שקרים, הטעיות וערפול. נתניהו מחלק את הנגב

מסע הסתרה והונאה. אין דרך אחרת לכנות את התהליך שמתנהל כבר שנתיים במשרד ראש הממשלה בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במחתרת, בחשאי, כמו גנבים בלילה, תוך ניסיון לבלבל כל גורם רלוונטי שמתעניין, בונה קבוצת פקידים את אחת התכניות המשמעותיות ביותר שקיבלה המדינה. מאות אלפי דונמים יירשמו בטאבו על שמם של אנשים בדואים פרטיים, עניינן של קרקעות שהופקעו בשנות החמישים יפתח מחדש למשא ומתן ובמשרדו של בנימין נתניהו מנסים לערבב את כולם. את המתנגדים מסיבות ציוניות, את אנשי המקצוע שמשוכנעים שהתכנית לא ישימה, את הכנסת, את הממשלה ואת הבדואים עצמם. צוות היישום, בראשותו של ראש אגף תכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, אהוד פראוור, יחד עם מנכ"ל המשרד אייל גבאי, מוכרים לכל אחד מה שהוא מעוניין לשמוע. כמו סוחרים בשוק. האסטרטגיה ברורה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יבקש מהשרים לאשר תכנית מסגרת אוורירית וערטילאית שאין בה כמעט פרטים, מה שישאיר לפקידים חופש פעולה לעשות אחרי שיעבור החוק ככל העולה על רוחם. 

השבוע שאלתי את גבאי למה הוא מספר לכולם שמדובר בתכנית "של הממשלה", כשכמה ימים לפני העלאתה המתוכננת להצבעה, אין לשרים מושג מה יש בה. ""השרים הרלוונטיים יודעים מצוין", השיב לי. "את שר התיירות זה לא צריך לעניין". זו הייתה עוד חולייה בשרשרת ארוכה של הטעיות. רוב מוחלט של השרים לא ידעו עד לפני שלושה ימים דבר. גם אותם הוא מידר.  אחרי הסיור התקשרתי לאחד השרים הכי בכירים ו"רלוונטיים" לנושא.  גבאי ופראוור, הסתבר, ישבו איתו לפני יותר משנה. מאז לא שמע מהם. עד ששלחו לו  השבוע את הצעת ההחלטה המסובכת שלהם, המחזיקה עשרות עמודים, והשאירו לו חמישה ימים, כולל שישי ושבת, כדי ללמוד אותה. ככה זה מתנהל.

השבוע לקח אייל גבאי את הצוות המוביל של משרד ראש הממשלה דרומה, כדי לנסות לשכנע 20 עיתונאים שמדובר בתכנית מצוינת. במשרד רה"מ השקיעו בנו הרבה. אנשי מטה ההסברה הלאומי, דוברים, יחצנים, יועצים פוליטיים ואנשי צוות יישום התכנית הסתובבו סביבנו כל היום ומילאו אותנו בנתונים לא נכונים ובסיפורים על הסדרים שכבר נחתמו עם הבדואים, הסדרים שלא היו ולא נבראו. ההנחה הייתה שהעיתונאים לא בקיאים. שאפשר יהיה להאכיל אותנו הכל.

וכך, בתוך הנגב הסבוך, המנוקד כולו בכתמי ענק של שטחים שעליהם תובעים הבדואים בעלות בלי שיש בידם בדל הוכחה,  בחרו אנשי משרד ראש הממשלה בקפידה להוביל אותנו לשתי הנקודות הכמעט יחידות במרחב הזה שאין עליהן שום מחלוקת, שום סכסוך ושום תביעה בדואית, כדי לשכנע אותנו שאפשר להתקדם. זה היה בלוף.

בהרחבת רהט עמדו מולנו, מלאי חזון, נציג הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, אייל חיון ומנכ"ל משרד רה"מ, אייל גבאי. השניים ניסו לגרום לנו להאמין שהבדואים יפנו בהסכמה שטחים שעליהם הם יושבים ויאפשרו להושיב עליהם בדואים אחרים. סיפרו לנו שזה כבר קרה. זו הייתה בדיה. מעולם לא איפשר שום בדואי לשום בדואי אחר לנסות להתיישב על מה שהוא רואה כאדמתו, וגם לנשום אחר כך. אין דבר כזה. בהמשך הצביעו לנו בגאווה על קרקע סמוכה. "זו קרקע שעליה עשינו הסדרה עם משפחת אל-אסייבי. הנה, הוכחה שכשרוצים אפשר להגיע להסדר עם הבדואים". מה לא גילו לנו? שאל-אסייבי בכלל לא היו זקוקים להסדרת התיישבות. שהם גרים בחורה, ישוב מסודר. לא בפזורה. שלמרות זאת, רק משום שהם טענו שהשטח שליד רהט שייך להם מדורי דורות, החליטה המדינה לתת להם במקום 50 מגרשים לבניה. רק להם. עבור הילדים שיוולדו להם בעתיד. שיהיה. לא לשום בדואי אחר שחי בפזורה בפחון. אה, כן, ועוד 150 דונם נתנה להם המדינה בטאבו באזור משמר הנגב. איזו בעיה הסדרנו בכך? מה הרוויחה המדינה מההסדר הזה? כלום. לקחנו משפחה שחיה בישוב מסודר ושלא צריכה שום סידורי מגורים והענקנו לה הטבות מפה ועד להודעה חדשה.

