יאיר אגמון
פובליציסט
הכתבות של יאיר אגמון
אנחנו עדיין חלק מהטרגדיה של ספר בראשית
סיפורי בראשית ברקע מערכת הבחירות מזכירים איך האנושות תמיד הייתה מוצלחת בלהיכשל
הסרטון של גדול הדור החרדי עשה לי סדר
רגע לפני הקלפי, כדאי להיזכר מי מוכן להילחם על הקיום המשותף כאן - ומי לא
השבוע של 7 באוקטובר החזיר אותי למסעות בטירונות
גם ראש הממשלה יהיה יום אחד שם קטן בטבלה
חזרנו לסורנו אחרי האחדות של הימים הראשונים למלחמה. אבל עדיין אפשר לשחזר את האהבה
אחרי היום הקשה של הטיול החלטנו פשוט לדבר על זה
החג שבו אנחנו יוצאים מהתפיסה הקבועה והנוחה שלנו אל נקודת מבט אחרת
איך אנחנו לא מפחדים לצאת לדרך
אחרי התנועה המשתקת של ההכאה על חטא מתחיל הצעד הבא. גם קפקא ידע את זה
לפעמים אנחנו לא שמים לב שכבר הגענו אל המעיין
אנחנו כל כך עסוקים ברדיפה אחרי החלום, שקשה לשים לב שאנחנו כבר עומדים בתוכו
לא הבנתי בזמן אמת שאני בסדנת גמילה מציניות
תשע שנים, אֵבֶל כפול, וילדה אחת שלימדה אותי להיות קרוב יותר לחיים
חודשיים לבחירות ובינתיים אין לי מושג במי אבחר
התינוקת הצרפתית הבינה את הבת שלי שדיברה בעברית
אוטובוס צפוף בסלובניה, ילדה ישראלית, תינוקת צרפתייה. רגעים של קצה אלול
באותו יום הגעתי אל השפל של ההורות ואז אל השיא
נכון ומבורך ככל שיהיה, השינוי הזה מפרק אותה לרסיסים
פראן טורס לימד אותי איך לצאת מהתהום
לפעמים מספיקות רק כמה מילים כדי להפיל מישהו, ולפעמים מספיק גול אחד כדי להרים אותו בחזרה
רציתי לשנוא אותו עד הסוף ואז גיליתי שהוא הציל פעם מישהו בכינרת
למה אנשים אוהבים כדורגל
כדורגל הוא משחק משעמם, משונה ולא יציב, ודווקא לכן הוא הכי דומה לחיים
חיבוק במקום תשלום באמצע המדבר
פתאום הרגשתי שכולם מאוכזבים ממני אבל לא הסכמתי לוותר
אני זוכר את הפחד שיער ירושלים יישרף בגללי
שני מהלכים מגמר ה-NBA לימדו אותי על חכמה וניסיון
לפעמים בחיים צריך להרגיש את הכישלונות כדי לצבור ניסיון ולהגיע להצלחות
מהתקיפה של סולברג עד נערי הגבעות: אנחנו בעולם ישיר מדי
מה שעצוב בתקופה האחרונה זה שאין בה סאבטקסט. הכול גס וישיר מדי
מפחיד לחשוב כמה אירועים אקראיים גרמו שאשתי נולדה
כמה דפוק צריך להיות כדי להשחית מדבקה של מישהי שנרצחה ב-7 באוקטובר
בכל פעם שאני נתקל בלוח כזה, עם סטיקרים, אני עוצר לרגע ומתבונן בהם
התורה ניתנה פעמיים כי לפעמים לא מצליחים בפעם הראשונה
יש פעמים בחיים שהניסיון הראשון נכשל. ברוך השם שיש לפעמים הזדמנות שנייה
ביקור בשכונת ילדותי העלה גל של נוסטלגיה וגם מחיר כספי מוחשי
גבר בן שלושים ושמונה הולך ברחובות נחלאות ונזכר בימי ילדותו המופלאים
פרידה מהאישה שהעניקה לאינספור אנשים כמה שלוקים של אומץ ותקווה
אדית אגר הלכה לעולמה וזכתה להעניק לאינספור אנשים, גם לי, אומץ, אחריות ותקווה
כולנו צריכים להיות כמו הדייל הצרפתי
כשמסתכלים על מה שקורה בעולם, לא כל כך קשה להיות ישראלי
במלחמה הזו אני מזדהה עם לאונרדו דיקפריו
בשנים האחרונות אנחנו רואים את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים
