לפני כמה שנים בא אלינו הרב אורי זוהר זצ״ל לבית המדרש בערב ראש השנה ומסר שיחת הכנה לחג. אהבתי מאוד את הרב אורי. היה בו משהו חד־פעמי. טוטאלי מאוד, אמיץ ונוקב, ובשנותיו האחרונות התווספה אצלו גם איזו רכות. הוא דיבר בגובה העיניים. על תשובה, על המלכת השם, על הכוח של היכולת להשתפר ולהשתנות. בסוף השיחה אחד התלמידים הרים את היד ושאל, תגיד הרב, יש עניין לקבל לקראת השנה החדשה קבלה של חיזוק והתעלות ברוחניות. מה הרב ממליץ? איזו קבלה לקחת? והרב אורי חשב רגע ואז ענה, אני מציע שתנסה לצחצח שיניים כל ערב.
אבל בלי לחפף! רגע לפני שאתה הולך לישון, כנס לחדר האמבטיה ותצחצח שיניים. כולם חשבו שהרב אורי צוחק וצחקו גם הם, אבל הוא לא צחק כלל וכלל. הוא היה רציני לחלוטין ואפילו הבהיר מפורשות: חברים, אני ממש לא צוחק. מה נראה לכם? שקבלה טובה לשנה חדשה זה לסיים ש״ס או לא לדבר בבית כנסת או לברך ברכת המזון בכוונה? מה פתאום. אפילו לא דף יומי או חוק לישראל! קבלה קטנה היא דבר פשוט ויומיומי שאפשר להשתפר בו. והדבר הזה, כמה שהוא עלול להיראות פעוט או חסר חשיבות, יש לו סגולה גדולה להיות קטליזטור לשיפורים נוספים. וגם זה, בלי ציפיות מרחיקות לכת. להפך. כשמקבלים קבלה קטנה, כל יום הוא כמו אוצר. הוא הישג בפני עצמו. ככה שאין בכלל מחשבה על הטווח הארוך. כמו שאומרים, קבלה טובה רק להיום. ולכן ההמלצה שלי, אמר רבי אורי, היא להקפיד טוב־טוב על צחצוח שיניים בערב. ועם הדברים האלה הוא קם, סגר את הספר, איחל שנה טובה והלך לדרכו.
| צילום: איור: נעמה להב
עבורי, בחלוף הזמן, הדיבור הזה היה ברמה משנת חיים. בזכות הדיבור הזה הפכתי מבחור ישיבה שהיה נלחץ עד עמקי נשמתו מאימת הדין של ראש השנה ליהודי רגוע יותר, נינוח יותר ומאמין יותר. תודה לא־ל. משנה לשנה הבנתי שהחיים שלנו מזמנים לנו אינספור ״קבלות קטנות״ כאלה שאפשר לחטוף בכל זמן, בטח בערב שנה חדשה. אז לטובת הציבור, ולטובתי כמובן, הכנתי רשימת קבלות קטנות, כאלה שיישמתי בעצמי וכאלה ששמעתי מחברים שקיבלו עליהם. הקטע ברשימה הזו הוא שעניין הזמן וההתמדה הם משניים. כל אחד כפי עניינו. אפשר ליישם את הקבלות האלה פעם אחת בלבד או במשך שבוע או חודש או שנה. אין נכון או לא נכון. אין הצלחתי או לא הצלחתי. יש אותי ואת הקבלה הקטנה, ובינינו מערכת יחסים נוחה. ויהיו הקבלות באשר הן לזכותו של רבי אורי זוהר זצ״ל על שבמילים פשוטות הצליח לרפא בי את הלחץ ואת האלול ואת הדין.
הכי מעניין
1. כמובן, לצחצח שיניים מדי ערב.
2. לקרוא שעה אחת בספר אמיתי, מודפס, פעם בשבוע.
3. לכתוב מדי פעם בעט או בעיפרון. לא רק במקשים.
4. בנסיעות, לעיתים, להקשיב לשקט. בלי סאונד נוסף.
5. לנסות להתרגל לשתות רק מים או סודה.
6. להשאיר את הטלפון מכובה במוצאי שבת לעוד חצי שעה.
7. לאכול פרי או ירק.
8. לעשות חמש שכיבות סמיכה לפני המקלחת.
9. להגיד שלום לבחור שמסדר את הארגז של הבצל במכולת.
10. למחוק רשתות חברתיות מהטלפון לשבועיים.
11. להתקשר לסבא, לסבתא או להורים סתם ככה.
12. לשבת חמש דקות על ספסל בחוץ בלי להוציא טלפון.
13. לתת זכות קדימה בכביש. אבל רק בימי שלישי.
14. לסדר את המיטה מיד כשקמים בבוקר.
15. להשאיר על המקרר פתק עם מילים טובות לבן/בת הזוג.
16. לצאת משלוש קבוצות ווטסאפ מיותרות.
17. לראות שקיעה יפה ולא לצלם אותה.
18. להסתכל בעיניים של הילדים מדי פעם.
19. להקשיב עד הסוף.
20. לעלות במדרגות במקום במעלית.
21. ללכת לכותל לבד. בלילה. אפשר בראש חודש.
22. לאכול ולא לעשות כלום תוך כדי. רק לאכול.
23. לשלוח מדבקות דביליות בווטסאפ, שישמחו אחרים.
24. לצאת למרפסת ללא מטרה ולהביט לשמיים.
25. להקשיב לאלבום מוזיקה שלם מהתחלה עד הסוף, ברצף.
26. לעמוד על רגל אחת בזמן שמכינים קפה.
27. להגיד לעצמי מילים טובות עליי כשאף אחד לא שומע.
28. לעשות פרצופים מול המראה.
29. להיזכר בדברים לבד. בלי לבדוק בגוגל או בצ׳אט.
30. לבקש מבנאדם מבוגר לספר איך זה זה היה בזמנו.
31. להכין רשימה של קבלות קטנות ולאמץ רק אחת מהן. מוזמנים להוסיף. שנה טובה.
לעוד טורים של עדן אביטבול
