עדן אביטבול
משורר, תסריטאי וכותב טור שבועי במוצש
הכתבות של עדן אביטבול
מה לא תסכימו לעולם להיות בעוד עשר שנים
לא מספיק מדברים על הבמאי בסדרה על אביתר בנאי
כשההורים שלי התחילו לצפות, הבנתי שהפטריוטים היא יותר מטלוויזיה
אפשר להתווכח על "הפטריוטים" של ערוץ 14, אבל אי אפשר להתעלם מציבור שלם שלראשונה מרגיש שיש לו בית
"אתה יכול ללכת למנגל אבל תדע שבחור ישיבה אמיתי לא היה הולך"
אני לא יודע מה אמרו בישיבה של יוסף לפני ההפגנה, אבל אני יכול לנחש מה לא נאמר
את בת לשושלת של פמיניסטיות דתיות מלאות חוש הומור
אני חולם על קולנוע ישראלי שכולם ירגישו בו בנוח
ההחלטה לערוך טקס קולנוע חדש התפספסה בנימוק שמסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות שדורשות תיקון
הסרט "ג'יי קלי" כולל את אחת הסצנות הכי יפות שראיתי
"הכול חוץ מדברים שקשורים לדת!"
הרמח"ל התנגן בבארבי מול הקהל שכל אמן ישראלי היה רוצה
בקטע עמוק ומסתורי יש הלימה בין היצירה של אביתר בנאי לחיים שלי
מאז גיל 14 לא עבר עלי יום בלי כתיבה
מסיכומי שיעורים ועד מכתבי אהבה לארוסות. כתיבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי
זיכרונות מהפריפריה של ירושלים
הייתי שומע את הנאומים של המשגיחים ומרגיש בכל מאודי שהם טועים
כל השנים, המשגיחים בחברה החרדית ניסו לרסק לי את האמון באהבה. מה לעשות שהם לא הצליחו
הסגולה מהשיר של עמיר לב הצילה לי את ההופעה שכמעט נהרסה לי מעצבים
לא הלכתי להפגנת החרדים אבל עקבתי אחריה מרחוק
מה ראיתי בתמונה של החייל עם הפסנתר ביום ההפגנה ומה אפשר ללמוד מזה על המציאות המורכבת שלנו
איך הרב עובדיה היה מתייחס לרב תמיר גרנות?
אולי דווקא בגלל המום הפיזי של הרב עובדיה, הראייה הפנימית שלו הייתה מאוד מפותחת
קיוויתי והתפללתי אבל לא באמת חשבתי שאיתן מור יחזור הביתה
פתאום הבנתי כמה אביב גפן והשירים שלו משמעותיים בהתבגרות שלי
בכל יום אני מזכיר לעצמי שאסור לשכוח
אני לא חייל בשדה הקרב, ולא פוליטיקאי שמקבל החלטות הרות גורל. לכן אני חייב עוד יותר לזכור
לשני הבחורים האבודים שהשלימו יחד מניין יש היום נכדים משותפים
לא הבנתי למה הוא חלף על פני והתעלם מקיומי
כשאני רואה מרחוק בנאדם שאני מכיר, אני מתחמק ממפגש פנים מול פנים
הבילד-אפ של האורות אצל ר' נחמן התנגש בקרקע המציאות כשהגעתי לאומן
"מתוך האימה של 'מי יחיה ומי ימות' אני מבקש למצוא גרעינים של תקווה"
זה היה קסם שעבד גם על הציניים ביותר
פתאום, אל בית המדרש הקטן נכנסו מספר דמויות שונות ומשונות ונכחו בו לרגע אחד
הסתכלתי על הבחורים שמתחילים שנה בישיבה והרגשתי שאלול סוגר עלי
בליץ הראיונות לתקשורת של השבאבניקים היה קשה לצפייה
תורתו אומנותו זו כבר לא אידיאולוגיה אלא הפקרות מוחלטת ומבישה
גם אני הייתי בחור ישיבה בטרמפיאדה, אבל השנה זה צרם לי
ראיתי את הנערים המטיילים ומחשבות סותרות התרוצצו לי בראש. אני הייתי בחור ישיבה כמוהם