אחד הסעיפים המהפכניים בתכנית מדבר על כך שבדואים שישבו על קרקעות שהופקעו עם קום המדינה כדי להקים עליהם ישובים, ערים או בסיסים של צה"ל, יוכלו לקבל קרקעות בתמורה למה שהופקע מהם. החלטה כזו לא התקבלה כאן מעולם. מדובר, חשוב להבין, בלא פחות מ- 183 אלף דונמים. מתנגדי הסעיף הזה מזהירים כבר חודשים ארוכים שהוא עלול לגרור אחריו תביעות לפיצויים בקרקעות מצידם של כל פליטי 48'. גם הם היו פה. גם מהם הופקעו אדמות. למה שהם לא יקבלו? לפני שלושה ימים הצטרף אל המתנגדים גם מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, בעצמו חבר בוועדת היישום של פראוור, שכעת יוצא נגד המלצותיה. ביבי ניסח מכתב הסתייגות חריף. בחישוב שערך הוא מצא שבכל רחבי המדינה יש למעלה ממיליון דונם שהופקעו בדרך דומה. מתן פיצוי בקרקע "לבדואים שבעלותם על הקרקע לא הוכחה מעולם", כתב, תביא איתה דרישה לפיצוי בקרקע גם בגין שאר האדמות שהופקעו בכל רחבי המדינה. ביבי מדגיש את הסיכון בהחלטה כזו בעיקר נוכח העובדה לפיה רבים מערביי ארץ ישראל נמצאים מול המדינה במצב טוב מזה של הבדואים שכן להם "יש הוכחות בעלות מוצקות". "החלטה כזו עשויה לרופף את שלטון החוק", הוסיף מנהל המינהל.

גבאי ופראוור דאגו לא להפגיש אותנו כל היום עם אף בדואי. שלא נדע שגם הם לא מסכימים לתכנית. אחר כך, כשישבנו עם השניים לשיחת עומק של שעתיים, ביקש פראוור שהמפקחים של הרשות להסדרת הבדואים, אלו שמכירים את השטח הרבה יותר טוב מכולם וממנו, לא יוכנסו לישיבה. שלא יפלטו משהו. כך עשה קודם לכן גם לפייסל אל הוזייל, האיש של הרשות מול הבדואים. "תישאר היום בבית", אמר לו, "אל תבוא". שעה לפני שהגענו אסף מנהל הרשות, יהודה בכר, את מפקחיו ותידרך אותם מה אסור להם להגיד לנו.  

התכנית שהציגו גבאי ופראוור הייתה בושה לאינטליגנציה. "כמה ישובים בדואים חדשים אתם עומדים להקים", שאלנו את מי שזה הרגע בישר לנו שסיים עבודה מאומצת של שנתיים. "אני לא יודע להגיד", השיב פראוור. "כמה בדואים אתם מתכוונים להזיז ממקומם", המשכנו. "עוד לא ברור", ענה. "כמה כסף עומד לעלות הפרויקט הזה", ניסינו שוב. "אני לא יכול כרגע לדעת עדיין את הסכומים", אמר. "על כמה מאות אלפי דונמים עומדת המדינה לוותר"? "לא יודע".

לפראוור היו טענות קשות אלי: "כתבת שאני מוכן להעביר לבדואים קרקעות במערב הנגב, ליד אופקים, שדרות ונתיבות", אמר לי, "זה לא נכון". "אם זה לא נכון", שאלתי, "למה אתה לא כותב את זה במפורש בחוק שלך. הרי בנוסח הנוכחי שלו, וועדה לתכנון ובניה תוכל מחר לשנות ייעוד לקרקע ולחלק לבדואים אדמות ליד שדרות בלי לקבל אישור מהממשלה". "יכול להיות שיש פירצה", היתמם פראוור, "נבדוק את זה". פראוור שיקר. זו לא פירצה. הנושא הזה נדון בצוות שלו אינספור פעמים. פראוור בחר לנסח אותו בדיוק כך. כשראש עיריית נתיבות, יחיאל זוהר, קרא ב"מעריב" על רעיון העוועים הזה ומיהר בבהלה למשרד ראש הממשלה, הרגיעו אותו גבאי ופראוור. "הכל שטויות. אל תאמין", אמרו לו. זוהר ביקש את זה בכתב. עד היום לא קיבל תשובה.

ביום ראשון היה אמור הנושא לעלות להצבעה בממשלה. ביום שלישי ראה שר החוץ, אביגדור ליברמן, את ההצעה לראשונה וקיבל חום. זמן קצר עבר לפני שהודיע לראש הממשלה שלא יהיה מוכן שנושא חשוב כל כך יעלה להצבעה בממשלה בלי דיון רציני ובהתרעה קצרה כל כך. ביום ראשון עומד הצוות המדיני של ישראל ביתנו לדון בסוגיה. אתמול כבר אמרו גורמים במפלגה שההצעה שהועברה אליהם "אינה ברת ביצוע ונוגדת את כל התורה הציונית". 

אמש הייתה אמורה להתכנס אצל אייל גבאי ישיבה עם ראשי רשויות בנגב. יום קודם טילפן גבאי לפיני בדש, ראש מועצת עומר. בדש, מומחה לענייני הבדואים, מתנגד חריף לתכנית. השבוע חילק סטיקרים בנוסח "נתניהו יחלק את הנגב". גבאי חשש שבדש ידביק את כולם. "עשה לי טובה ואל תבוא למפגש", התחנן,  "אני מבטיח לשבת איתך לבד".

ברוכים הבאים למדינת ישראל. כך בדיוק מתקבלות כאן ההחלטות הכי חשובות.