צה"ל, הנאצים ו"הארץ"

למי שלא שבע די ממה שחושבים ברשת שוקן על חיילי צה"ל, הנה עוד טעימה קטנה: לפני שבועיים קיימה תנועת "אם תרצו" מסיבה במועדון תל אביבי. כתבת מדור התרבות של עיתון "העיר", מבית היוצר של "הארץ", היתה שם."באופן מפתיע אני מזהה חתיך בקהל", סיפרה במדור שלה אחר כך, "להפתעתי זה יונתן וגמן, הדוגמן הלוהט של קסטרו".

הכתבת: "יונתן, הגם אתה ימני מתלהם?"

וגמן: "אני מביע הזדהות עם צה"ל".

הכתבת: "אתה קשור לתנועה הזו?"

וגמן: "לא. שמעתי על זה דרך הפייסבוק. זו אחלה מטרה וזה נכון וצודק אז למה לא להביע הזדהות?"

הכתבת: "אין לך בעיה עם מה שהם עשו?"

וגמן: "אני לא יודע על הדברים שלהם. באתי להביע הזדהות...אני בא כי אנחנו אוהבים את חיילי צה"ל".

הכתבת: "שמעתי שגם המפלגה הנאצית היתה טובה במסיבות הזדהות לחיילי הרייך". 

בזמן האחרון זועקים גורמים בשמאל הקיצוני שהחשיפות של בן כספית בעניין הקרן החדשה לישראל, המדור של בן דרור ימיני ושל אראל סג"ל והמדור הזה שלי הם סוג של מקארתיזם, של סתימת פיות. אלו, כמובן, דברי הבל. 
במקרה הספציפי הזה יש לומר שמי שמתחרה בעצמו כל העת בנסיון לבדוק - בשם חופש הביטוי - עד כמה ניתן לפגוע ולבעוט בכל מה שיקר וקדוש לנו, צריך לשמוע בשם אותו חופש מה חושבים עליו מי שלא מוכנים לסבול את הלכלוך הזה.  

 

לאן נעלמו הערבים?

אם אשאל אתכם את מי תקף בבוטות ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, בנאום שהעסיק אותנו כל השבוע, תשיבו במקהלה "את החרדים", נכון? ברור, זה מה שהתקשורת סיפרה לנו. אז זהו, שהיתה שם עוד קבוצה אחת שחטפה חזק מחולדאי, אפילו לפני החרדים. "בחינוך הפרטי אצלנו כל אחד מלמד את מה שהוא רוצה", מתח חולדאי ביקורת מעל הבמה, "אפילו אם הוא מסרב ללמד את מה שהמדינה רוצה...פלגים איסלמיים קיצוניים יכולים לחנך נגד מדינת ישראל והמדינה תממן את החינוך שלהם".

יש לכם אולי רעיון, אם כך,  איך הצליחו הערבים לחמוק החוצה מכל הכותרות למחרת ולמה לא שמענו שרשרת של מרואיינים מטעמם נדרשים, בדיוק כמו ח"כ משה גפני,  לספר לנו מה בדיוק לומדים אצלם?

בשבוע שעבר, בעקבות הדברים, התקשרתי אל ראש עיריית רהט, פאיז אבו סהיבאן, חבר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומי ששימש עד לאחרונה כמנהל חטיבת הביניים המקומית. כשאבו סהיבאן סיפר לי על טקסי הנכבה שערך לתלמידים שלו בבית הספר שכולנו מממנים מכיסינו, על הסיפורים שסיפר להם  כיצד גורשו מאדמתם ועל לימודי השואה שלא מלמדים אצלו, חשבתי שהיה יכול להיות מעניין אם מישהו היה מעלה גם אותו לשידור. אחר כך, כשדמיינתי איך זה ישמע, הבנתי שעדיף לוותר. כי על המגזר של אבו סהיבאן אף עיתונאי לא יעז לשאול "כמה הם עולים לנו" או "כמה הם תורמים לחברה" ואף אחד גם לא ישלח צלם לבדוק מה עושים בסטקייה באום אל פאחם בשעת הצפירה ליום השואה. בשביל זה, ברוך השם, יש לנו חרדים.  

