בכל הנוגע לבחירות הקרבות ובאות לכנסת, אני מרגישה במינוס מדהים. מינוס שלא חשתי מאז ומעולם.

זה לא מדויק - האמת היא שלא הייתה מערכת בחירות אחת שבה לא הרגשתי מינוס דומה. אבל מעולם לא התבוננתי בו כך ולא פירקתי אותו לגורמים.

לפני הצלילה אל הזהות הפוליטית שלי, הערה אחת. אני יודעת, אנחנו בעיצומה של מלחמה, פסח על הראש שלנו והבחירות יתקיימו, לפי התחושה, בעוד מאתיים שנה. אבל כזאת אני, יהודייה כשרה שנערכת לכול מבעוד מועד. כן, הבית שלי כבר כמעט נקי לפסח והשבת שלי מוכנה מיום רביעי. בסדר? לענייננו.

ימין ושמאל, הכול בכול

מי שיש לו אלרגיה רק מלשמוע על פוליטיקה יכול לדפדף, להדחיק ולהגיע ליום פקודה בלי הכנה מראש. זכותו. מי שבכל זאת נשאר הוא כנראה מי שהסוגיה הזו, בייחוד אחרי השבוע הזה ושלל הפוסטים הרעילים על הדמויות הפוליטיות, הקפיצו אותו ממש כמוני.

אני ניגשת אל סוגיית הבחירות הקרבות במינוס מטלטל. לא בגלל הממשלה, לא בגלל אי הגיוס, לא בגלל המלחמה ואפילו לא בגלל יוקר המחיה. המינוס הזה מהדהד בי כבר תקופה כי אין לי מושג מי אני. כלומר, יש לי מושג, אבל ברגע שאני מתחילה לפרק את "מי אני" הפוליטית, אני יוצאת מבולבלת, שלא לומר קירחת מכאן ומכאן.

אסביר. אני מחזיקה בערכים ימניים. אני אשת התיישבות, ארץ ישראל חשובה לי, אני פעילה בתחום, תושבת חוות גלעד שבעלה נרצח על קדושת הארץ. תורמת למען הרחבת ההתיישבות והגדלתה. על כל שטח שאנחנו מצליחים ליישב אני חשה ניצחון ושמחה גדולה.

אני חושבת שהמלחמה המתרחשת כעת היא מלחמת חובה, שעלינו להעמיק בה ולא לחדול מלהכות באויבינו עד שהם לא יאיימו איום קיומי עלינו ועל ילדינו.

אני חושבת שהיהדות היא ערך עליון במדינת ישראל, שיש חשיבות גדולה להגדרת הסממנים היהודיים כסממנים הלאומיים המובהקים של המדינה הזו, ושעלינו להיאבק על נוכחות דומיננטית של יהדות לא מתפשרת פה בארץ הקודש. אני בטוחה שלשבת, לתורה, למצוות ולמסורת צריך להיות מקום מרכזי במרחב הציבורי הישראלי ובפרט במערכת החינוך.

אני מאמינה שאי אפשר להפקיד את ביטחוננו בידי אחרים ושבסופו של דבר האחריות על גורלנו מוטלת עלינו בלבד. אני סבורה שמדינת ישראל צריכה להיות חזקה, נחושה ונכונה להגן על עצמה גם כשהעולם פחות מבין או פחות תומך. אני מאמינה בציונות מעשית, לא רק בדיבורים. בלבנות, לנטוע, להיאחז באדמה ולחזק את הנוכחות היהודית בארץ דרך חיים של עבודה והתיישבות.

אני מאמינה בחשיבות הגאווה הלאומית שלנו. אני תומכת מאוד בהעמקת התחושה שאנחנו חלק מהסיפור הציוני הגדול ומהיכולת שלנו כעם לחזור לארצו ולבנות בה בית לאומי לכל יהודי העולם.

ובתוך כל זה אני גם מחזיקה בערכים שמאלניים.

חופש הפרט חשוב לי מאוד. היכולת של אדם לחיות את חייו בלי שהמדינה תיכנס לו לצלחת, לחדר השינה או למצפון. אני מאמינה שלכל אדם מגיעות זכויות בסיסיות וכבוד, גם אם הוא חושב אחרת ממני לגמרי, מצביע למפלגה אחרת לגמרי או חי אורח חיים שאני לא מבינה עד הסוף. חשוב לי שמיעוטים במדינה ירגישו בטוחים ומוגנים, כאזרחים שיש להם מקום, דעה ומשאבים.

אני חושבת שמדינה בריאה צריכה מערכת משפט חזקה עצמאית וניטרלית שמסוגלת לעמוד מול השלטון כשצריך.

אני מאמינה בחשיבות של חופש הביטוי גם כשהדעות שנאמרות מכעיסות אותי וסותרות לחלוטין את השקפת עולמי.

אני חושבת שלמדינה צריכה להיות מידה רחבה של אחריות חברתית אמיתית לחלשים ושעליה להיות שותפה גם ליוזמות פרטיות שאנשים נשענים עליהן.

אני חושבת שגם במלחמה צריך לזכור שיש גבולות מוסריים, ושכוח הוא לא הערך היחיד שמחזיק חברה לאורך זמן.

קדושת המחנה

ובעיקר, אני לא רוצה לתת לאף אחד את הכבוד להחליט בשבילי באיזה מחנה אני. וזה בסדר, אני לא באמת עד כדי כך מבולבלת. אבל אני יודעת בוודאות שחצי מהדברים שכתבתי פה ברשימת הזהות הפוליטית שלי בועטים אותי אוטומטית אל מחוץ לכל מחנה, לא משנה מהו.

גם אם נניח הייתי מחזיקה רק בדעות שהן חד־משמעיות ומובהקות מאוד לצד אחד, עדיין אני בבלבול נורא. כי מעל לכל הערכים הללו שפירטתי יושב ערך אחד שנמצא בסכנה, והוא בגדול מה שאמור להיות הכי חשוב לכולנו - השמירה על הבית המשותף.

ברור לי מעל לכל ספק שלמענו, בבחירות הקרובות, אחפש מישהו שרואה את הערך הזה כעליון, וברור לי שלמענו אוריד הרבה מהערכים למקום נמוך יותר בסדר העדיפויות. ואני מרגישה שאת זה קשה לכולנו לומר בקול.

אני מבינה למשל, שלמען ריכוך הקיטוב הקיים, ערך ההתיישבות העומד בראש הרשימה שלי כרגע,  וזכה על ידי הממשלה הזו לקידום מטורף שלא נראה כמותו מאז קום המדינה, אולי יתקדם בקצב איטי יותר בממשלה הבאה, לצערי.

אני מבינה שאולי ערכים אחרים, שפחות חשובים לי אבל חשובים יותר לאחרים שהם חלק מהברית הציונית המשותפת לנו, יטופלו בתשומת לב רבה יותר ממה שאני מייחלת או מעוניינת, ואולי זה יבוא על חשבון רצונות אחרים שלי.

אני מבינה ומוכנה לקבל את זה, רק שזה יוצר בדיוק את הבלבול שדיברתי עליו. כי כרגע נראה שהבחירות האלה יהיו בעיקר על מי מצליח למשוך יותר לצד שלו.

ומה הצד שלי?

אין לי פתרון. אין מענה ברור לשאלה. יש רק תחושה, שמשום מה נותנת לי מעט נחמה, שאני לא לבד בזה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il