פעמיים הושטנו יד לשלום לחרדים, פעם אחת הם לקחו אותה

בבוקר הרגשתי שאין סיכוי לחיים משותפים במדינה שלנו, ובערב התברר שאולי דווקא יש

תוכן השמע עדיין בהכנה...

EPA

| צילום: EPA

תשמעו סיפור, בשבוע שעבר הייתי בצפון, בחופשה עם כמה חברי ילדות אהובים שלי. כשהייתי בכיתה ד' עברתי מבית הספר ממ"ד ב' גילה ה' בדרום ירושלים, לבית הספר דוגמא עוזיאל במרכז העיר, ושם, בשבוע הראשון של הלימודים, פגשתי כמה ילדים מתוקים ומרגשים שהציעו לי להצטרף לחבורה שלהם, והילדים האלה, שגדלו מאז בשלושים שנה, הם החברים האהובים והיקרים שלי עד היום. איזה חיים.

בקיצור היינו בחופשה בצפון, בשבוע הכי חם של השנה, שישה מבוגרים ושמונה ילדים, וביום הראשון של החופשה הלכנו למעיין קטן, למרגלות הר מירון, וכשהגענו למעיין, בדיוק ראינו קבוצה קטנה של חרדים שהלכה משם, וככה יצא שהיינו במעיין באמצע אוגוסט לבד! והילדים קפצו למים והשתוללו, ואנחנו המבוגרים ישבנו על מחצלת וקשקשנו קצת. ואחרי שלוש דקות, הגיעה למעיין משפחה חרדית מודרנית כזאת, אבא ואמא וחמישה ילדים קטנים. והם נכנסו למים, והשתוללו וקפצו. והיינו רגע ביחד, החבורה שלנו, והמשפחה שלהם. ולמרות שהיינו ביחד באותו מעיין לא דיברנו איתם. והם לא דיברו איתנו. וגם הילדים שלנו לא התחברו. כל חבורה הייתה בפינה שלה. בסדר.

ואחרי כמה דקות חתכתי פירות לילדים, וסידרתי על צלחות חד פעמיות כאלה מנייר, וכשסיימתי לסדר את הפירות, קראתי לחיה המתוקה, וביקשתי ממנה להגיש פירות לכל מי שבמעיין, גם לחבורה שלנו, וגם לילדים שאת לא מכירה תציעי, ככה אמרתי לחיה. וחיה היא כמו אמא שלי, היא אוהבת אנשים, והיא לא מתביישת לגשת אליהם ולדבר איתם, אז היא לקחה את הצלחות עם הפירות, והלכה למים, קודם היא הביאה פירות לחבר'ה שלנו. ואחרי זה היא ניגשה למשפחה החרדית שהייתה שם, והציעה גם להם. וכשהיא הציעה להם הם אמרו לה כזה "לא תודה" בצורה לא ממש נחמדה. בצורה מרוחקת כזאת. וגם לילדים שלהם הם אמרו לא לקחת. למרות שהילדים שלהם רצו. הם רצו לאכול קצת מנגו, ראיתי בעיניים שלהם שהם רצו. וחיה חזרה אליי, קצת מבואסת, הם לא רצו לקחת, ואני אמרתי לה, לא נורא.

הכי מעניין

שרון ארדיטי

| צילום: שרון ארדיטי

אמרתי לה לא נורא, אבל בלב חשבתי שזה דווקא כן נורא. ממש התבאסתי מהתגובה שלהם. כי הפירות שהצענו להם לא היו סתם פירות. זאת הייתה הושטת יד לשלום. והמשפחה הזאת שהיתה איתנו באותו מעיין, לא הושיטה לנו יד בחזרה. להפך. מה הסיפור לקחת קצת מנגו ולהגיד תודה. מה הסיפור להגיד "לא תודה" בצורה נעימה יותר, ומאירת פנים, ולא בצורה מבוהלת ומתבאסת. מה כבר עשינו! הצענו לכם קצת פירות מתוקים במעיין באמצע אוגוסט. כל כך חם בחוץ. האדמה ממש בוערת. ואנחנו כאן ביחד, באותה הארץ, באותה מדינה, על אותה פיסת קרקע, באותו מעיין, אנחנו כאן ביחד, למרות שאנחנו שונים, למרות שאנחנו לבושים קצת אחרת, אנחנו כאן, באותה סירה, מה הסיפור לקחת קצת מנגו, ולחייך, ולהגיד תודה, אולי אפילו לקשקש קצת, מה איתכם מאיפה אתם, אה מבית שמש איזה יופי, אני מתל אביב, איזה חם היום אה. כן. תודה על המנגו. מה, באהבה. באהבה.

