מדינת ישראל - אאוט, מדינת הפוליטיקלי קורקט - אין

קריאת הרבנים שלא להשכיר דירות לערבים זכתה בכלי התקשורת לטיפול הצפוי. זו היתה הזדמנות  נהדרת גם לתת לרבנים בראש וגם לעסוק באופן רדוד במעטפת ולברוח מהעיקר. לטעמי, אבהיר כבר כאן, מדובר בקריאה מטופשת ומזיקה. לא כל מה שנכון צריך להיות מרוח על פשקוויל. ובכל זאת, למרות שהיה נוח למשוך את הדיון לכיוון הרבנים, אין להם שום חשיבות. חשובה המציאות הבעייתית בשטח והיא, כאמור, נדחפה הצידה. והמציאות הזו מלמדת שערביי ישראל נוגסים בערים היהודיות, אחת אחרי השניה, ובחסות הפוליטיקלי קורקט הארור אי אפשר לנהל על זה שום דיון.

פעם, כשהבנו שכדי לקיים את הציונות צריך לכבוש את הארץ, בנינו את כרמיאל ואת נצרת עלית ואת המצפים בגליל. קראנו לזה, בלי להתבייש ובלי להתנצל, "ייהוד הגליל". היום משתמש בביטוי הזה רק מי שחשקה נפשו להסתבך עם החוק, עם בג"צ או עם התקשורת. אז במקום להתעסק עם מה אמר רב זה או אחר כדאי לדון, לדוגמא, במה שקרה בשכונת וולפסון בעכו. השכונה הזו היתה בעברה שכונה יהודית. בית אחר בית, דירה אחר דירה, היא נרכשה על ידי ערבים והפכה לשכונה ערבית שבליבה בית כנסת גדול. לפני כמה שנים, במוצאי שמחת תורה,  ניסו יהודים לרקוד עם ספרי תורה ברחבת בית הכנסת והותקפו על ידי הדיירים החדשים. לחובבי הפוליטיקלי קורקט, שרובם מתרכזים באזור המרכז,  אין אמנם מה לומר בנושא אבל מי שהציונות והמדינה היהודית חשובים לו, לא יכול לשתוק. 

במעלות הולכות ונכבשות שכונות, שהיו פעם יהודיות, על ידי ערבים מהאזור.  תרשיחא הצמודה היא ישוב ערבי לכל דבר אבל הם רוצים את מעלות. כרמיאל, שהוקמה במטרה מוצהרת לייהד את הגליל, קלטה בשנים האחרונות מאות משפחות ערביות.

בנצרת עילית הוקמה לפני כעשור שכונה שהוגדרה על ידי אריאל שרון במכוון כמיועדת ל"יוצאי כוחות הבטחון". כתבת תחקיר שפרסמה יפעת ארליך ב"מקור ראשון" גילתה שרוב הרוכשים, שקיבלו את הקרקע בסבסוד, מכרו את בתיהם לערבים והסתלקו. האלוף במיל' אלעזר שטרן, אחד הרוכשים, סיפר כיצד הגיעו לביתו "בני מיעוטים עם מזוודות של מזומנים". שטרן, שביקש למכור את הבית, התעקש לחפש רוכש יוצא צבא ולבסוף מכר אותו  למתווך. היום מתגוררת בו משפחה ערבית.

גם אם מכתב הרבנים הוא לא הדרך הנכונה, הנושא חייב לעלות על השולחן. השמאל הקיצוני נלחם בחוק ועדות הקבלה מחשש שהוא ימנע מערבים להצטרף לישובים יהודים. על רשויות מקומיות יהודיות נאסר לפרסם מכרזים ליהודים בעוד בישובים הערביים מתפרסמים מכרזים "לבני המקום". בג"צ דואג לשוויון ולעזאזל הציונות.

