יאיר אגמון
פובליציסט
הכתבות של יאיר אגמון
מול התגובות מלאות הרעל: מציאת רני גואילי היא רגע ציוני מרגש
כתבתי פוסט שמחה והודיה עם שובו של רן. אבל אז ראיתי שהסיפור הזה מוציא מאנשים גם רגשות אחרים
רציתי להזכיר שטוב כאן
שיר ראובן הוכיחה לי שיש תקווה בחיים האלה
ככל שהילדים שלנו גדלים, כך הטעויות שלנו - ההורים, הולכות ומסתבכות
בשלוש בלילה בדרך לחיפה התרגשתי מפאר טסי
אם לא יוצאים, מגיעים למקומות מופלאים
ערב מצ'וקמק ביחידה צבאית מצ'וקמקת לימד אותי שלא תמיד צריך למהר לחזור הביתה
עם כל כך הרבה לכלוך ציבורי היינו זקוקים לגשם הזה
אולי יש אנשים שמבינים מה קורה עכשיו אבל אני לא. מזל שבא הגשם
אני ילד בן 38 שכבר לא מתבייש באמא שלו
ילד בן שלושים ושמונה מביט באהבה באימו שחוגגת שמונים, והזיכרונות קופצים בתוך הלב
השיעור שמלמדים אותנו ששת החטופים במנהרות
הילדה הקטנה שלי מזכירה לי איך ראוי לחיות
אני נפעם מהילדה השלישית שלי, ובפעם הראשונה בחיים מבין משהו על אבהות
באמצע זבד הבת מצאתי את עצמי בוכה על חייל שלא הכרתי
המלחמה עדיין כאן בינינו, לצידנו, בתוכנו. אנחנו הסיפור שלה, והיא הסיפור שלנו
גבר בן שישים עוצר את החיים והולך לראות פרחים ורודים בירושלים
החיים קורים כל הזמן ואין זמן לעצור רגע, להתבונן ולהקשיב, לראות ולאהוב
בניגוד לאיוב, אלי שרעבי לא שואל בספר שלו שאלות
אני אדם רגיש וחלש וחשוף, אבל כשקראתי את הספר של אלי שרעבי דווקא התחזקתי
החטופים חזרו והלב השבור מתנחם, אז למה המועקה הסמיכה נותרה?
כל חטוף שחוזר הביתה, כל חלל שנטמן באדמת ישראל, מביא איתו רגיעה כזאת עמומה
נתקלנו באנטישמיות כלפי מישהי שבכלל לא הייתה יהודייה
בשדה התעופה בקליבלנד התנגנו לי ניגוני ברסלב נפלאים, למרות הביזיונות
ניו יורק לא מחכה: המסע שלי אל תוך העצב
המסע שכל כך חיכיתי לו והתרגשתי לקראתו הפך למסע של עצב וגעגועים
הייתי בטוח שיזרקו עלינו עגבניות אבל אף אחד לא קילל
ארבע נשים שמנסות לעשות שינוי הזכירו לי שיש תקווה
מפגש בחיפה מילא את הלב שלי באהבה ובתקווה. ופתאום לא הרגשתי את הבלעחס
שנתיים למלחמה ואני כבר לא תמים
הדבר היחיד שבטוח הוא שאנחנו לא יודעים כלום, ולמרות זאת יש מה לעשות
סוכות בשבילי הוא תזכורת לחיים שהיו לפני המלחמה
אני מביט בתמונות מחג סוכות לפני שנתיים ונזכר במי שהייתי לפני שהשמיים נפלו
סיימתי את השיחה עם רעד בגוף והיא סיימה אותה עם דמעות בעיניים
לכל אחד יש צדדים פחות מרשימים. לכל אחד יש את האפס שהוא יכול להיות
באמצע הרצאה קיבלתי הודעה על אובדנות
יש אלימות באוויר. מתישהו היא תתפוס גם אותי
יש אלימות באוויר, ואני מתפלל שאצליח לעמוד מולה ולהישאר אדם רך ואוהב
כשהוא נולד הייתי אבא מותש ומובס, השבוע לא היה מאושר כמוני
השנה אני מעביר את חודש אלול לצידם של אנשים שבורי לב
פעמיים הושטנו יד לשלום לחרדים, פעם אחת הם לקחו אותה
בבוקר הרגשתי שאין סיכוי לחיים משותפים במדינה שלנו, ובערב התברר שאולי דווקא יש
הברווז שלימד אותי על אהבה
אני חי את החיים שלי כמו ברווז - לא מוותר על כלום. וזו הדרך הנכונה והיחידה בשבילי
להיות שם כשקשה: שיעור באבהות בחום של אוגוסט
כדי שיהיה לנו אוגוסט טוב, אני צריך להיות אבא נוכח בשלושת השבועות הקרובים
ספר הילדים שהזכיר לי שמותר לספר לילדים על הצד האפל של העולם
סרט הוליוודי חדש מזהה את התובנה של רבי נחמן
כל המבוגרים הזהירים היו פעם ילדים משתוללים ושמחים, שלאט לאט נרדמו
באמצע הופעה חטפתי התקף חרדה ואני לא מדחיק את זה
קיבלתי התקף חרדה תוך כדי הרצאה והבנתי שהוא בעצם רק סימפטום לשינוי גדול שאני עובר