ראש ממשלה, שרים, שופטים וקצינים בכירים - כולם נואפים

באמצע שנות השמונים ביקש נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, לקדם לעליון את השופט תיאודור אור. אור היה נשוי אז עדיין לאשתו הראשונה אבל עבר להתגורר עם מי שבאה אחריה, השופטת מיכאלה שידלובסקי. בספרה "העליונים", מספרת נעמי לויצקי כיצד במשך שנים בלמה השופטת מרים בן פורת, שסברה שמדובר ב"חריגה קשה מהמוסכמות", את המינוי הזה. שמגר, שהתעקש, שלח אליה את עו"ד אמנון גולדנברג, ידיד אישי שלה וחבר הוועדה למינוי שופטים. "מה זה חשוב עם מי הוא חי", ניסה לשכנע אותה, "אם הוא נשוי או גרוש או שניהם. מה זה חשוב אם זו תמר, לאה, מיכאלה או גבריאלה. תקראי את פסקי הדין שלו, תראי באיזו רמה גבוהה של שופט מדובר".בן פורת סירבה לאפשר את המינוי. ההיסטוריה יודעת לספר שהוא עבר גם בלעדיה.

זו היתה מרים בן פורת וזה היה פעם. מאז, וגם לפני כן, כיהנו בבית המשפט העליון שופטים שבגדו בנשותיהן מאחרי גבן, חלקם אפילו הגיעו רחוק. איש, לא בממלכת המוסר של העליון ולא בוועדה למינוי שופטים, חשב שיש בעיה עם זה. הם שופטים טובים? יש להם פסקי דין מנומקים היטב? אז מה זה משנה מה הם עושים אחרי השעה שלוש?  

נכון שלכאורה פרשת ניצב אורי בר לב לא קשורה לבית המשפט אבל בעצם היא קשורה גם בו. בו ובמשטרה ובצה"ל ובפוליטיקה ולמעשה בכל הציבוריות הישראלית. כי פרשת בר לב היא בעצם לא רק הפרשה שלו. היא עוד אחת מהתוצאות העלובות של התרבות המתירנית, החופשית, הליברלית עד אין קץ, שבה הכל אפשר ואין גבולות. תרבות שבה כל גבר, נשוי או לא, יכול לעשות כל דבר עם כל אשה, נשואה או לא, בין אם הוא מכיר אותה יומיים, שעה או חמש דקות, ולבוא בקהל כאילו כלום. תרבות שבה אפשר לשקר, לבגוד באמון, לרמות ועדיין להיחשב בקריצה כרומנטיקן כובש. תרבות שבה כולם מתנשקים עם כולם, כולם מתחבקים עם כולם, כולם מתלטפים עם כולם ו"מותר האדם מן הבהמה - אין".

לו היה ברלב מכחיש את מה שמספרות עליו הנשים, ניחא. היינו נאלצים להתלבט אז למי להאמין. מה שמטריד זה שהטענה, לפיה הוא פגש את מ' פעם אחת בבית מלון, עשה איתה מה שעשה ומאז לא פגש בה יותר ואפילו אינו זוכר שמה המלא, היא בכלל הזווית שלו. פעם, כשהבושה הייתה חלק מחיינו, איש נשוי ואב לילדים היה מסמיק כשהוא נאלץ להתמודד עם טענות כאלה. היום זו גירסת ההגנה שלו. שהרי אם הכל היה בהסכמה אז הכל בסדר ומה שלא פלילי מותר. אה, והיתה שם בעצם, בין מ' (אשה נשואה בעצמה)  לבר לב, גם ש', שהיא שהביאה את מ' למפגש הזה בבית המלון ובניגוד למ', שהיתה במקום לצורך סיפוק חד פעמי, היא היתה כנראה המאהבת היותר יציבה. הקבועה. כלומר, חוץ מאשתו הרשמית, אם ילדיו, זו שהביעה תמיכה בבעלה כי "טמנו לו מלכודת" ושאותה בכלל כמעט ששכחתי. רגע, וגם לזו שהתלונה שלה פתחה את כל הסיפור, כך סיפרו לנו העיתונים, היה מאהב משלה במשטרה. גם הוא קצין בכיר מאד. גם הוא נשוי. גם הוא אב לילדים.

יש משהו צבוע ומתחסד בתחושה שמעבירים כלי התקשורת לקוראים או לצופים, כאילו העיסוק בפרשה הזו גורם להם מבוכה. "כחול מזעזע", רצה הכותרת בערוץ 10. נו, באמת. התקשורת, הרי,  היא שסייעה במשך שנים להטמיע את ערכי הג'ונגל הללו כמעט כאילו היו בשורה דתית. כך כלפי חוץ, בכתבות, בתכניות ובמסרים שהיא מעבירה. וכך כלפי פנים. ראינו כבר אינספור עיתונאים שניסחו מאמרים מכוננים על משבר ערכי בצה"ל, במשטרה או במשרד הביטחון, בלי שטרחו קודם להעיף עין במראה. כמה מהם, שבברנז'ה יודעים היטב על מעלליהם, עסקו השבוע בפרשה במצח מקומט, תוצאה של רצינות יתר. "זה עניין מוסרי, הוא גבר נשוי", התחסד השבוע רפי רשף בראיון עם חברו של אורי בר לב. רשף יודע היטב שבמערכות שבהן עבד במשך השנים היו הרבה מאד גברים נשואים שעשו מה שעשה הניצב. נכון שהם לא מועמדים להיות מפכ"ל משטרה, אבל הם ועמיתיהם חירבו ללא מעט מועמדים את התפקיד בגלל סוגיות של אתיקה ומוסר שהעלו. 

ובתוך המתירנות האינסופית הזו, פתאום כשמדובר בניצב במשטרה זה בעייתי? יאללה, שיבגדו בזוגות ובשלישיות, שישקרו לאשה שמחכה בבית, שיספרו לה שנשארו בעבודה עד מאוחר כי היתה התרעה לפיגוע, שיתנצלו בפני הילדים שלא יכלו להגיע הביתה כדי לספר להם סיפור לפני השינה כי היה דיון חשוב עד מאוחר בלילה. עזבו אתכם מאמת, עזבו אתכם מנאמנות, עזבו אתכם ממוסר. ברוכים הבאים לסדום.

ואם ברלב משקר לאשתו, אם ילדיו, האדם הקרוב אליו ביותר, למה אני צריך להניח שלראש הממשלה, לקצין האג"מ שלו או לנו, האזרחים, הוא יאמר את האמת? 

קחו, לדוגמא, את חיים רמון. שר בכיר בן 56 שפגש ילדה בת 21 שהוא לא מכיר, שלא החליף איתה רבע משפט, שספק אם ידע את שמה ובתוך חצי דקה כבר הספיק לנשק אותה על פיה, רק כדי לספר אחר כך שזה היה פלירט שבו "שנינו נהנינו". תגידו לי מה זה אם לא רומנטיקה של כלבים משוטטים.  מישהו ביקש ממנו פעם דין וחשבון? קדחת. שעתיים אחר כך כבר מינינו אותו למשנה לראש הממשלה. על עדות שקר יש כאן קלון, אבל על התנהגות בהמית? רמון, כמובן, לא לבד. יש לנו ראש ממשלה שבגד באשתו ושר בכיר מאד שבגד גם הוא ואפילו הביא לעולם בת מחוץ לנישואין. ממש חזון הנביאים.

אז עכשיו אנחנו עסוקים בשאלות החשובות באמת. מה חשבה א', מה הבינה מ' ומה זממה ש'. כשיסתיים הדיון הרה הגורל הזה, כדאי יהיה לנסות להתפנות לכמה רגעים כדי לבחון ברצינות מה אנחנו רוצים  להשאיר כאן אחרינו והאם התדרדרנו עד כדי כך שכבר אי אפשר לבקש ממי שרוצה לכהן כבעל תפקיד בממלכה, להיות בן אדם.