לא פעם, גולש זה או אחר ברשת חש צורך לתייג אותי בעמוד של פעיל ציבורי שאינו אוחז בדעות שלי אבל שיתפתי איתו פעולה בזמן זה או אחר, ואף הבעתי את דעתי החיובית עליו. התיוג מגיע כשהאיש מודיע על הצטרפותו לפוליטיקה, וריצתו לכנסת עתידה להיות תחת כנפיה של מפלגה שאינה מפלגת ימין. מטרתו של התיוג לשמוע מה דעתי, והוא כנראה גם נושא בחובו תקווה לכך שסוף־סוף אצא נגדם, או לכל הפחות אביע אכזבה.

אז קודם כול, ספוילר: אני מתעתדת להצביע בבחירות הקרובות למפלגת ימין מובהקת. כזו שלא מתנצלת על עצם קיומה, שלא מתבלבלת כשהמציאות מורכבת, שלא מחליפה עקרונות למען נוחות או שמירה על הכיסא. מפלגה שתבוא עם עמדות ברורות ומגובשות, שמתיישבות עם תפיסת העולם שלי ביטחונית, מדינית וערכית. מפלגה שמציבה מסלול ברור, גם אם הוא לא קל. גם אם הוא דורש מחירים. אבל מפלגה שדבקה במסלול ישר, כן ולא מתחמק. מפלגה שתורכב מאנשים שמבינים שהנהגה היא לא רק ניהול שוטף, אלא גם הצבת כיוון והתמדה מול רוח נגדית.

אני מחפשת אנשים שאפשר לסמוך עליהם. לא מושלמים, אני מודעת לכך שאין כאלה, אבל עקביים. כאלה שהערכים שלהם לא משתנים לפי סקרים, שלא בוחנים כל אמירה דרך פריזמה של איך זה יתקבל, אלא דרך השאלה הפשוטה והקשה יותר: האם זה נכון וראוי. האם זה מה שעם ישראל צריך. אנשים ששומרים על עמוד השדרה שלהם, גם כשהוא עולה להם ביוקר. שלא מפחדים להכריע.

ואחרי שאמרתי את כל זה, אני רוצה להוסיף את התקווה הנוספת שלי לבחירות הקרובות. דווקא מכיוון שהבחירה שלי יחסית ברורה (הלוואי, הלוואי שתהיה ברורה), אני מוצאת את עצמי שמחה על הצטרפותם של אנשים ערכיים שאינם אוחזים בדעה שלי למערכת הפוליטית. אני רוצה לראות קונטרה אמיתית וחלופה של ממש לעולם הערכים הימני שאני מאמינה בו. דרושים אנשים ערכיים שמדינת ישראל חשובה להם, שיגישו מועמדות למפלגות שאני לא אבחר בהן.

דרושה מחלוקת

לתפיסתי מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מערכת פוליטית חד־קולית, ולא משנה כמה אני משוכנעת בצדקת הדרך שלי. המדינה הזו חיה, נושמת וצריכה ריבוי קולות. צורך קיומי כמעט. היא צריכה מחלוקת.

אני יודעת, זה נשמע כמעט סרקסטי, בהתחשב בכך שאנחנו חיים בשנים האחרונות בתוך אש של מחלוקת. אבל לא כזו נדרשת לנו, לא מחלוקת מהסוג הצעקני והמקטב שמתנהלת כעת. דרושה מחלוקת מהסוג המפרה, שתכריח אותנו לדייק את עצמנו. לבחון את הנחות היסוד והאמונות שלנו, ולהתמודד עם שאלות שלא תמיד נוחות לנו.

דרושים אנשים שיתמודדו למפלגות שאינן ימין מובהק, לא מתוך התנגדות אוטומטית, כי מזה כבר שבענו.

דרושים אנשים עם אמירה חיובית. עם חזון. עם תפיסת עולם סדורה. כאלה שמאמינים במדינה הזו לא פחות ממני, אבל רואים אחרת את הדרך להצלחתה ולשגשוגה.

אל תיבהלו, אני לא מחפשת אנשים שיחלישו את הימין. אני מחפשת אנשים שיאתגרו אותו.  בעיניי, ימין שאינו מאותגר מתנוון במקרה הרע, ומקצין במקרה העוד יותר רע.

דרושים אנשים מלאי ערכים ואידאולוגיה, שמוכנים לחשוב מחשבה עמוקה על שאלות היסוד. מהי מדינה יהודית ודמוקרטית. איך מאזנים בין ביטחון לחירות ומה תפקידה של מערכת המשפט. איך נראית כלכלה צודקת אבל גם יעילה, מה היחס הנכון בין פרט לכלל.

דרושים אנשים שארץ ישראל חשובה להם, שמדינת ישראל חשובה להם באמת. חשובה ממש. לא כאמירה טקסית, אלא כמחויבות יומיומית. אנשים שמבינים שהמחלוקות כאן הן לא משחק סכום אפס. שמבנים שגם מי שחושב אחרת ממני רואה מול עיניו את טובתה של המדינה ומגיב אליה בתפיסת עולם אחרת.

אני רוצה לראות מועמדים שמגיעים עם רוח ציונית יהודית כזהות חיה, מימין ומשמאל.

אנשים שמחוברים לסיפור של העם הזה, להיסטוריה, לשורשים, אבל גם מבינים את ההווה ואת המורכבות שלו. כאלה שלא מתביישים בזהותם אבל גם לא משתמשים בה כנשק.

דרושים אנשים שדעתם אינה דעת ימין מובהקת וגם לא דעה עמומה ובלתי מאובחנת. כאלה שמנסים להיות הכול לכולם. הציבור כבר עייף מזה. הוא רוצה לדעת מה מוצע לו, גם אם הוא לא מסכים להצעה.

יש משהו בריא מאוד במערכת שיש בה מחלוקת אמיתית, שאינה מבוססת על דמוניזציה ועל ביקורת לגופו של אדם אלא על תפיסות שונות של טוב משותף. אני מאמינה בלב שלם שכשיש אופוזיציה חזקה, חכמה וערכית, גם הקואליציה משתפרת. היא נדרשת לנמק, להסביר ולהתאמץ. וכשאין כזו, אז גם הצד שלי, שאני תומכת בו, עלול להידרדר לשאננות.

ולכן התקווה שלי לבחירות הקרובות היא כפולה. מצד אחד לבחור במי שמייצג אותי באמת. בלי להתנצל, בלי להתפשר על מה שחשוב לי. ומצד שני, לראות גם בצד השני אנשים אמיצים לא פחות. כאלה שלא מפחדים להיות מיעוט אם צריך, שלא נגררים אחרי טרנדים או מניפולציות פוליטיות, שלא מוותרים על מורכבות לטובת פשטנות נוחה.

אחרי הכול, מעבר לכל מחנה פוליטי - יש כאן מדינה אחת עם עתיד אחד ומציאות אחת, שנצטרך לחיות בה יחד גם אחרי שהקלפיות ייסגרו. השאלה היא לא רק מי ינצח, אלא גם איזה סוג של שיח יישאר כאן ביום שאחרי הבחירות. ככל שזה תלוי בי, אני רוצה שיח שיש בו מחלוקת אינטלקטואלית מלאת כבוד. שיש בו ויכוח אבל גם הקשבה. שיח שבו אפשר להחזיק בעמדות שונות מאוד, ועדיין לזכור שאנחנו חלק מאותו הסיפור. זו התקווה שלי.

בינתיים, אפשר להפסיק לתייג.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il