את המשתתפים בשיח הציבורי הזה אפשר לחלק, באופן גס, לשלוש קבוצות. הציונים, הלא ציונים והצבועים. לציונים חשוב שהמדינה תישאר ציונית ויהודית. ללא ציונים לא חשוב מי יהיה כאן הרוב. החבורה הבזויה מכולן היא זו של הצבועים. מי שנושאים בפיהם את דגל הציונות אבל זועקים "גזענות" בכל פעם שנשמע הביטוי "התיישבות יהודית". הגזענות, הם יודעים היטב, לא מתחילה בגליל. היא מתחילה בחוק השבות. חוק שמפלה יהודים לטובה באופן הכי ברור שיש ואשר הומצא בתקופה שבה הבינו יותר טוב מהיום מה אנחנו עושים פה ולמה דווקא פה אנחנו עושים את זה. המעניין הוא שרוב אלו הצווחים "גזענים" כלפי הרבנים מנמקים את תמיכתם בחלוקת הארץ בכך ש"אם לא נחזור לגבולות הקו הירוק לא נוכל לשמור כאן על רוב יהודי". "רוב יהודי"? זו לא גזענות? מה, הערבים פחות טובים? אם רוצים שוויון מלא בין כל בני האדם, אז עד הסוף. שיהיה כאן רוב ערבי, רוב צרפתי או רוב טורקמני. בדרך הזו, יש להניח, נמצא את עצמנו יום אחד עומדים על הריסות הבית היהודי ומודיעים בקול נרגש: אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה שוויונית בארץ ישראל, היא מדינת הפוליטיקלי קורקט.    

ערוץ 10 מכבה שריפות

בשבוע שעבר תמהתי כאן על ההתעלמות התקשורתית מגל ההצתות הרחב שעברה המדינה במקביל לשריפה בכרמל. בליל שישי שעבר החליט ערוץ 10 להפוך את הנושא לבדיחה. "האם גם אליכם הגיע גל שמועות על גל הצתות", שאל בלעג גיא זוהר. לכתב שלו, ברוך קרא, היו התשובות. שתיים וחצי דקות הוא ישב מול המצלמה וניסה לסייע למציתים להסביר את עצמם. "רוב המציתים שנתפסו היו קטינים, רובם אכן בני מיעוטים", פירשן, "חלקם עם נטיות פירומניות וחלקם המכריע תמהונים גמורים". אחרי הטבח בראס בורקה סיפרו לנו המצרים שהיורה הוא חייל "לא שפוי". אחרי טבח הילדות בנהריים הסבירו הירדנים שהמחבל הוא חייל "משוגע". עכשיו מסביר לנו ערוץ 10 שהמציתים שלנו הם "פירומנים תמהונים". מעניין, אגב, איפה התחבאו הפירומנים והתמהונים הללו כל השנים ואיך צצו כולם בדיוק באותו יום, במקביל לשריפה הגדולה. "עשרות ההצתות כובו מהר ולא גרמו לנזק משמעותי", סיים קרא את צפירת ההרגעה שלו. בדקתי, מדגמית, עם שתיים מתוך  24 תחנות הכיבוי, את מה שארע בגזרתן בשבוע של השריפה בכרמל. בגליל המערבי, מסר הדובר שמוליק פרנקו, "פעלו לוחמי האש בעשרות שריפות יער,  חורש טבעי וקוצים". הוא גם נתן כמה דוגמאות: ביום חמישי, שיא הבעירה בכרמל, הוצת יער כאוכב. חמישה צוותי כיבוי פעלו שם במשך 8 שעות כדי להשתלט על השריפה, שכילתה כ- 40 דונם יער. למחרת פרצה שריפה נוספת, בצור שלום, עם שלושה מוקדי אש ביער. 15 צוותי כיבוי נלחמו בלהבות יחד עם שני מטוסי כיבוי אווירי במשך 24 שעות. 15 דונם חורש עלו באש. ארבעה צוותי כיבוי נלחמו בו ביום גם בשריפה ליד מצפה עדי. למחרת, ביום שבת, נאלצו ארבעה צוותי כיבוי להלחם באש שהוצתה שוב ביער כאוכב ואשר כילתה עוד כמה עשרות דונמים. באותה שבת עלו באש 15 דונם עצי אורן סמוך לשכונת יפה נוף במעלות. ארבעה צוותים נלחמו שם באש במשך 6 שעות, על מנת שלא תגיע לבתי התושבים. שמוליק אמסלם, דובר כיבוי בית שמש, דיווח על 20 דונם חורש טבעי שנשרפו בשתי הצתות, יום אחר יום, ליד צור הדסה, ועל 30 דונם חורש טבעי שנשרפו בשמורת הר סנסן. זה, כאמור, מדגם קטנטן בלבד. מאולפן ערוץ 10 בגבעתיים זה באמת לא נראה סיפור גדול.