גלי צה"ל - הברנוער של החיילים

כל אזרח צריך להיות שבע רצון כשמשטרת ישראל מצליחה לפענח תיק רצח, ודאי כזה שמחכה לפתרונו כמעט ארבע שנים. השבוע, רגע אחרי שמלאה כוס הנחת האזרחית שלי מפענוח תיק הברנוער, ואחרי שקציני המשטרה סיפרו בגאווה שהתיק הזה היה "ספינת הדגל" שלהם בשנים האחרונות, התפניתי להרהר מעט בחקירה הזו. ביני לבין עצמי תהיתי איך בדיוק קובעים שם למעלה איזה תיק יהיה "ספינת הדגל" ואיזה נגזר דינו להיות סירה רעועה. במי משקיעים יותר ובמי פחות. במשטרה יסבירו ודאי שאין תיק שלא נותנים בו את הנשמה ואין חקירה שלא טורפת את שנתם של אנשי הימ"ר. אבל בסופו של דבר כולנו יודעים שהשמיכה קצרה ומישהו צריך להחליט על איזה תיק להושיב מחר בבוקר את הצוות ואיזה לדחוף לקצה השולחן לזמן מה. נדמה לי שדי ברור שאת גודלה של הספינה קובעים על פי רוב כלי התקשורת. תיק חקירה עם המאפיינים של הרצח בברנוער יקבל תמיד תשומת לב ומעקב עיתונאי הדוק יותר מזה שיקבלו שני בדואים שחוסלו בריב חמולות בנגב -  גם אם פענוח התיק שלהם קריטי מאד עבור סביבתם - ומכאן תיגזר גם רמת הטיפול בו. תיק רצח שתי הילדות הבדואיות מלפני כמה שבועות, לדוגמא, הוא תיק שבו יושקעו כל המשאבים שבעולם בדיוק מהסיבה הזו. אם הסיפור הזה היה במשך שבוע על המסכים של כולנו והביא אותנו להזדעזע, הוא גם יביא את המשטרה להתאבד עליו.  שיהיה ברור, אם אכן הושקעו בחקירה בברנוער מיליוני שקלים, טוב שזה קרה. אני רק מהמר שאם היו משקיעים את הכסף הזה גם בשבט הבדואי, שוב רק לצורך הדוגמא, והיו מתקינים האזנות על כל בני החמולות שבסביבה, אולי גם שם היו עולים על הרוצח. אבל מישהו החליט שהברנוער יותר חשוב. למה? כי זה מה שהיה כתוב בעיתון. וזה מזכיר לי שלפני הרבה שנים התייעצו איתי חברים, הורים מודאגים לחייל, שבנם נעדר מבסיסו למשך יומיים, האם כדאי לצאת עם זה לתקשורת. השבתי להם שלהערכתי בכל רגע נתון יש בצה"ל כמה חיילים חסרים כמו בנם, שהמפקדים שלהם לא יודעים אם הם הלכו לבלות באילת או שמצא אותם אסון. המסוק הראשון יעלה לאוויר, הסברתי להם, כדי לחפש את הבן של האמא שתהיה בערוץ 2. נשמע נורא, נשמע ציני, אבל זוהי דרכו של עולם. ואם נחזור למקרה שלנו, כשהתקשורת לוחצת המפכ"ל לחוץ, וכשהמפכ"ל לחוץ נלחץ איתו גם מפקד המחוז, וכשהוא בלחץ החקירה הופכת אסטרטגית וספינת הדגל מרימה עוגן ויוצאת אל הים הגדול.  פשוט מאד.

הברנוער של החיילים

מי שטוען שגלי צה"ל היא תחנה תל אביבית בכל נימי נפשה, קיבל ביום שישי שעבר עוד הוכחה לכך, כשהתחנה התכסתה ורוד, הרימה את דגל הגאווה ויצאה לחגוג. מבזקי החדשות נפתחו בדיווח מהמצעד בתל אביב, כאילו מדובר היה באירוע החשוב ביקום. אחר כך הוקצו האולפנים במשך שעתיים לאנשי הקהילה. הסוגיה ההומו לסבית מציפה שאלות רבות המצויות בויכוח בחברה הישראלית. חשיבות התא המשפחתי המסורתי, ההתנהלות בפרהסיה, אימוץ ילדים ועוד. בגלי צה"ל בחרו להתעלם מכל זה וליישר קו עם החוגגים. אין שאלות, אין ויכוחים, אין מחלוקות. מאזינה שקבלה על מה ששמעה, קיבלה מהממונה על פניות הציבור בגלי צה"ל מכתב תשובה שהסביר לה כי "מדובר בתכנית מיוחדת, במסגרתה התקיים דיון אודות נושאים שונים שקשורים לקהילת הלהט"ב בישראל, ומשפיעים בין היתר על החברה הישראלית". אני מוכן להתערב שהממונה הנכבד לא שמע ולו דקה אחת מהשעתיים האלה. שום דיון לא התנהל בהן. הייתה שם עמדה אחת ברורה שהבליטה את גלי צה"ל היוצאת מגדרה כדי לחגוג את יום חגם של ההומואים והלסביות. זה היה סוג של שירותרום, רק בלי הכסף. לפרקים, במהלך התכנית, קשה היה להאמין שאדם בוגר ומיושב בדעתו אישר אותה ועוד בשעת צהריים שבה גם ילדים חשופים לרדיו.

