השיח העיתונאי בפרשת הרב ליאור הוא שיח של בלוף

(המדור פורסם לראשונה ביום שישי, במוסף השבת של מעריב)

רוב השיח העיתונאי שהתנהל כאן סביב פרשת הרב דוב ליאור היה שיח של בלוף. של הסתה שאין מאחוריה דבר. שהרי פרטי הסיפור ברורים ופשוטים. הרב נתן "הסכמה" לספר הלכה וסבר שלפתוח נגדו תיק פלילי בגין כך, זו פגיעה קשה בחופש הביטוי. שלחקור אותו על ספר שבכלל לא הוא כתב זה בערך כמו לחקור את מאיר שניצר על סרט שעליו הוא רק המליץ. אני, כשלעצמי, משוכנע כמו הרב ליאור שמדובר בחקירה פוליטית, בדיוק באותה מידה שאני משוכנע שמי שמזומן לחקירה חייב להתייצב. לא כי החקירה מוצדקת. כי אלו הכללים.  

כדי לכתוב טור על שער הריבית צריך להבין בכלכלה. כדי לכתוב על המתנחלים, מסתבר שוב, לא צריך להבין בכלום. עיתונאים שלא יודעים איך נראה הספר "תורת המלך",  חשו מספיק בטוחים לפרשן אותו. כתבים שאם תבקש מהם לנסוע לקריית ארבע לא ידעו לאן לסובב את ההגה, דיווחו בידענות על "מדינת ההפקר" שהקים שם הרב ליאור. בערוץ 10 הסביר ניב גלבוע, שנשלח למקום אבל כנראה לא הבין מילה ממה שהסבירו לו שם, שבישיבת ההסדר "אושרו פסקי הדין שמתירים לפגוע בתינוקות", זאת למרות שכל מי שאוזניו במקומן שמע שהספר, שנכתב על ידי הרב יצחק שפירא שלא קשור כלל לישיבה, אפילו לא נלמד בה. פרשנים, שלא עניין אותם  להקשיב לרב ליאור בטרם יפנו למקלדת, עסקו במשמעות החלטתו העקרונית לפיה רבנים אינם צריכים להקשיב למשטרה, בעוד האיש ותלמידיו מסבירים בשפה ברורה שהוא והם יתייצבו לכל חקירה. שהם מוחים על עניין נקודתי יחיד ומיוחד. על מה שהם רואים כפגיעה בחופש הביטוי ובהלכה. אפשר לחלוק עליהם. אבל אי אפשר להלביש עליהם עמדה שהם מכריזים בקול שהם אינם אוחזים בה רק משום שאיתה יותר נוח להתעמת.

אלא שביגון קודר צריך שוב להודות שהעיתונות הייתה לביב שופכין שבו כל מי שרוצה ניגש ומטיל את מה שמעיק עליו. בלי טיפת רצינות. בלי עובדות. בלי להבין כלום. כדי לעשות עיתונות צריך לדעת עובדות. כדי להסית מספיק להיות עיתונאי.

מדובר, צריך להודות, בסיפור איזוטרי ובספר איזוטרי, שלדעתי הענייה טוב היה לו שלא פורסם משפורסם, ואשר הניסיון להפוך אותו לפרשה שתערער את יסודות הדמוקרטיה היה מופרך על פניו. לרגע, נדמה היה שהעיתונות הייתה מוכנה עם המאמרים מראש וירתה אותם בטעות לשדה הקרב הלא נכון.

עבריינות כמו של הרב ליאור, שסרב לבוא לחקירה, יש אלף ביום. החל ממפגינים של המטה למען שליט שחוסמים את הכביש, עבור דרך איציק מפתח תקווה שלא שילם את אגרת הטלביזיה למרות שהחוק מחייב אותו וכלה באחמד מאום אל פאחם, שממש עכשיו, כשאתם קוראים את העיתון, בונה את ביתו בלי אישורים מאף אחד. כל העבריינים הללו מסכנים את הדמוקרטיה לא פחות מהרב ליאור. ואם הרב ליאור חשב שהעיתונות, שחופש הביטוי מתגלגל על לשונה ללא הרף, תסייע לו, הוא התבדה. כי העיתונות מתעבת רבנים יותר ממה שהיא מתעניינת בדמוקרטיה.

