ספר שהצנזורה עיכבה חושף את התנהלות צה"ל בסוגיית החטופים

זהו רומן וסיווגו הוא "בדיוֹן", פיקשן, סיפורת – אך הוא מבוסס על ניסיונו האישי של המחבר, והמסופר בו תיעודי ביסודו. האירועים הזכורים לנו מתחילת מלחמת חרבות ברזל, "אחורי הקלעים" של אירועים אלו והדמויות הפועלות, רק "שונו, עובדו, אוחדו או נבראו מחדש לצורך היצירה הספרותית ולשם שמירה על ביטחון המקורות וצנעת הפרט". הצנזורה הצבאית השהתה את פרסומו עד עתה, והשחירה בו כמה קטעים. האבחנה בין העיקר ובין הלבוש הספרותי קלה, ומאפשרת – מחייבת! – לדון בספר על פי לב מהותו: האמת שהוא מאשש וחושף על התנהלות צה"ל בנושא החטופים.

בסגנון בהיר מאוד, בשפה יומיומית ואפילו קצת פחות, במעורבות רגשית משכנעת, ובמקומות הנכונים גם בהומור משתלח, מסופר כאן סיפורו של אורי מאירי (הדמיון לשמו של המחבר אינו מקרי) – יזם הייטק המגויס למילואים בבוקר 7 באוקטובר ומקבל את הפיקוד על יחידה באמ"ן העוסקת בשבויים ובנעדרים. היחידה משתדרגת ומתנפחת במהירות, ומעל מאירי מופקדים אחרים, אך הוא מצוי בלב קבלת ההחלטות ואיסוף המודיעין. היחידה מתכללת את המודיעין על השבויים והנעדרים, ופועלת תחילה להבהרת המצב. בתנאים של כאוס ושל חוסר פניוּת מצד גופי צבא ומודיעין אחרים, ותוך ניסוי־וטעייה ותושייה טכנולוגית, מתקדמת היחידה בהפחתת מספר ה"נעדרים" שגורלם אינו ידוע, תוך איתור החטופים.

אך ליחידה תפקידים נוספים – בימים כתיקונם, וביתר שאת עכשיו. היא אחראית על מבצעים הנוגעים לשבויים, כולל מבצעי חילוץ. ועכשיו היא אחראית גם לקבוע באילו אזורים ברצועה אסור לצה"ל להפציץ, מחשש שנמצאים שם חטופים. כך הופכת היחידה למעין פיקוד עליון של הצבא, המוסמך לסכל מבצעים על פי אמת מידה אחת: סכנה לכאורה לחייהם של חטופים. כשצה"ל משקלל אותה עם שיקולים אחרים, כגון הסתברותה של הפגיעה בחטופים, ודאות הימצאותם שם, הצורך המבצעי לפגוע בחמאס ולסכל שיגורים, תרומתה של הפעולה לאפשור הצלתם של חטופים אחרים, ובמיוחד ביטחונם של לוחמי צה"ל בשטח – זה סביר. אך היחידה, כך מתחוור מהספר, מתמכרת והולכת לשיקול היחיד, בהתאם לאווירה התקשורתית בישראל ובהתאם לתרבות הכסת"ח. חמור מזה, צה"ל כולו משתעבד לה.

יאיר, המסַפר, עוקב אחר הדינמיקה של ההתנוונות בפיקוד הצבאי, חזרתו אל סורן של מוסכמות המחדל, והשתלטות ראיית־המנהרה בעניין החטופים. הכתיבה העלילתית מאפשרת לו לעשות זאת, ראשית, על דרך ההמחשה החיה. הקורא נכנס בעובי קורת הדינמיקה הבין־אישית ביחידה. הוא רואה את הפערים והמתחים בין אלה שבאו להקריב למען הצלת המדינה (ויאיר הולך על חבל דק במיוחד בימים שאשתו זקוקה לעזרה), ובין מי שעסוק בפוליטיקה פנימית ובהישרדות קרייריסטית. כך למשל, מעמדו של יאיר ביחידה צונח לאחר מקרה שבו חמאס טוען שחטופה נהרגה בהפצצת צה"ל שיאיר "אישר" – גם לאחר שמוכח שחמאס רצח אותה.

אך יותר מכך זועקים הדברים כשהם נוגעים לאירועים מזוהים. משתמע למשל שנפילת עשרת לוחמי גולני בשג'אעייה בחנוכה – בהם המג"ד תומר גרינברג ואלוף־משנה יצחק בן־בשט – נגרמה משום שיחידת השבויים והנעדרים פסלה מתן סיוע אווירי ללוחמים. ושהיא אף סיכלה חיסול של יחיא סנוואר בתחילת המלחמה בגלל אפשרות שיש שני חטופים בקרבת מקום. הספר שלפנינו, בדיוני בעטיפתו ככל שיהיה, הוא כתב אישום חמור נגד חברה מופקרת שהתמכרה לנהמות לב.