החיים כל כך טובים ויפים עכשיו. אני רוצה לכתוב את זה ככה. ככה נקי, ככה פשוט. אני כותב את זה לפני המלחמה עם איראן, אני מקווה שלא תהיה מלחמה עם איראן, אני מתפלל שהיא לא תתחיל בכלל, די, אני מותש ממלחמות, והחיים פשוטים ויפים. החורף חורף – והאדמה רוויה, הכול פורח, הכול צומח, כבר ראיתי, במו עיניי ראיתי – רקפות, כלניות וכרכומים. זה הזמן לצאת החוצה, אל השדות הירוקים, אל השמיים הנקיים, אל העצים העירומים. איזה מין דבר זה, שעצים מתפשטים בחורף. איזה מין פלא זה. מאיפה הם יודעים. איך הם מרגישים, מה הם מרגישים ריבונו של עולם. החיים מופלאים גם כשהם לא מובנים בכלל.

בשבוע שעבר נסענו לשבת אצל חברים טובים שלנו, שגרים בקריית טבעון, נויה ורעי. פעם הם היו שכנים שלנו בתל אביב, היום אנחנו רחוקים ואוהבים ומתגעגעים. אז מדי פעם, כשאפשר, אנחנו קופצים אליהם, והם אלינו. ככה זה כשחברים. בערב שבת אכלנו ביחד סעודה חגיגית, עם אחותה של נויה. אחרי הארוחה יצאנו לשפאצירררררן (מילה חדשה שלמדתי בארצות הברית) – הליכת שבת איטית ונינוחה. הרחובות של טבעון היו קרים ויפים, ומלאים בעצים. ראיתי אפילו ינשוף סקרן מתחבא באיזה עץ ענקי. אחר כך הלכנו לישון. רוני התעוררה בלילה איזה מאתיים פעם, זה היה נורא ואיום. ובבוקר, אכלנו ארוחה מדהימה! ויצאנו לטיול מרגש בוואדי שמתחת לטבעון. פשוט יצאנו מהבית שלהם ברגל! והסתובבנו בטבע המופלא והירוק. ראינו אלונים מדהימים. ועצי קיקיון סגלגלים ונמוכים. וראינו ציפורים מיוחדות, אנפות ועורבנים, ופרות וסוסים. וחמציצים וחובזות ואפילו אספרגוסים! שגדלים ככה, בטבע! ובסוף הגענו למטע ענקי של עצי פקאן, ושם עשינו פיקניק, וחיפשנו פקאנים על הרצפה, ופיצחנו אותם, ואכלנו אותם. והכול היה כיף. הכול היה מדהים.

ובדרך הביתה חשבתי לעצמי, למה אני גר בתל אביב! למה אני לא גר בטבעון המושלמת, עם כל השדות והנחלים והאלונים, והאנשים המתוקים. אתם יודעים מה, עזבו טבעון, למה אני לא גר בירושלים, אין עיר יפה יותר בעולם כולו. אני גם ככה עובד שם יום יומיים בשבוע. ואימא שלי גרה בירושלים. ויש שם חינוך מדהים וכל הירושלמים אנשים מדהימים. מחוספסים כאלה, קשים מבחוץ רכים מבפנים. אבל עזבו את ירושלים. למה שלא נעבור לעמק החולה, אייי אייי אייי! יש שם נהרות שוקקים. ושדות מופלאים. ועגורים שמרחפים בשמיים, ומשמיעים קרקורים כאלה מחוספסים. ויש שם אנשים מגניבים כאלה. כולם הולכים שם בשיער סתור. כולם מסתובבים שם יחפים. וגם חיפה מדהימה. יש בה פשטות כזאת. היא קולית, אבל לא תופסת מעצמה. ויש בה ים. והר. וגם ירוחם קולית, יש בה קהילות מדהימות, של אנשים מדהימים. והיא קרובה למכתש הקטן. היפהפה כל כך. ובכלל הנגב מדהים. ומה עם גוש משגב! יש לי שני גיסים שגרים שם, באשחר, והם מה זה מבסוטים מהחיים. כל האשחרים שאני מכיר מגניבים. ומה עם עמק המעיינות. איזה אזור מושלם. אימא שלי גדלה בקיבוץ עין הנצי"ב. זה מין אזור כזה, של נופים פראיים, ואנשים טובים. למרות שחם שם בקיץ. כל כך חם שם שאי אפשר לנשום חחחח, ובכל זאת כיף שם. ולא רק שם כיף. יש כל כך הרבה מקומות מופלאים לגור בהם. יש כל כך הרבה אפשרויות טובות לחיות בהן. איך זה שנתקענו בתל אביב.

אני לא כותב את זה בציניות. זה באמת משהו שאני מרגיש. שהחיים כאן טובים. אני מסתובב הרבה בישראל. ברוך השם, אני מעביר הרבה הרצאות, בהמון מקומות, מגוונים ומשונים. אני מגיע לחוות קטנטנות בערבה, למתנ"סים, ולספריות עירוניות, ולבתי כנסת, לקיבוצים, למושבים, ולערים. אני מסתובב הרבה. ובכל מקום שאליו אני מגיע, אני ממש מדמיין את עצמי חי שם, בקהילה הזאת, בחבורה המופלאה הזאת שמולי. הרגשתי ככה כשהגעתי לכרמים, לנחושה, לירושלים ולפתח תקווה. וכשהגעתי לחריש. יש שם קיבוץ שמתקיים בתוך שני בניינים! והחיים בחריש, ובכרמים, ובנחושה, בפתח תקווה ובירושלים ממש טובים. אני רואה את זה בעיניים של האנשים שאני פוגש. טוב להם, הם שמחים בחיים שלהם, במקום שהם חיים בו ובבחירות שעשו בחיים.

וגם אני שמח, הלו! תל אביב הכי מושלמת. האנשים מתוקים, והחינוך מצוין, והקפה מעולה והמסעדות טעימות והאנשים מגניבים. וכולם ברחוב כזה נראים טוב. ומתלבשים טוב. וגם אני רוצה להיראות טוב בזכותם. להיות זנב לאריות היפים האלה, ויש לנו ים, ושבילי אופניים, ובשכונה שלי, ביד אליהו, יש מלא חניה. ויש פה קהילה מתוקה, "קהילת פליטי הספר", אני מגיע לשם להתפלל לפעמים. קיצר, טוב לי בחיים שלי. ואני יודע שיש עוד מלא חיים שאני לא חי, יש עוד חוויות שאני לא חווה ומקומות שאני לא מכיר. אבל טוב לי בסיפור שלי. טוב לי בבחירות שבחרתי. אני שמח בחלקי.

ורציתי לכתוב את זה, להזכיר את זה דווקא עכשיו, בימים המשונים האלה. שבין המלחמות. רציתי להזכיר שטוב כאן. טוב לגור כאן. טוב לחיות כאן. בעיקר כשיש שקט, כשיש שגרה מבורכת, והכי טוב אחרי החורף! כשהכול יפה וצומח וירוק – טוב לחיות כאן. טוב להיות כאן. רוב הישראלים שאני מכיר – בוחרים בין טוב לטוב. בין קהילה מתוקה כזאת או אחרת. בין יישוב מעולה בצפון או בדרום הרחוק. בין ערים גדולות וכיפיות ויפות ומטופחות. החיים טובים ויפים כאן. טובה הארץ מאוד מאוד.