משרד החינוך מציג: נרטיב ציוני מול נרטיב פלסטיני

פרופ' ידידיה שטרן כועס. כועס מאד. לפני כמה שבועות הודיע לו יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ד"ר צבי צמרת, על סיום תפקידו כיו"ר ועדת המקצוע ללימודי האזרחות ומאז שטרן לא נח לרגע. הוא מגייס תומכים, מתראיין ומנהל נגד צמרת מלחמת עולם. "אלה פיטורים על רק אידיאולוגי", קבל בראיון ל'ידיעות אחרונות'. "מדובר בניסיון לסלק מהדרך אדם שיש לו דעות מהותיות באשר לדרך הלימוד של אזרחות במדינת ישראל". ההתלהבות הזו, שבה יוצאים אל השמש אנשים שערימת חמאה על ראשם, מעוררת השתאות. משום שלולא נהגה כאן תרבות של מינויים פוליטיים, ידידיה שטרן לא היה מגיע כלל לתפקיד הזה, שממנו הוא כל כך מתקשה להיפרד.

את שטרן מינתה שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, תשעה ימים בדיוק לפני הבחירות האחרונות, כשכל ילד ידע שבעוד שבוע וחצי היא אורזת והולכת הביתה. שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, היה יכול להגיד לתמיר שכחסיד גדול של הכללים הדמוקרטיים לא נוח לו עם המינוי. שמחטפים מהסוג הזה הם משהו שהמוסר הדמוקרטי שלו מתקשה לעכל. אבל שטרן, כך נראה, התגבר ובחר להבליג. אז, כשהשחילו אותו לתפקיד שנייה לפני הבחירות, זה היה בעיניו ראוי. כעת, כשמסתיימת כהונתו, הוא משוכנע שזה בא משיקולים פוליטיים.

גם את הנהי של שטרן לפיו "הדיחו" אותו ו"פיטרו" אותו, כדאי להעמיד באור מדויק. על כתב המינוי של שטרן מפברואר 2009 חתומה יו"ר המזכירות הפדגוגית דאז, הפרופ' ענת זוהר, גם היא מינוי של השרה תמיר. השבוע התייצבה זוהר בחירוף נפש להגנתו של שטרן ותוך מפגן מרשים של זיכרון לקוי קבעה כי ממה שנעשה לו עולה "ניחוח של הדחה פוליטית". למה זיכרון לקוי? כי פרופ' זוהר עצמה כתבה בכתב המינוי של שטרן שמדובר במינוי לשנתיים בלבד. "אני מודה לך על הסכמתך לשמש יו"ר ועדת המקצוע להוראת האזרחות לשנים 2009-2010". אנחנו, למי ששכח, כבר עמוק בתוך 2011.

בלא מעט מדינות מתקדמות התפתחה במשך השנים מסורת דמוקרטית נאה, לפיה מותר לשלטון חדש להביא לידי ביטוי את השקפת עולמו. לקדם פרויקטים שהוא מאמין בהם, להוביל מהלכים כלכליים ואפילו לקדם תפיסות עולם חינוכיות שנראות לו חשובות. אלא שהמומחים לדמוקרטיה, דוגמת הפרופסורים שטרן וזוהר, מפרשים מעט אחרת את הדמוקרטיה. מבחינתם דמוקרטיה משמעותה בהכרח שלטון הפועל לפי השקפת עולמם ואך ורק לפיה.     

זוהר הדגישה בשבוע שעבר כמה חשוב "למנוע שינוי תכניות הלימודים בעקבות כל משב רוח פוליטי". ובתרגום לעברית מדוברת:  כשהרוח נושבת בכיוון הפוליטי שאיננו לרוחה, מדובר במשב רוח חולף שאין להתחשב בו. כשהרוח נושבת בכיוון "הנכון", מותר ולגיטימי להכניס "שיפורים".  

שלא יתפרש לא נכון. החלפת צוות ועדת המקצוע לאזרחות איננה רק עניין טכני. מדובר במהלך מהותי חשוב. ד"ר צמרת מבקש להטמיע את התפיסה הציונית, שבה מחזיקים רוב מוחלט של אזרחי המדינה. יריביו מרבים לדבר על הצורך ללמד גם "השקפה ביקורתית". להבין גם את חזונו של ה"אחר". לצמרת מפריע שהרעיונות הללו הלכו כל כך רחוק עד שהביאו למצב לא נורמלי שבו המדינה מחנכת תלמידים להיות אופוזיציה לכל תפיסות העולם שלה. שביקורת היא אולי ערך חשוב אבל כשמדינה מתעקשת ללמד את אזרחיה להסתכל בעין ביקורתית על כל שקשור בנימי הווייתה, משהו פה דפוק.

