תשמעו סיפור, לפני שבועיים בערך נסעתי צפונה, לחיפה, בשעת לילה מאוחרת. יש בחיים נסיעות רגילות. עוברים עם האוטו ממקום למקום. ככה כולם נוסעים תמיד. אבל לפעמים, לעיתים נדירות, הנסיעה הופכת לאירוע רגשי. וגם הנסיעה ההיא לחיפה הייתה כזאת. מרגשת ומוזרה. אני אפילו לא יודע למה. הייתי אחרי שלושה ימי צילום עמוסים ומרגשים. והייתי בדרך לחיפה האהובה. נסעתי לבדי. והייתי מוצף ומבולבל. אני בכללי בתקופה מוצפת ומבולבלת מאוד, יותר מבדרך כלל חחחח, והכבישים היו חשוכים וריקים ורטובים מגשם קר. והמוזיקה ברכב הייתה יפה ומנחמת. סתם מוזיקה שהתנגנה בשאפל מהיוטיוב שלי. אני משתמש ביוטיוב מיוזיק, לא בספוטיפיי מה תעשו לי!

בקיצור, נסעתי בשקט בחושך, ופתאום קפץ לי שיר יפה של פאר טסי, שיר שלא הכרתי, מין בלדה עצובה ומרגשת. אני אוהב את פאר טסי. אני אוהב את השירים השמחים שלו, וגם את העצובים. והשיר הזה היה עצוב כל כך. ממש הרגשתי שעולות לי דמעות. הקשבתי לו שוב, והרגשתי שהלב שלי מתמלא ברוך ובאהבה. יש לפעמים רגעים כאלה בחיים, ששיר ונשמה נפגשים, ברגע חשוף כזה. לפעמים שיר נכנס לעומק הלב.

ובאותו הלילה הגעתי לחיפה, והמשכתי בחיים שלי, ושכחתי מהשיר המרגש, ולמחרת חזרתי הביתה, ונשטפתי לתוך הלו"ז של היומיום. רוני בדיוק נדבקה באיזה וירוס נודניק כזה. וכל הבית נדבק אחריה. והימים חלפו ועברו. והשיר נשכח לי מהלב. רק אחרי שבוע וחצי, נזכרתי בו פתאום. בשעת לילה מאוחרת. כלומר, נזכרתי ששמעתי שיר יפהפה של פאר טסי. אבל לא זכרתי איזה שיר זה היה! אז חיפשתי בהיסטוריה של היוטיוב מיוזיק, אבל הזיכרון של האפליקציה לא הגיע רחוק מספיק. אז פתחתי את הצ'אט ושאלתי אותו - כתבתי לו שאני מחפש שיר של פאר טסי, שיר עצוב כזה, שיש בו זיכרונות ילדות. זה מה שזכרתי. והצ'אט הציע לי כמה שירים יפים של פאר טסי. והקשבתי להם. אבל לא מצאתי את השיר שלי. אז התייעצתי עם הג'מיני, שזה עוד סוג של צ'אט שאני אוהב. וגם הוא לא עזר לי. אז כתבתי באינסטגרם, בשתיים בלילה! שאני מחפש שיר של פאר טסי, חשבתי, אולי ההמונים יוכלו לעזור לי. ובאמת מלא אנשים ענו לי, וכולם הפנו אותי למלא שירים. אתם לא מבינים כמה שירים יש לפאר טסי! ואני שמעתי את כולם. כמעט את כולם! עד אמצע הלילה. אבל בשום אופן, בשום מצב, לא מצאתי את השיר ההוא! זה היה מבאס ומתסכל מאוד. אבל לא התכוונתי לוותר.

אז התייעצתי שוב עם הצ'אט. הפעם שאלתי אותו איך מגיעים להיסטוריה הקדומה של יוטיוב מיוזיק. והוא אמר לי שאני יכול למצוא אותה דרך "היסטוריית הפעילות של גוגל". ובאמת זה מה שעשיתי. חיפשתי שם בשורת החיפוש "פאר טסי". גללתי אחורה. עד שהגעתי לאותו היום. לאותה נסיעה לחיפה. לאותו השיר. כן! לשיר ששמעתי קוראים "יוני". זה בכלל לא שיר על זיכרון ילדות. אבל יש לו ריח נוסטלגי. ואווירה חמה כזאת של געגוע. אייי איייי איייי! ישר לחצתי פליי. והקשבתי לו. והתרגשתי שוב, כמו אז, אולי אפילו יותר. זה שיר כל כך יפה. יש בו טעמים וריחות ונשמה. הוא קצת מזכיר את "סע לאט" של אריק איינשטיין, שזה השיר הכי יפה בהיסטוריה של כל השירים. גם ב"יוני" יש כמה חבר'ה שנוסעים ביחד. ברכב. בחורף. לא ברור לאן הם נוסעים. הם רואים בחלון חיילים שקופאים מקור, ואיש שעומד עם שלט שאומר מה שכולם שותקים. הם עוצרים לאכול פלאפל בכיכר. וחושבים על יוני "החבר שלנו שנפל". ובין בית לבית יש מנגינה יפה כזאת, שפאר טסי שר.

השעה הייתה שלוש בלילה. ואני הקשבתי לשיר של פאר טסי. והתרגשתי נורא. ואחר כך, סתם, מתוך סקרנות, רפרפתי קצת על התגובות לשיר ביוטיוב. ובתגובה הראשונה מישהו כתב "לעילוי נשמת החייל יהונתן אליאס, לוחם סיירת גבעתי, מתגעגעים יוני". ככה הוא כתב. ואני התבלבלתי לרגע. אולי פאר טסי כתב את השיר יוני עליו. אז חיפשתי את יהונתן אליאס בגוגל. וראיתי את התמונה שלו. את החיוך הביישני. והעיניים הטובות והצנועות. וקראתי עליו. ילד מתוק בן עשרים. נלחם כדי להיות קרבי, והתגייס לסיירת גבעתי. היה לו קטע, כבר כנער צעיר, בבית הספר, ובבני עקיבא, להילחם בחרמות, לא לפגוע באנשים, ולא לדבר לשון הרע. הוא היה אור רך וטוב בעולם. ולפני שנה וחצי בערך, הוא נפל, בקרב ברפיח. איזה עצוב.

אחר כך ניסיתי לברר אם פאר טסי באמת כתב את השיר עליו. אבל ממה שהבנתי, הוא כתב את השיר על יוני אחר. יהונתן שלזינגר. חבר שלו, שנהרג בתאונת דרכים. אז קראתי גם עליו. הוא היה שחקן כדורסל. הוא עבד עם כמה וכמה אמנים מפורסמים, לא רק עם פאר טסי, והיה לו קטע, הוא תמיד שכנע אותם להגיע לאיכילוב, למחלקות הילדים, לשמח חולים. הוא נהרג בתאונת דרכים קטלנית. בתמונה שלו שמצאתי הוא מחזיק כוס יין ומחייך. ושוב הרגשתי את הדמעות עולות. וממש הרגשתי שדי. שאני לא יכול עוד להחזיק את כל הכאב הזה, ואת כל האהבה הזאת בלב. סגרתי את המחשב והלכתי למיטה, ושכבתי שם. הייתי מבולבל ומוצף, מכל השירים והסיפורים ומכל האנשים הטובים שיש לאהוב בעולם. ובראש זמזמתי את המגינה היפה של "יוני". וככה, עם המנגינה הזאת, עם ההצפה הזאת, נרדמתי לאיטי. זה הסיפור.