בערוץ 2 העיר השבוע יאיר לפיד שלחבר'ה בקרית ארבע כבר לא אכפת מה יכתבו עליהם בעיתונים.  לצערי הוא צודק. הם מזמן התייאשו מאתנו. לא עם הדעות שלנו יש להם בעיה. עם העובדות. הם יודעים שבעולם השקר העיתונאי שבו אנחנו חיים אין שום סיכוי לאמת. האם ידעת, לדוגמא, יאיר לפיד, שבאזור שלהם לא עובר יום שבו לא נפגע רכב מאבן של מחבלים ערבים? האם ידעת שאין שבוע בלי פצועים? נסה להיזכר מתי שמעת על זה בתקשורת? בוא נודה על האמת. הם לא מעניינים אותנו. עבורנו קו האוטובוס החדש מבוגרשוב  לארלוזורוב הרבה יותר מרגש ממתנחלת מדממת בהריון שעפה עם רכבה לתעלה אחרי ששמשתה נופצה. העניין הראשון היה בכותרות הראשיות. השני לא קיבל שורה.

הנה עוד דוגמא. אלף פעמים שמענו את המתנחלים מתלוננים על הצוות של עו"ד שי ניצן. הם לא מתלוננים סתם. הם מצוידים בנתונים. כאלה שנלקחו מדיווחים רשמיים של המדינה. נתונים שפורסמו על ידי ארגון זכויות האדם ביש"ע ואשר מלמדים ש"הנהלים המיוחדים" שהמציא בזמנו היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר (היום חבר מועצת "בצלם") ואשר הובילה בעבר טליה ששון (חברת מפלגת מרצ) ומטופלים היום על ידי ניצן, הופכים את תושבי יהודה ושומרון למופלים לרעה בפני החוק. לאזרחים סוג ב'. גם בהשוואה ליהודים בתוך הקו הירוק. גם בהשוואה לערבים. נהלים שקובעים שאמצעי האכיפה שמופעלים כלפי תושבת אריאל יהיו חריפים בהרבה מאלו שמופעלים על אחותה ברעננה. ומדובר, חשוב לדעת,  במדיניות מובנית של איפה ואיפה שבתי המשפט מתחו עליה ביקורת שוב ושוב. עם יד על הלב, כמה פעמים ראיתם בעיתונות, שנלחמת לשמירת זכויותיהם של המסתננים מאפריקה, מישהו שעוסק בזה? האם יש הסבר אחר, לבד מעיתונות פוליטית?

השבוע הצטרף אל המתקפה גם ידידי נדב אייל. דווקא משום שנדב הוא עיתונאי שאני מעריך, חשתי כמכוות אש את צריבת מאמרו. נדב הזכיר לאנשי "היהדות החדשה", כך כינה אותם, את המימרה מפרקי אבות לפיה "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". מוראה של מלכות? אולי תזכיר לי, נדב ידידי, ממתי המחנה הפוליטי שממנו אתה בא מכבד את המלכות הזו, שאתה כל כך דואג לה? הלא המחנה הזה מנאץ, מקלל ומפנצ'ר את גלגליה של כל מלכות שהוקמה כאן מאז 1977, כשהיא אינה מוכנה לרקוד לפי החליל שלכם. הרי אתם לא מאפשרים לשום מלכות שלא מוכנה לקבל את תביעתכם לנסיגה טוטאלית, למשול כאן. אנחנו, נדב, עמדנו לפני שש שנים בבית הכנסת, בשבוע שבו החריבה המלכות עם טרקטורים את בתיהם של עשרת אלפים אחינו בגוש קטיף, ובעיניים דומעות התפללו לשלומה. "שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה", בקשנו מריבונו של עולם. שאתם תהיו המורים שלנו בשיעור על יחס למלכות?

ועוד הערה אחרונה. קראנו הרבה השבוע על המתנחלים "אדוני הארץ". אז הנה, ראו מה אמר השבוע אמנון אברמוביץ, אדון אמיתי, מי שמבחינתו לא כוננה כאן מלכות ישראל אלא למענו. "מדינת המתנחלים ניצחה את מדינת ישראל", קבע. "קודם הם השתלטו על הפוליטיקה, אחר כך על התקציבים, אחר כך על המדיניות ואחר כך בהמשך על הצבא". אתם הבנתם? "השתלטו". אברמוביץ קם בבוקר וגילה שבלילה הימין מרח אותו במשחת שיניים והשתלט לו את המדינה. לא ניצח בקלפי. לא זכה בבחירות. השתלט. סליחה, אמנון.