יעל שבח
משתפת מהרהורי ליבה בטור קבוע בדיוקן
Followהכתבות של יעל שבח
הבאת לי תחושה מופלאה שלא דומה לשום דבר אחר
מחיזוק קרית שמונה ועד חווה בשומרון: המשימות נופלות על אותם אנשים
הארץ שבה אנשים יושבים בבתי קפה ולא חושבים על מלחמה
הבנות שלי נוסעות עם הוריי לטיול שורשים בפריז, ואני מייחלת שהן ישובו עם יותר מאשר סרטון טיקטוק באייפל
התלמידים שמתמודדים עם בגרויות השנה לא מקבלים מספיק הערכה
לפעמים הנוקשות ההלכתית היא מה שמחבר אותנו לתורה
אם אני רוצה לראות בעצמי בת לעם הנבחר, גם אני צריכה לבחור. ובדיוק ברגעים שהבחירה הזו לא פשוטה לי
בצפון מתרחש עכשיו משהו בלתי נתפס
כמצביעת ימין מובהקת, אני שמחה במועמדים שמאתגרים את המחנה שלי
בשבעה של ימנו זלקה ניסיתי להבין את ההבדל התהומי בין הילדים
השיחות שלי עם הנכדים שעוד לא נולדו לי
זה לא קרה לי קודם: השנה חיכיתי בקוצר רוח ליום הזיכרון
יום הזיכרון מצליח להמחיש איך שכבות כאב חדשות לא מוחקות את אלו שקדמו להן. לכן, השנה אני כמעט מצפה לו
מי שמגנה את "אלימות החוות" - מגנה את ההתיישבות כולה
"כמה קשה לילד להודות בפחד כשהשיח סביבו עטוף בכל כך הרבה גבורה"
מפרעה ועד חמינאי: העם הקטן שלנו עומד מול אימפריות עצומות
בליל הסדר השנה אני מוותרת על עוד עיקרון שהחזיק מאז הרצח
הסירוב העקשני שלי לקחת על עצמי תפקידים של אבא בפסח שעבר נגמר רע. מאז הבנתי שזה עליי
אני תושבת חוות גלעד ויש בי גם ערכים שמאלניים
מאוכל ובינג' ועד תהילים: מדריך האסקפיזם המלא
כשאני קוראת את המגילה אני חושבת על אסתר היתומה
ביטול מסיבת פורים לצורך התחשבות במשפחות שכולות היא ההפך מרגישות
גיליתי שאני כבר לא מסוגלת לכתוב
אני עדיין שם. משוטטת מפוסט לפוסט, קוראת, עוקבת, מתעצבנת ומתרגשת כמו כולם. פשוט, לא מסוגלת לכתוב
לא קל לי שהסרט שמתעד אותי יצא לאור
המצלמה של חן תיעדה הכול. את הרגעים הקטנים, האנושיים מדי. לא קל לי עם הסרט שלה, אבל חשוב שהוא יצא
במשך שנים לא רציתי להאמין לאביתר בנאי
הצפייה בדוקו על אביתר בנאי אילצה אותי להתבונן בפחד שלי משינוי, גם אם הוא לכיוון הקדושה
השאלה שטלטלה אותי: באיזו מלחמה בעלך נרצח
יכול להיות שהיינו עוברים משבר ועכשיו מתפייסים
לכבוד יום הולדתי הארבעים החלטתי להביא לכם עוגה
הצדדים המרים שבי מאפשרים לי להתבונן על מה שלא טוב לי, ובכך להעריך יותר את מה שכן טוב
לא בנג'י ולא כדור פורח - אבל לא החלטתי מה כן
שני הערבים שלימדו אותי על אנושיות ועל המצב בעזה
אחמד אל־אחמד מסידני הזכיר לי את תושב חווארה שעצר לנסות לסייע לרזיאל, בניגוד מוחלט למצופה
הסטאז' עם הילדים שלי הכשיר אותו להתחתן עם אלמנת מלחמה
רזיאל תעשה טובה, אל תחפש אותי בגוגל
בחוות גלעד מתחולל נס ואתם יכולים להיות חלק ממנו
הצריף הקטנטן שהוקם אי אז בידיים חשופות כבר צפוף לנו. חוות־גלעד צריכה בית כנסת חדש
אף משפחה שכולה לא צריכה לחשוב ש"מגיע לה"
סליחה שהדחקתי את האמת של משפחת גולדין עד שכבר היה מאוחר
לאורך השנים שמעתי את קולכם, ידעתי כמה הוא חשוב, ובכל זאת מעולם לא הצטרפתי אליכם
עקרונות, ויתורים והתגמשות: איך נוכל לחיות כאן ביחד?
בין עינב לצביקה: השאלה מי צדק יכולה רק להזיק לנו
כל ילד בישראל צריך לשנן את רשימת המחבלים ששוחררו
יש לנו חובה: לייצר שמחה
השמחה שלנו בחג הזה לא נוצצת, לא מצטלמת יפה. זו בחירה היסטורית בשמחה עקשנית, שמסרבת לוותר
סליחה מהנכדים שלי שעוד לא נולדו
לפני שלוש שנים היינו מזועזעים מזה שבאוקראינה יש מלחמה
אף אחד לא יכול להבטיח לנו שתהיה שנה רגועה ושלווה, אבל כל אחד יכול לאחל שיהיו בה רגעים קטנים של חסד
שני הגורמים שהפכו את צ'רלי קירק לוויראלי
ההורות נבחנת כשהילדים שלך מתבגרים ויש פיגוע
החלק הכי מורכב בגידול מתבגרים הוא הדלת שנטרקת מולך כשאת רוצה להבין מה שלומם. בעיקר כשמתחולל פיגוע
מי שעמדה לצידי כשהייתי שבר כלי הותירה אותי לבדי בקן
חיכיתי שהשמים ייפלו עלי אבל כולם באו לחבק אותי
אחרי הטור הקודם, ישבתי בבית וחיכיתי לשיחות נזיפה זועמות. מה שקרה במציאות, היה שונה לחלוטין
אני מפחדת לומר את דעתי: המלחמה צריכה להסתיים
השבת החטופים היא לא סיפור של העוטף אלא של כל מדינת ישראל
זמן לחזרת החטופים. זמן כיבוש. זמן לזיכרונות משפחתיים. כולם צריכים להיות חלק מהקיץ החם הזה
היום אני מבינה כמה עוצמה שקטה הייתה טמונה בסיפור של הוריי
חוסר הצדק של עקירת גוש קטיף חילק את חיי ללפני ואחרי
בהתנתקות, באובדן האישי שלי, במלחמה. יש זהות שמתעקשת להיוולד בי בכל פעם שטלטלה פוגשת את הנפש שלי
האינסטינקט היהודי של חורבן ותקומה נעלם בנושא החטופים
אין לנו זכות, במיוחד בימי חורבן בית מקדשנו, להתרגל לכך שאחינו מוחזקים עדיין במנהרות עזה
כשהמפלצת הייתה על השולחן היא כבר לא הייתה חשובה
המדריכה אמרה לנו: "אתם לא עבריינים, רק עשיתם יותר מדי טעויות"
צבא הטרלה לישראל
