גם ברשת ב' יודעים לסתום פיות כשצריך

בתחילת השבוע שעבר העלה בני טיטלבוים, העורך והמגיש הוותיק של רשת ב', פוסט חדש בבלוג שלו באתר רשות השידור. טיטלבוים הציע שם כי במידה שגלעד ארדן לא יחפוץ בתפקיד שגריר ישראל באו"ם, יש לו רעיון למועמד אחר: ד"ר מוטי קידר. קידר הוא סגן אלוף במילואים, מזרחן ומרצה באוניברסיטת בר אילן, המתמחה בתקשורת המונים של העולם הערבי ומי שסיפק כמה ריאיונות בלתי נשכחים בערוץ אל ג'זירה. "יש לו ערבית מצוינת ואני מניח גם שהאנגלית שלו מצוינת", כתב טיטלבוים ושלח את קוראיו לצפות ביוטיוב בהופעה של קידר בתקשורת הערבית, הופעה "לא מתגוננת ולא מתרפסת... כשנשאל מדוע ישראל בונה בירושלים ומחבלת בתהליך המדיני השיב קידר, 'משום שירושלים כבר 3000 שנה, הרבה לפני שהנביאים שלכם קברו חיים תינוקות בנות שנולדו למורת רוחם של משפחותיהן'...לא שוחחתי עם קידר ואין לי מושג אם הוא מעוניין ואם אשתו מסכימה למעבר לניו יורק", סייג טיטלבוים, "אבל אם אתם שואלים אותי מי מתאים, אז זה האיש. מסבירן בנשמתו, ידען ומופיען מכונן". זמן קצר אחרי שהפוסט הזה עלה לאינטרנט, הסירה אותו משם יד נעלמה כאילו לא נכתב מעולם. כמה ימים אחר כך נחת על שולחנו של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, מכתב מטעמו של טיטלבוים, שמספר את הרקע לצנזורה המפתיעה. "ביום 14 לנובמבר מתקשר אלי מר מוטי אמיר, מנהל חטיבת החדשות של רשת ב', ואומר לי כי הוא פוסל את הבלוג", גולל טיטלבוים במכתבו לשקלאר. "'אתה דואג לחברים שלך', נימק מר אמיר את הפסילה. השבתי כי אני נדהם מהפסילה וכי אני חושב שזו טעות לצנזר את הדברים. מר אמיר השיב כי הוא עומד על דעתו. למותר לציין שאין לי שום קשרי חברות עם ד"ר מוטי קידר וכי מעולם לא פגשתיו ואף לא שוחחתי עימו לפני פרסום הדברים. מדובר בסתימת פיות במובן הפשוט והקלאסי של המילה".

שר החינוך והתרבות, אסף הראל
בתחילת השבוע שעבר סייע אסף הראל, אחד החותמים על מכתב המחרימים את אריאל ומי שמוגדר בוויקיפדיה כ"תסריטאי, במאי, קומיקאי ושחקן ישראלי", להוציא את המרצע מן השק. לא רק פוליטיקה עומדת מאחרי החרם הזה, התברר, כי אם לא מעט שנאה והתנשאות. "הקהל שלנו, קהל שוחרי התרבות, לא בדיוק נמצא בהתנחלויות", הסביר הראל בראיון ברדיו, "הקהל בעפרה ואריאל הוא קהל שלרוב תרבותו היא איפה שהוא בין התנ"ך לרובה. הם, יש להם את האמונות שלהם ואת התרבות שלהם". מי שלא ממש מכיר את הנפשות הפועלות עלול להתבלבל לרגע נוכח הדברים ולחשוב בטעות שהדובר הוא סוג של מקבילה ישראלית לוויליאם שייקספיר. הראל, חייבים להודות, דייק בנקודה אחת. אם מה שהוא עושה חוסה תחת כנפיה של ההגדרה "תרבות", הרי שתושבי עפרה ואריאל כנראה באמת אינם שוחרים שלה. ובכל זאת, מכיוון שהאיש - כך נראה - מתייחס אל עצמו כאל אושיה תרבותית, נדמה לי שכדאי להיזכר בתרומתו לחברה ולעם, לטובת העולים החדשים ואלו שלא צפו בטלביזיה בעשור האחרון.  אם תיערך פעם במקומנו תחרות הטקסטים הרדודים, האינפנטיליים והבוטים שביקרו על מסך הטלביזיה, נראה שהמתחרים של הראל יראו רק אבק. בתכנית הלילה הנחותה ששידר בערוץ 10 הוא היה משוכנע שלצחוק על אילן רמון ("המפוזר מכפר אז'ר") זה תרבותי,שללעוג למני לוי - שחקנה לשעבר של מכבי ת"א, שסובל מפגיעה מוחית - זה הומור במיטבו ושפגיעה במשפחות שכולות זו סאטירה פורצת דרך. במסגרת תרומתו ל"שוחרי התרבות" הוא הניח פעם בשידור קרמבו על קרחתו ונתן לנערת הפלייבוי הישראלית ללקק אותו. את ח"כ רוחמה אברהם הוא כינה בתכניתו "כלבה" ו"היפופוטם עם חציל בתחת" והציג עכוז חשוף המכוסה בתמונתה. השחקנית ריקי בליך, שדנה איתו באותה תכנית בהרגליה המיניים של ח"כ אברהם, סיפרה אחר כך שהראל היה זה ששידל אותה ואף תידרך אותה להשתמש בביטויים גסים. אז בבחירה קורעת הלב בין תרבות התנ"ך של החבר'ה מאריאל ועפרה לבין הסוגה העילית של אסף הראל, נדמה לי - אחרי התלבטות לא קלה - שאני הולך הפעם בכל זאת עם התנ"ך. 