אחד המרואיינים, נשא איידס שהמראיין טרח להחמיא לו שוב ושוב על היותו "חתיך", סיפר ש"כבר הרבה זמן לא הייתי בשוק הסטוצים". המראיינת שאלה אותו: "האם אתה אומר לאנשים שאתה שוכב איתם שאתה נשא?" ופתחה דיון עמוק בסוגיה של "סצנת הסקס ללא קונדום" ובשאלה מתי אפשר להוריד את אמצעי המניעה. "כשאני בסטוצים אני לא יודע אם הפרטנר שלי נשא או לא נשא ואני לוקח את הסיכון", סיפר המראיין על מה שקורה בחוויה האישית שלו. זה לא היה דיון, כמו שהציג הממונה על פניות הציבור. זה היה שיח של סוחרים בשוק בשר. אחר כך עלו לשידור שני הומואים שמקיימים ביניהם זוגיות פתוחה וחלקו איתנו את החוויה שלהם. בשעה שקדמה לשידור הזה העבירו יעל דן וגל אוחובסקי תכנית אחרת, "שישי גאה". דן הביעה את דעתה על "החשיכה הגדולה" שיש לנו בתחום החקיקה בנושאי דת והלינה על כך של"בית היהודי" יש זכות וטו בעניינים הללו, זכות שעלולה להכשיל חקיקה בנושאים הומוסקסואליים. "צריך לקוות שיגיע במהרה היום שגם זוגות חד מיניים הומואים יוכלו להביא ילדים לעולם באמצעות פונדקאות כאן בישראל... ושגם יחולו עליהם כל כללי האימוץ שחלים על אנשים הטרוסקסואליים", סיימה בתפילה. אין שום בעיה שצבא ההגנה לישראל, באמצעות תחנת הרדיו הצבאית שלו, יעסוק בסוגיה ההומו לסבית. הוא לא יכול להתכסות בדגל הגאווה, לעלות על המשאית ולהתגייס לקהילה. כי גם בתוך החגיגה התקשורתית הסוחפת הזו כדאי לזכור שמעבר למי שהקהילה הזו היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, יש כאן עוד שניים שלושה אנשים עם תפישת עולם אחרת וצה"ל לא יכול להתעלם מהם.

איסור פרסום, עאלק

השבוע שוב התברר שלחיסיון ולאיסור הפרסום שמטילים המשטרה או בתי המשפט על שמם של נפגעי עבירת מין או עדי מדינה, אין שום משמעות. אין מי שלא יודע את כל מה שצריך לדעת על כל מה שבית המשפט קבע שאסור לנו לדעת בפרשת הברנוער. שמם של כל המעורבים, הקשר המשפחתי ביניהם, הכל. ומי שלא מצא את זה בכל רחבי הרשת היה יכול לקבל את תמונת הקטין שלפי החשד נאנס, בעקבות תקלה במהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה. לפני כמה שנים ליוויתי בחורה, שהתלבטה אם להתלונן נגד איש ציבור בכיר שניסה לתקוף אותה מינית ונפגשה עם קצינה בכירה מאד במשטרה. הצעירה הסבירה שהיא חוששת מאד מהמהלך משום שחבריה ומכריה לא יודעים מה עברה והיא גם לא מוכנה שיידעו.  "אנחנו נטיל על הפרטים שלך חיסיון מלא", ניסתה להרגיע אותה הקצינה, "תהיי רגועה, אף אחד לא יידע מי את". כשיצאנו החוצה והצעירה התייסרה בהתלבטויות, הבטחתי להושיט לה את כל העזרה שבעולם אבל הסברתי לה שאחרי ככלות הכל את ההחלטה הגורלית לעתידה תצטרך לקבל בעצמה. יש דבר אחד שאני מחויב לספר לך בכל זאת, אמרתי לה. תקלידי בגוגל "א' של בית הנשיא", תראי מה יוצא לך שם ותביני שלא אומרים לך את האמת. אין חיסיון ולא יהיה חיסיון. ברגע שתתלונני כולם יידעו מי את. אם תבחרי בכל זאת להתלונן תעשי מעשה חשוב, אבל את האמת את צריכה לדעת מראש. היא שקלה, התלבטה,יצאה מהתחנה ולא חזרה.