נמצאים בו יחד כחלק מחגיגה משפחתית צבעונית ויפהפייה, שלאף סדרן חרדי אין דריסת רגל בטקס הזה ושעיקר הדוברים בו הם מפקדיו של הלוחם הצעיר.

לא הייתי מגיב למאמר ההזוי, התלוש והמופרך הזה, אלמלא חששתי שבעוד חודש אנחנו עלולים בעקבותיו למצוא את הילארי קלינטון מחנכת את מפקדי צה"ל איך לנהוג בטקסים, כפי שעשתה אחרי שקראה אצלנו בעיתונים על מגיפת הדרת הנשים.

ועוד הערה אחת קטנה. הלנת, יעל, על כך שהנאומים בטקס נשענו על התנ"ך ולא הזכירו אף במילה אחת את מורשת החטיבה ואת "תרומתה האדירה לתרבות הישראלית באמצעות להקת הנח"ל". בואי נעשה עסק. אני אדבר עם הילדים שלי לפני צאתם לקרב על מורשת וערכים וזכותנו על הארץ. את תדברי עם שלך על המורשת של גידי גוב, ירדנה ארזי וחני נחמיאס. הולך?

בא לבקר

לפני כמה שבועות, אחרי שערוץ 2 חשף הקלטה של פגישה, שבה נשמע מבקר המדינה מספר להורים שכולים על ממצאי הדוח הצפוי בעניין אסון הכרמל והשלכותיו, קראתי לו כאן לפסול את עצמו מעיסוק בנושא. טענתי שפגישות עם הורים שכולים אינן חלק מתפקידו. שהמפגשים הללו מפעילים עליו לחץ רגשי ומשפיעים על מסקנותיו. בשבוע שעבר פירסם דוברו, שלמה רז, מכתב תגובה. "בניגוד למה שכתב קלמן ליבסקינד שבני המשפחות השכולות הפכו את משרדו של מבקר המדינה לביתם השני, הרי שמבקר המדינה נפגש לראשונה מאז השריפה בכרמל עם קבוצה של שישה מבני המשפחות השכולות ביום 25.1.12". בנוסף, הודה, היו עוד שתי פגישות קצרות. התגובה הזו הריצה אותי לראיון שקיימתי עם המבקר בחודש ספטמבר, ארבעה חודשים קודם לכן. "כשישבתי עם המשפחות", סיפר לי אז, "מצאתי את עצמי לא אחת דומע. לאחרונה ישב פה, בכיסא שאתה יושב עליו, אביה של קצינה בשירות בתי הסוהר שנספתה באסון. הם באים אלי כדי לשמוע איך העניין מתפתח...ביתו נהרגה באוטובוס וכמה דקות לפני שמתה שלחה הודעה לבעלה...והוא ביקש להשמיע לי שיר שנכתב אחר כך על בסיס ההודעה הזו...כשאתה יושב מול אבא  כזה, זה מדבר אל לבך בצורה בלתי רגילה. זה איום ונורא". לשיפוטכם.