יעל שבח
משתפת מהרהורי ליבה בטור קבוע בדיוקן
Followהכתבות של יעל שבח
השבת החטופים היא לא סיפור של העוטף אלא של כל מדינת ישראל
זמן לחזרת החטופים. זמן כיבוש. זמן לזיכרונות משפחתיים. כולם צריכים להיות חלק מהקיץ החם הזה
היום אני מבינה כמה עוצמה שקטה הייתה טמונה בסיפור של הוריי
חוסר הצדק של עקירת גוש קטיף חילק את חיי ללפני ואחרי
בהתנתקות, באובדן האישי שלי, במלחמה. יש זהות שמתעקשת להיוולד בי בכל פעם שטלטלה פוגשת את הנפש שלי
האינסטינקט היהודי של חורבן ותקומה נעלם בנושא החטופים
אין לנו זכות, במיוחד בימי חורבן בית מקדשנו, להתרגל לכך שאחינו מוחזקים עדיין במנהרות עזה
כשהמפלצת הייתה על השולחן היא כבר לא הייתה חשובה
המדריכה אמרה לנו: "אתם לא עבריינים, רק עשיתם יותר מדי טעויות"
צבא הטרלה לישראל
שתי הקבוצות שלא מספיק מדברים על חלקן ההירואי בביטחון שלנו
הדור שעבר קורונה, 7 באוקטובר ואיראן - אתם תובילו אותנו
ארבע תובנות בעקבות התחקיר על הפגיעה המינית בגוש עציון
למרות האופי המוקפד והנקי והמסודר שלה, רחלי הקימה חווה
"בזכות ארץ ישראל נפגשנו, ולמען ארץ ישראל אנחנו נפרדים"
יש לי ייסורי מצפון על זה שהעדפתי לעסוק בטרגדיה אחת ולא באחרת
בטיול האלמנות בפריז יש רגע אחד שאזכור במיוחד
האתגר בהצטרפות לטיול מפנק בפריז יחד עם קבוצת אלמנות הגיע ממקום בלתי צפוי
בפעם הראשונה הצלחתי ביום הזיכרון פשוט לקרוס לתוך כיסא
לראשונה בחיי, הגעתי לטקס המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות כמו אורחת. וזה היה נפלא וגם נורא, בו זמנית
אנחנו זקוקים לסיפורים שבהם הנופלים הגיבורים היו פשוט בלתי נסבלים
למרות הדמיון, אנחנו חייבים להבדיל בין השואה ל-7 באוקטובר
למרות הכאב: מה שההורים של רזיאל עושים בשבילנו לא מובן מאליו
