ספר בראשית הוא ספר קשה לקריאה. נכון שהסיפורים יפים. נכון שהשפה עשירה וקולחת. נכון שהמיתולוגיה היהודית מלאה סודות ורזים. אבל בעומק הדברים, זה ספר שקשה מאוד לקרוא, כי הוא חושף כמה אנחנו גרועים. אנחנו, בני האדם, שצועדים כאן בעולם. שמצטופפים כאן, בתוך החיים. קשה לקרוא את זה, קשה לחשוב על זה, קשה לראות כמה אנחנו גרועים.
| צילום: איור: שרון ארדיטי
העולם נברא במילים. והאדם הראשון נשלח אל האדמה, לעובדה ולשומרה. רק דבר אחד ביקש ממנו א־לוהים. לא לאכול מעץ הדעת. וכמובן זה מה שהוא עשה. ואחרי שזה קרה, הוא ואשתו מצביעים זה על זה. הוא אומר – "זה בגללה", היא אומרת – "זה בגלל הנחש", ושלושתם נענשים. ואז נולדים שני ילדים קטנים. קין והבל. התחלה חדשה, חיים חדשים. הפעם לא נפשל. הפעם לא נדפוק את זה. אין לנו הזדמנות שנייה להתחיל את המסע שלנו בעולם.
וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. יש רק שני אחים בעולם. ואחד מהם רוצח את האח השני. כך התחילה האנושות. קודם פישלנו כשאכלנו מהעץ האסור. אחר כך הפכנו לרוצחים. ומה קורה אחר כך. טוב ששאלתם. התשובה היא שהפכנו לאנשים רעים. רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם. כל יצר המחשבות רע. אז מה עושים – הורגים את כולם. קונטרול זי על כל האנושות. וכולם טובעים למוות. ונח ומשפחתו מתחילים מחדש. והמים יורדים, והאדמה נחשפת. היונה מוצאת מנוח לרגלה. ובני האדם יוצאים, ומתחילים מחדש את הסיפור.
הכי מעניין
ומה אחר כך. בני האדם בונים מגדל אסור. ומה אחר כך. אברהם אבינו יוצא למלחמות. ואנשי סדום חוטאים ורעים. וא־לוהים מבקש מאברהם להקריב את בנו. ויצחק וישמעאל רבים. ויעקב ועשו רבים. וגם בני ישראל רבים ביניהם. הם זורקים את יוסף לבור. מבקשים להמיתו.
וזה רק ספר בראשית. עוד לא התחלתי לדבר על הכישלונות האיומים שמופיעים בספר שמות. על בני ישראל שלא רוצים לצאת ממצרים, שמפחדים לקבל את התורה. שבונים עגל זהב. על משה רבנו ששובר את הלוחות בזעם עמוק. זו התורה שלנו. זה הסיפור המכונן שלנו. כישלון אחרי כישלון אחרי כישלון. ואיך התורה נגמרת? משה נענש לא להיכנס לארץ. אפילו הוא מפשל, אתם קולטים. גם הוא, אפילו הוא – האיש היחיד שאפשר היה לסמוך עליו כשהכול התפרק – גם הוא טועה, ונכשל, ונענש. והתורה נגמרת בלי שאף אחד נכנס לארץ. לתורה אין סוף. ואם זה הסוף שלה, אז אוי ויי.
בעוד שלושה ימים נצא כולנו לקלפיות. נכניס פתקים עם שמות של מפלגות. נשלח את נציגינו אל הכנסת, ונקווה שיצא מזה משהו טוב. הלוואי אמן. בינתיים מכל הסקרים, מכל הפרשנויות, מכל החרמות, עולה תמונה די עגומה ושוברת לב - אין קואליציה בישראל. המציאות הפוליטית שלנו, למרות כל מה שעברנו בשנים האלה, עודה שבורה ומרוסקת. לא הצלחנו להתעלות לגודל השעה. לא הצלחנו למתן את הלהבות. לשחרר את החרמות. למצוא בעצמנו את הכוחות להתאחד. לעמוד ביחד כתף אל כתף. נתראה במערכת הבחירות הבאה.
ואתם יודעים מה, נניח שתקום פה ממשלה. ונניח, רק נניח, שהממשלה הזאת תנסה לעשות כאן משהו משמעותי. תיקון אמיתי. למשל, ועדת חקירה. למשל, חוק גיוס הוגן. למשל, סדר בכאוס הנוראי שמתרחש מעבר לקו הירוק. האם הציבור ייתן לתהליכים כאלה לקרות או שכולם יצאו לרחובות להילחם? למה שהם לא יצאו בעצם. את ההפיכה המשטרית מנענו בגופנו, בהפגנות שלנו בקפלן. הצלנו את המדינה מאסון. אז עכשיו כולם יצאו להילחם על מה שחשוב להם. כל אחד יילחם על האסון שלו. וככה שום דבר לא יקרה.
יכול להיות שזה מה שקורה לנו, בפתח האלף השלישי. לקראת שנת השמונים של המדינה. יכול להיות שהגענו לרגע הזה, שאליו הגיעו כל גיבורי והספרים כולם. הפלונטר הפוליטי בישראל הגיע לשיא. כולם שטופי כעס ושנאה. איך נסתדר יחד, למען השם. איך נצליח לעלות על דרך המלך. להוציא את עצמנו מהבוץ הטובעני. איך נוכל לצאת מזה, ריבונו של עולם!
היה לי מורה לתורה שאהבתי, יושי פרג'ון שמו, והוא אמר לי פעם, שהתורה היא סיפור כישלונה של האנושות. ואני מוסיף על דבריו. זו לא רק התורה. זה מה שבני אדם עושים. קמים בבוקר, מצליחים ונכשלים ונכשלים ומצליחים. בעוד ארבעה ימים בחירות. ובכל הסקרים המערכת הפוליטית שלנו חורקת ותקועה. יש בזה משהו שובר לב. מה יהיה בסופנו. ויש בזה משהו מרגש ומכמיר ואנושי ונוגע. שהרי כך נראה הסיפור האנושי, מאז ומעולם. ואחרי הכול אנחנו בני אדם.
טורים נוספים של יאיר אגמון