זה נשמע שאני מגזים, אבל אני לא מגזים. היה משהו בתגובה שלהם, באנרגיה הקרה שלהם, שממש ביאס אותי. אנחנו גם ככה בתקופה מתוחה וכואבת. ואם מישהו מושיט יד, כדאי להושיט לו יד בחזרה. זאת דעתי.

  הבחור שניגן בפסנתר, הסתבך קצת עם האקורדים, אז יואב, חברי האהוב, שאל אותו אם הוא רוצה חילוף, והחרדי מיד עזב את הקלידים והזמין את יואב להחליף אותו

באותו היום, בשעת בין ערביים, נסענו לצפת היפהפייה והמוזנחת. הסתובבנו ברחובות היפים, נכנסנו לכמה חנויות נחמדות, והתקדמנו לאיטנו לכיוון מסעדת צ'ולנט מעולה. ובדרך, נקלענו למין רחבה כזאת יפה, עם נוף מרגש, וברחבה הזאת היה פסנתר רחוב כזה, וסביב הפסנתר ישבו איזה שבעה חרדים, ושרו שירים נפלאים. כשהגענו הם שרו את "נפשי", של מוטי שטיינמץ וישי ריבו. וכמובן שהתקרבנו אליהם כדי להקשיב להם, וכדי לשיר איתם ביחד! והבחור שניגן בפסנתר, הסתבך קצת עם האקורדים, אז יואב, חברי האהוב, שאל אותו אם הוא רוצה חילוף, והחרדי מיד עזב את הקלידים והזמין את יואב להחליף אותו, וליואב יש להקת חתונות, אז הוא מכיר את כל השירים, והוא מנגן מדהים, אז בתוך שנייה הוא התאפס על המלודיה, וליווה את השיר בכישרון גדול, וכולנו שרנו איתו ביחד – "יערב נא שיחי עליך כי נפשי תערוג אליך", שרנו בשמחה, באהבה, בקול גדול, ביחד! והחרדים ששרנו איתם ממש התלהבו ושמחו, וכל מיני אנשים שעברו ברחוב, ראו אותנו שרים וצילמו אותנו, כי זה היה רגע בעולם, זה היה רגע מתוק בעולם. חרדים ודתל"שים שרים ביחד מוטי שטיינמץ בקול גדול, מכל הלב, בשמחה גדולה, ובאהבה. באהבה!

ובזמן שעמדתי שם ושרתי עם החרדים המתוקים, נזכרתי במשפחה שייבשה אותי בבוקר במעיין, והרגשתי בלב שזה התיקון שלי. בבוקר הרגשתי ניכור וריחוק, ובערב הרגשתי חיבור ואהבה. בבוקר הרגשתי שאין סיכוי לחיים משותפים במדינה המשוסעת הזאת. ובערב הרגשתי שיש יחד ישראלי, שאנשים אחים אנחנו, ושעל כל פשעים תכסה אהבה. והאמת היא שהכול נכון. יש ניכור ויש ריחוק, ויש חיבור ויש אהבה, ויש כעס ויש חמלה, ויש ייאוש ויש תקווה. האמת היא שהיחד הישראלי הוא מלחמת קיום. וטוב להושיט ידיים לשלום. להציע מנגו במעיין. להתקרב לפסנתר בצפת ולשיר ביחד בשמחה. אין לי ארץ אחרת, ואם אין אחי לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי.

 

ל' באב ה׳תשפ"ה24.08.2025 | 17:55

עודכן ב