עיתונאים אוהבים שקרנים, כשהם בצד הנכון
הנה ארבע עובדות שלא תוכלו להתווכח איתן: האחת, בבחירות שנערכו רק לפני כשנה וחצי העם החליט שהוא לא רוצה הקפאת בנייה. השניה, בנימין נתניהו, שביקש לשכנע אותנו להצביע עבורו, הבטיח את ההיפך הגמור מהקפאה. השלישית, כל הסקרים שנערכו עד עכשיו הראו שלמעלה מ- 70 אחוזים מהציבור מתנגדים להמשך ההקפאה. הרביעית, במהלך השנה האחרונה שמענו סדרה ארוכה של שרים נשבעים שההקפאה לא תחזור שוב. "אני מבהיר", הבטיח ראש הממשלה נתניהו, "ההקפאה הזאת היא זמנית וחד פעמית. נתחיל לבנות כפי שהיה קודם". גדעון סער, שמככב ברשימת תומכי התכנית  האמריקנית, התחייב ש"הארכת ההקפאה אינה אפשרית". אפשר להמשיך ולצטט את כל שרי הליכוד וש"ס עם טקסטים דומים. לו זה היה הפוך, לו ראש הממשלה היה מתחייב בבחירות להקפיא כל בניה ויום לאחריהן היה מקים שתי התנחלויות חדשות, נדמה לי שאני יכול לנחש מה היתה עושה לו התקשורת. אז למה נראית לי כל כך דמיונית האפשרות שנתחיל לשמוע מאוחזי המיקרופונים, שרובם משתכרים מכיסו של הציבור שאותו הונתה הממשלה, את השאלה הכל כך מתבקשת: "אדוני השר, אתם שקרנים. הבטחתם לציבור לבנות, אז למה אתם לא מקיימים?". פשוט מאד. כי כל אוחזי המיקרופונים תומכים בהקפאה ויהיו מוכנים לרקוד עם נתניהו על הכתפיים אם הוא יואיל להעביר לערבים גם את הבעלות על חצי ירושלים. ומה עם קצת ערכים עיתונאיים? אותם ניסח בשבוע שעבר בקפידה רזי ברקאי, בראיון עם השר בני בגין. בגין ניסה לשכנע את ברקאי שלשקר לציבור זה רע. ברקאי לא הבין למה. "היו ראשי ממשלה בישראל, כמה וכמה, שהפרו התחייבויות", הסביר לשר, " כי כנראה זה חלק מתפקידו הלא סימפטי של ראש ממשלה, להפר התחייבויות...למה זה כל כך רע?". עכשיו תסבירו לי, עם תפישת עולם עיתונאית שכזו, מה אנחנו רוצים מצחי הנגבי? הוא העיד עדות שקר? אז מה. לשקר זה חלק מתפקידו של פוליטיקאי. אפילו רזי אומר.