אחד הלוחמים למען שטרן הוא פרופ' אבנר בן עמוס מאוניברסיטת ת"א. לבן עמוס יש בקורת קשה על משרד החינוך שלא מאפשר ללמד אזרחות מהספר "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר: פלסטינים וישראלים". "זהו פרויקט חינוכי יוצא דופן", כתב. הספר הזה, שנכתב על ידי ערבים ויהודים אנשי שמאל, מציג זו מול זו שתי גרסאות, "הנרטיב הישראלי" מול "הנרטיב הפלסטיני", ומשאיר ביניהן שורות ריקות על מנת שהתלמידים יוכלו למלא איזה נרטיב מדבר אליהם יותר. קריאה בספר הזה מלמדת שלעיתים קשה למצוא הבדלים בין הגרסאות ולעיתים זו הפלסטינית היא דווקא הידידותית מהשתיים. הנרטיב הישראלי, לדוגמא, מספר על מעשי שוד ואונס שביצעו לוחמים יהודים במהלך מלחמת העצמאות. הוא גם מספר על למעלה מ- 250 ערבים שנרצחו על ידי אנשי אצ"ל ולח"י בדיר יאסין. הנרטיב הפלסטיני, בהשוואה אליו, מדבר רק על 100 חללים שנמנו במקום. הפרק העוסק בירושלים, זה שלפרופ' בן עמוס חשוב כל כך להנחיל לנוער, מלמד שדוד המלך כבש אותה מ"הערבים היבוסים". ממש כך.

עוד תומכת מיליטנטית של שטרן, בבחינת 'אמור לי מי תומכיך ואומר לך מי אתה',  היא ד"ר ריקי טסלר מהאוניברסיטה העברית, שיצאה לאחרונה בשצף קצף נגד כוונת משרד החינוך שתלמידים יאמצו אנדרטאות של נופלים במערכות ישראל. טסלר, ממובילות המאבק נגד צמרת, קבעה ש"זה חינוך גס למיליטריזם...מעודד גזענות...בזה שאתה נחשף לסיפור של גבורה זה מרטיט אבל זה גם מרתיח". טסלר לא רוצה לחשוף את הצעירים לסיפורי הקרבות הללו. "הילדים לא יודעים מה לעשות עם זה הלאה". הבנתם? ללמד על הנכבה הפלסטינית זה בסדר, כי חשוב לחשוף את הילדים גם לתפישות ביקורתיות. אבל הכרות עם חללי מערכות ישראל? שם הילדים הרכים עוד עלולים לפתח  עמדות שלא היינו רוצים שיפתחו.  

עיקר האש מצד עמיתיו של פרופ' שטרן לאקדמיה כוונה אל יוזמתו של צמרת לשכתב את ספר הלימוד המרכזי לאזרחות, "להיות אזרחים בישראל". מדובר בספר שממנו לומדים 100 אלף תלמידים בשנה ושבמצבו הנוכחי נראים חלקים ממנו כאילו נכתבו על ידי ועדת המעקב של ערביי ישראל. הספר, רק לצורך הדוגמא,  מתאר כיצד מנהלת ישראל "מדיניות של אפליה ממוסדת" כלפי אזרחיה הערבים. פרק שלם בו מסביר לתלמידים כיצד דופקת המדינה את הערבים, בין השאר בחוק השבות "המאפשר רק ליהודים לעלות לארץ ולקבל מיידית אזרחות ישראלית". אם מחברי הספר חושבים שיש הגיון כלשהו בחוק הזה, הם לא טרחו לציין אותו בפרק הזה. ישראל מואשמת בספר בכך שהיא מפלה לרעה את אזרחיה הערבים גם בכך שהיא לא מאפשרת להם להתגייס לצה"ל. הקטעים הללו בספר מלווים בהסברים על יהודים שאוסרים על ערבים להיכנס למקומות בילוי, שמתנגדים למגוריהם בשכונות יהודיות ושמשמיעים בכיוונם קריאות גזעניות. מילת בקורת על יחס לא סימפטי של חלק מהערבים כלפי היהודים לא קראתי שם.

ד"ר צבי צמרת נלחם על החינוך הציוני של ילדי ישראל. העמדה שלו היא העמדה של הרוב המוחלט של אזרחי המדינה. מולו מתייצב מיעוט קיצוני בשמאל ובאקדמיה. העימות הזה חייב להסתיים בהכרעה ציונית ברורה.