רק היום אני מבין כמה סרטי דיסני עיצבו את התפיסה שלי
לכבוד החופש הקמתי קולנוע ביתי מאולתר וגיליתי שסרטי הילדות שלי עדיין רלוונטיים
הקשר המוזר והמיוחד שלי עם אלון אבוטבול
מאז הקפה במוזיאון נוצר חיבור עמוק ביני ובין אלון אבוטבול. הוא עצמו בכלל לא ידע עליו
המצלמה שלימדה אותי לא להתעסק עם ימי בין המצרים
הייתי רוצה לדלג על כל הימים שצריך להרגיש בהם דברים מסוימים, ולקפוץ ישר לימים של שגרה
אני מכיר יוצאים בשאלה שגדלו במקומות החרדיים השמורים ביותר
העולם החרדי מעוניין שמי שנכנס חרדי לצבא יצא ממנו ככה, אבל החיים מלמדים שאין ערובה לשום דבר
בבר המצווה שלי התרגשתי מהתפילין, אבל בעיקר מהמגבעת
מאריה דרעי לאריה גולן - הרדיו הוא חלק משמעותי מהילדות והבגרות שלי
אני עוד זוכר את הצלילים הבוקעים ממכשיר הפלא כשהייתי ילד, וצובט את עצמי באולפן ההקלטות
בשבוע הספר פגשתי את ביונסה של הציבור הסרוג
אין חילונים, חרדים קוראים הכול, ומי נועה קירל של המגזר הדתי–לאומי. חוויות משבוע הספר בירושלים
ההופעה של הפיל הכחול הייתה רגע של שפיות בתוך המלחמה
עם כל החרדה והפחד והדאגה - בואו של "האיום האיראני" היה גם קורטוב של הקלה
תמונה של חומייני, משפחת שאוליאן ועיתון יומי אחד: שלושה זיכרונות ילדות שצפו לי השבוע
רוב הזמן אני נמנע ממבט בעיניים של המציאות, אבל לפעמים זה מתפרץ
ההספד של לאה ברהנה על בנה אופק ניפץ לי את חומת ההדחקה של הכאב ושל צער המלחמה
הם דיברו על רצח רבין והתנתקות, אני חשבתי על עצמי
זיכרון קולקטיבי זה דבר מדהים. אבל כשזיכרון קולקטיבי נפרט לזיכרונות אישיים זה כבר פלא
אני רוצה לחשוב על התורה כמו על סיפור אהבה
התורה היא דבר כל כך חי וכל כך דינמי וכל כך קיים בחיים שלי, גם היום
כך הפך הסטופר הזניח שעקיבא קיבל ביום הולדת של חבר - ללחצן מצוקה
בתוך הדברים החשובים של החיים, צריך לתת מקום לסתמיות שבלחיצות על כפתור הקאונטר
לא הבנתי למה הוא שם בסטטוס אימוג'י כזה עצוב בלילה כזה שמח
ארבע שנים עברו מאז האסון הנורא במירון, ואין מי שייתן את הדין
המשואה שחיכיתי לה כל הערב צונזרה בערוץ 14
צנזורה באשר היא, לא משיגה את המטרה שלה. מחשבות בעקבות צפייה בטקס המשואות
חשבנו שנהיה לבד בעוטף, ואז גילינו שעם ישראל חי ועושה מנגל
חבל שהחרדים לא יודעים אילו יחסי ציבור אני עושה להם
אני מג'נגל את חיי בין חרדיות לישראליות, ולמרות כל מאמציי תמיד נשארת בי תחושת זרות
"לא רציתי שזה יהיה על 7 באוקטובר" יוצרי שבאבניקים מספרים על הפרק האחרון
"לא רציתי שזה יהיה על 7 באוקטובר": יוצרי שבאבניקים מספרים על הפרק האחרון
יוצר שבאבניקים: "אנחנו מצלמים את מה שאנחנו חווים כעם"
יוצר שבאבניקים: "אנחנו מצלמים את מה שאנחנו חווים כעם"
האהבה הישנה: השאלה שהקפיצה עשרות בחורי ישיבה בדימוס
עצימת עיניים, קבלה והכחשה: לצאת מעבדות הכרס לחירות
