בשבת שבה יצאתי משנת האבל על הירש, 14 ילדים עמדו לעלות לכיתה א' בקהילה שלנו. מחשבות על כאב ועל תקווה
אחרי הטור הקודם, ישבתי בבית וחיכיתי לשיחות נזיפה זועמות. מה שקרה במציאות, היה שונה לחלוטין
זמן לחזרת החטופים. זמן כיבוש. זמן לזיכרונות משפחתיים. כולם צריכים להיות חלק מהקיץ החם הזה
אין לנו זכות, במיוחד בימי חורבן בית מקדשנו, להתרגל לכך שאחינו מוחזקים עדיין במנהרות עזה
איך אפשר להסביר את הפער בין הישגי צה"ל בצפון ובמזרח לבין הישגיו בדרום?
כדאי לדעת להבדיל בין הקריטי החשוב והטפל כשכותבים את ההיסטוריה
אהרן רזאל והפרויקט של תמרי, פרויקט מוזיקלי של צעירים מהעוטף, בעיבוד לפיוט "אעופה אשכונה"