 

בניון לא שותק

הזמר עמיר בניון יכול להיכנס לספר השיאים של גינס. המהירות שעוברת בכל פעם מהרגע שבו הוא מפריח את התיזות שלו על התקשורת ועד שאלו מוכיחות את עצמן, שוברת בכל פעם שיא חדש. הפעם מדובר בשיר, "אני אחיך", שחיבר בעקבות פרשיות ענת קם והקרן החדשה לישראל והתחושה שרבים מקובעי הטעם כאן מגוננים על הגורמים הקיצוניים הללו בגופם. כאילו כדי להוכיח כמה צדק החלה הרעשה ארטילרית נגדו. לפני שבועיים ראיין אותו עודד בן-עמי בתכניתו בערוץ 2. בן-עמי, איש רך בימי שגרה, נראה כמי שנעלב אישית מהשיר. "זה נשמע כמו חתיכת פרובוקציה", נזף בבניון. "זה נשמע מאד נגד השמאלנים". האמת, כדי לחשוב שמדובר בשיר נגד השמאלנים צריך להיות טמבל או סתם בעל רצון לא ממש נקי להציג את בניון כסהרורי. בן-עמי, נדמה לי, לא טמבל. בניון הסביר שיש לו בעיה רק עם מי שלא רואה את עצמו חלק מ"כלל ישראל". "הצבא לא שייך לימין או לשמאל, הצבא הוא קבוצה של אנשים טובים שאני חי בזכותם, בין אם זה שמאלנים קיבוצניקים ובין אם זה אנשים עם כיפות מימין", הטעים. בן עמי לא רצה להקשיב. "אולי אתה מרשה לעצמך קצת יותר מדי", ניסה דובר צה"ל לשעבר לחנך."...מי שכועס עליך זה אנשים ששומעים את המילים המחרחרות ריב האלה שלך והם כועסים אולי באמת בצדק".  מדובר, צריך להודות,  בטריק עתיק יומין של עיתונאים שמבקשים להציג את תפיסתם הפרטית ככזו שהיא נחלת רבים. "זה לא אני שטוען את הדברים", מנסה לומר המראיין ה'אובייקטיבי'. "זה ה'אנשים' שכועסים עליך". נו, וכמה מכם פגשו את ה"אנשים" האלה ברחוב, מחוץ לרדיו או לטלוויזיה?

בשבוע שעבר גם יעל דן, בגלי צה"ל, עשתה צהריים עם בניון, שאותו הקפידה להגדיר כ"זמר הנהדר והאהוב על כולם עד היום".  

"הכעס על השיר שכתבת זה לא כעס שהתקשורת יצרה", ניסתה גם דן לשכנע את בניון.

"זה כעס שרק התקשורת יזמה", השיב לה בניון. "רק מי שלא רצה להבין את השיר הזה לא הבין אותו...שר הבטחון שלי הוא שמאל והוא מגן עלי. לא יתכן שהשוליים ינהלו פה...אף אחד לא יוצא מן המדינה ומשחיר אותנו בחוץ. זה לא הגיוני, זה לא דמוקרטי, זה מכה מתחת לחגורה...אני לא מבין מה לא ברור פה ואיך זה נגד השמאל...איך תבוא המטומטמת מ'בצלם' ותגיד לאמא שמאלנית מסכנה, שהילדים שלה נפלו, שיום הזיכרון זה קרקס פורנוגרפי? למה זה לא מפריע לכם? למה אני מפריע לכם?". בניון הסביר לדן ש"השיר הזה נולד בעקבות זה שהרמטכ"ל שלנו ושר הביטחון וציפי לבני לא יכולים לרדת מהמטוס כשהם בחו"ל. קשה לי להבין איך זה לא מפריע לכם ואני מפריע לכם". 

יעל דן: "אתה יודע שאתה גם יציר התקשורת הזו שכל כך אהבה אותך והרעיפה עליך שבחים ומחמאות..".

בניון: "את עצמך אומרת 'היית יקיר התקשורת' עד ש...עד ש... עד שאמרתי שענת קם עשתה דבר לא נכון ואז כולם קמו עלי".

יעל דן: "בוא נסתפק בזה. עמיר בניון תודה רבה".  

חוה אלברשטיין, אחרי השירים שלה נגד מדיניות צה"ל, זכתה להדליק משואה ביום העצמאות. כשעמיר בניון, אחרי השיר שלו בעד צה"ל, יוזמן להדליק את המנגל בקומזיץ של אמ"י, תודיעו לי.

 

היום ל"ג בעומר?

בשבוע שעבר שינעו את עצמם מאות אלפי יהודים כדי לחוג את ל"ג בעומר במירון. מדובר ללא ספק באירוע האזרחי הגדול ביותר במדינת ישראל במשך השנה. אם יש לכם יותר מכירים שהיו השנה במירון מכאלה שהיו לפני חצי שנה בהופעה של מדונה, אתם בכיוון הנכון. אם נדמה לכם שמדונה קיבלה מקום משמעותי יותר בתקשורת מרבי שמעון בר יוחאי, למרות שאצל האחרון היו פי עשרה משתתפים, פגעתם שוב.

הנוסחה פשוטה: תבדקו בכלי התקשורת הסמוך למקום מגוריכם כמה עיתונאים שעובדים בו  היו באצטדיון ר"ג כשמדונה באה לבקר וכמה הודיעו בשבוע שעבר למערכת שהם לוקחים יום חופש כי הם נוסעים עם המשפחה לקבר רשב"י. זה כל הסיפור.