אני יודעת ששיחות על פוליטיקה כבר מעייפות. כל משפט שנאמר מתויג מיד כ"בעד" או "נגד", כל דיון הופך לזירת התגוששות, ולפעמים נדמה שאין כבר למי להקשיב. אבל דווקא משום שהבחירות מתקרבות, אני מרגישה צורך להתעקש לחפש את הדברים הטובים. את מה שנותן תקווה. ולכן אני רוצה לומר משהו שבאמת משמח אותי: אני מתרגשת לשמוע על עוד ועוד אנשים שמחליטים להתמודד בבחירות. אלה שמצטרפים למפלגה קיימת, אלה שמקימים רשימות חדשות, אלה שבאים מההתיישבות, מהצבא, מהעשייה החברתית, מהאקדמיה, מהמשפט, מהשלטון המקומי או מהעולם העסקי - אנשים שמחליטים שבמקום להמשיך לעמוד מהצד ולנתח את המציאות, הם מוכנים לקחת אחריות ולנסות להשפיע עליה.

וזה לא משנה אם אכניס לקלפי פתק עם השם שלהם. עצם ההחלטה שלהם להתמודד משמחת אותי.

כי חברה בריאה צריכה אנשים טובים שרוצים להנהיג. היא צריכה תחרות על רעיונות, על דרך, על ערכים. היא צריכה עוד קולות, עוד מחשבות, עוד אנשים שיאתגרו גם את המערכת וגם אותנו, הבוחרים.

ומתוך השמחה הזאת אני רוצה לבקש בקשה אחת קטנה: בואו נשים לב למילים. לא אני המצאתי את הביטוי "להתלכלך בפוליטיקה". לא אני קראתי לזה "הביצה הפוליטית". אלו ביטויים שכולנו משתמשים בהם כמעט בלי לחשוב. אני מבינה למה.

פוליטיקה היא מקום מורכב. מי שנמצא בעמדת הנהגה צריך לקבל החלטות קשות, לנהל משא ומתן, להתפשר כשצריך, לעמוד מול ביקורת בלתי פוסקת, להתמודד עם תקשורת, עם אינטרסים, עם מאבקי כוח ועם מציאות שלא תמיד מאפשרת להגשים את כל מה שהבטחת לבוחרים. אבל בין הבנת המורכבות ובין הגדרת התחום כמלוכלך יש מרחק גדול.

כי כשאנחנו אומרים שוב ושוב שמי שנכנס לפוליטיקה "מתלכלך", אנחנו בעצם אומרים לכל אדם ישר והגון: אם תיכנס לשם, גם אתה תהיה מלוכלך. וכשאנחנו אומרים ש"הפוליטיקה היא ביצה", אנחנו מסמנים את כל מי שנמצא שם כאילו הוא חלק ממשהו שאין בו תקווה.

בואו לעצב

תחשבו על מפקד מוערך שהוביל אנשים במשך שנים, על ראש מועצה שהצליח לחולל שינוי, על איש חינוך שהקדיש את חייו לדור הבא, על יזם חברתי שהקים מיזמים מדהימים או על משפטן מבריק. כמה פעמים שמעתם אנשים אומרים עליהם: "חבל עליו אם ילך לפוליטיקה"? או "למה שהוא יהרוס לעצמו את השם", ו"שיישאר נקי"? בעצמנו אנחנו מרחיקים מהמערכת בדיוק את האנשים שאנחנו רוצים לראות בה.

אף אחד לא היה אומר לרופא צעיר "אל תלך לבית חולים, יש שם רק מחלות". אף אחד לא היה אומר לקצין מצטיין "אל תישאר בצבא, יש שם פוליטיקות". אנחנו מבינים שבכל מערכת גדולה יש אינטרסים, ובכל זאת אנחנו רוצים שיפעלו בה האנשים הטובים ביותר. אז למה דווקא בפוליטיקה אנחנו משלימים עם הגישה הזאת?

פוליטיקה היא מקצוע. לא מספיק להיות אדם טוב כדי להיות חבר כנסת טוב. מי שבוחר להתמודד צריך לשאול את עצמו בכנות אם יש לו הידע, הניסיון, הכוחות הנפשיים והיכולת להשפיע. לא כל אדם מתאים, וזה בסדר. אבל גם לא כל אדם שלא התנסה בפוליטיקה צריך להישאר מחוץ לה. בוודאי לא בתקופה כזאת.

אני חושבת שהבחירות הללו יהיו חשובות. אחרי המלחמה, אחרי השינויים שעברנו כחברה, אחרי הטלטלות במערכת הציבורית ואחרי השנים הסוערות שעברו על כולנו, מערכת הבחירות הזאת עשויה לעצב במידה רבה את השנים הבאות. ודווקא עכשיו אנחנו צריכים כמה שיותר אנשים איכותיים שירצו להשתתף.

בוחרים טובים יותר

ואנחנו, מהצד, צריכים לעשות את ההפך ממה שאנחנו רגילים לעשות. במקום לומר להם "אל תתלכלכו", הגיע הזמן לומר להם: "אם אתם מאמינים שיש לכם מה לתרום אנחנו צריכים אתכם".

באופן אישי אשמח לראות בפוליטיקה שלנו עוד אנשי ימין, אוהבי ארץ ישראל, אנשים עם עמוד שדרה ערכי, עם ניסיון חיים, עם מחשבה עצמאית ועם אומץ. אנשים שלא יפחדו להשמיע קול, גם אם הוא שונה, גם אם הוא מחייב את כולנו לחשוב מחדש.

וכן, אני יודעת שבסוף יש רק 120 מקומות בכנסת. אני יודעת שלא פשוט להחליף אנשים שכבר נמצאים במגרש. אני יודעת שלא כל מי שירוץ גם יצליח.

אז מה?

שירוצו.

שיעזו.

שנכיר עוד שמות ועוד פנים.

כי ככל שיהיו יותר אנשים טובים שיבקשו את אמוננו, כך גם אנחנו נידרש להיות בוחרים טובים יותר. נצטרך להעמיק, להשוות, לדייק את הערכים שלנו, ולא להצביע מתוך הרגל.

ואולי, אם נתחיל לשנות אפילו את השפה שבה אנחנו מדברים על פוליטיקה, נגלה שאנחנו לא רק משנים מילים.

אנחנו מתחילים לשנות גם את המציאות. כי בסופו של דבר, איכות ההנהגה שלנו לא תיקבע רק על ידי האנשים שיסכימו לרוץ. היא תיקבע גם על ידי החברה שתדע לעודד אותם לעשות זאת.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il