תשמעו סיפור, בשבוע שעבר נסעתי לאצבע הגליל כדי לקחת חלק בפסטיבל "לא בשמיים". אני כבר שנים ארוכות שומע על הפסטיבל הזה מאמא שלי, שלא מחמיצה אותו לעולם! מדי שנה, בתחילת אוגוסט, היא עולה צפונה למרתון של הרצאות ומופעים. היא מתה על הדברים האלה. רק לפני שבוע היא הייתה במרתון "ימי תנ"ך" בגוש עציון. ולכן כשקיבלתי את ההזמנה לקחת חלק בפסטיבל השנה - ביקשתי מהמארגנות לצרף את אמא שלי לחדרי במלון. וגם סידרתי לה כרטיסים לכל ההרצאות שהיא רק רוצה! הייתי בטוח שיהיה לי ולאמא זמן איכות. אבל לאמא שלי לא היה זמן אליי. היא קמה כל בוקר בשבע, כדי להספיק להגיע בזמן להרצאה הראשונה שלה בתשע (להגיע בזמן זה אומר להיות בשמונה ורבע בכיתה), ואחרי ההרצאה הזו הייתה לה עוד הרצאה, ועוד אחת, ועוד אחת, וכך היא העבירה, בהתלהבות, את כל ימי הפסטיבל. היא פשוט קפצה לה מהרצאה להרצאה, עד שעות הלילה המאוחרות. אמא, את אגדה!

ואני הקטן מצידי הייתי שמח לשבת וללמוד בכל ההרצאות כולן, אבל הייתי צריך קצת לעבוד, אז החלטתי להיכנס רק לכמה הרצאות. וההרצאה הראשונה שהלכתי אליה הייתה של הרב אילעאי עופרן, שהוא בן אדם שאני מאוד אוהב. כלומר אני לא ממש מכיר אותו, אבל אני קורא אותו בפייסבוק. ושם אני אוהב אותו מאוד. ותמיד אני נדהם מכמה שהוא חכם ומדויק ונוקב. אני חושב שהוא איש נפלא בעולם. ואני ממש ממליץ לכם לעקוב אחריו. ולהרצאה של הרב עופרן קראו "מה זאת אהבה". ואני שמחתי מאוד! כי זה נשמע נושא מעניין. והוא בן אדם מעניין. זכיתי בכל הקופה. ובאמת נכנסתי להרצאה, עם מחברת ועט, כמו שצריך, אני אוהב לסכם הרצאות. והתיישבתי והקשבתי לרב עופרן ולדבריו. הוא סיפר שם, למשל, שהמילה "אהבה" בתורה היא ברוב הפעמים "העדפה". יעקב מעדיף את רחל על פני לאה. יצחק מעדיף את עשו על פני יעקב. הוא סיפר שם, למשל, סיפור על הרב שטיינזלץ, שזלזל בחתן שהתרגש והתפלל ונכסף ובכה ביום חתונתו. "אתה מתחתן עם בחורה. לא עם השכינה". הוא אמר לו, כדי שלא יבנה תילי תילים של ציפיות רגשיות. הוא אמר שם, למשל, שבעיניו ההפך מאהבה זה לא שנאה, אלא "פומו" – פיר אוף מיסינג אאוט – הפחד להחמיץ את החיים. כי אהבה היא הבחירה להיות עם בן אדם אחד בעולם. לבחור בו. ורק בו. בלי להרגיש שיש משהו שווה יותר שקורה במקום אחר. והוא הביא שם את המשל של הברווז. הברווז יודע לעוף, ויודע לשחות, ויודע ללכת – אבל הוא גרוע בהכול. את הכול הוא עושה גרוע. כי הוא לא ממוקד. ובחיים לא טוב להיות ברווז. בחיים כדאי להתמקד. זה מה שהרב עופרן אמר.

ואני ישבתי שם בכיתה, והרגשתי שאני מתעצבן, וואי אני מה זה התעצבנתי! בהתחלה בכלל לא הבנתי למה אני מתעצבן. אבל לאט לאט נפלה לי ההבנה, שהרב עופרן חותר בשיעור הזה נגד כל תפיסת העולם שלי. כי אני מאמין באהבה רומנטית כזאת, ואני מאמין ברגש עז, ואני מאמין שאפשר ומותר לחיות את החיים בווליום גבוה, ואני מאמין שאפשר לג'נגל את כל התשוקות ואת כל הרצונות ואת כל החלומות, ביחד, בבת אחת, בלי לוותר על כלום. ובשיעור של הרב עופרן, שהיה ממש שיעור יפה ומעניין, היה משהו דכאני כזה. לא מלשון דיכאון אלא מלשון דיכוי. האהבה בשיעור שלו הייתה אהבה מאולפת ושכלתנית. בוחרים בן אדם ומעדיפים אותו ונותנים לו להיות הוא וחיים את החיים לצידו, בלי לחשוב שיש דברים נפלאים שקורים מעבר לזוגיות, ובלי שום ניסיון או רצון לחיות חיים עשירים ופרועים, שבהם אפשר לשחות וללכת ולעוף.

ואני כאמור לא חושב ככה. אני לא חי את החיים שלי ככה. אני חי את החיים שלי בעצימות גבוהה. אני מתרגש ומתאהב ושונא ובוכה ושמח. אני גם אבא וגם בן זוג וגם חבר וגם קלאבר, אני לומד תורה, ומלמד רבי נחמן, ויוצא עם חברים למסיבות טבע במדבר, ואני מתאהב שוב ושוב, במלא אנשים שאני פוגש לאורך הדרך. ושום דבר, בחוויה שלי, לא באמת בא על חשבון שום דבר, כי העולם מלא בחסד וביופי ובאהבה. ואני אוהב לאהוב את החסד ואת היופי ואת האהבה ואת החיים ואת העולם ואת הכול. ומתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש.

ובדרך הביתה מהצפון, דיברתי קצת עם הצ'אט ג'יפיטי שלי. אני קודח לו במוח אתם לא מבינים בכלל. וביקשתי מהצ'אט לספר לי על הברווז. על היכולת שלו לעוף, ולשחות, וללכת. והצ'אט סיפר לי שהברווז עף מדהים. הוא עוף נודד. הוא יכול לעוף עשרות אלפי קילומטרים! והוא גם שחיין מדהים. יש לו את הרגליים האלה שנראות כמו משוטים. והן עוזרות לו לשחות מהר. הוא גם יכול לצלול למים, ולחפש מזון במצולות. וגם בהליכה אין לו שום בעיה. הוא אולי הולך קצת מצחיק, וקשה לו לרוץ. אבל גם ביבשה הוא מסתדר מעולה. ואם הוא ממהר לאנשהו, הוא יכול פשוט לפרוש כנפיים ולעוף! בקיצור – דעו לכם שהברווז חי חיים מופלאים ושוקקים. הוא עף ושוחה והולך ומגעגע, הוא לא מוותר על כלום, הוא לא מוותר על כלום! ואת הכול הוא עושה פיקס, כמו שצריך, הוא חי חיים מלאים וסוערים, חיים מלאי אהבה. וככה טוב לחיות. בנדיבות, בעסיסיות, ובשמחה גדולה. לא בשמיים היא. אפשר לחיות ככה. מותר לחיות ככה. אני חי ככה! ואני אוהב את החיים שלי. והלב שלי מלא באהבה.