כשצה"ל עסק בהכנות להעמקת מבצע מרכבות גדעון ב' ברצועת עזה, עוד בטרם עלו על הפרק הסכם הפסקת האש ועסקת החטופים, ניתנו בפיקוד הדרום הנחיות יוצאות דופן לכוחות המתמרנים, הדורשות מהלוחמים על הקרקע להעמיד את עצמם ואת המשימה בסיכון - וזאת כדי למנוע כמעט בכל מחיר את סיכון החטופים, ואפילו לאפשר למחבלים להימלט עימם אל אזור מואסי, האזור ההומניטרי שממערב לחאן־יונס. החשש העיקרי של המפקדים היה פגיעה בחטופים החיים, שרבים מהם הוחזקו במרחב הלחימה העירוני.
ההוראות המפורשות מופיעות במסמך רשמי של אוגדה 36 שהגיע לידי מקור ראשון כבר באותם הימים, אך רק עכשיו ניתן לחשוף אותו. ההנחיות מגלות תמונה מטרידה: צה"ל תכנן פעולה קרקעית בניגוד לכל עקרון לחימה מוכר. בין היתר, המסמך מפרט "מקרים שמעמידים את החטופים בסיכון", שהם לקחים שנלמדו מאירועים קודמים שחטופים ככל הנראה נהרגו בהם במהלך התמרון.
בין הסכנות שמונה המסמך: "קרבה פיזית ומוחשית" בין הכוחות למחבלים המחזיקים בחטופים, "היעדר יכולת מילוט ותחושת כיתור מצד המחבלים", מצבים שבהם החטופים הופכים לנטל על המחבלים המבקשים להימלט, וכן "מצבי הפתעה לאויב הנמצאים בסמיכות לשו"ן" (שבויים ונעדרים - יא"א).
הכי מעניין
המענה המבצעי שמציע המסמך נחלק לשלושה: צמצום הסיכון לחטופים גם במחיר פגיעה במשימה - שהיא, כזכור, הכרעת חמאס; ניהול הסיכונים באמצעות סימון מרחבים שלפי החשד מוחזקים בהם חטופים; ושמירה על עקרונות תמרון ייחודיים למרחב שייתכן שנמצאים בו חטופים.
הפתרון המבצעי שהוגדר על פי הנחיית מפקדת השו"ן מנוגד כמעט לחלוטין לתפיסת הלחימה המוכרת בצה"ל. במקום הפתעה, כיתור ותנועה מהירה, נקבע במסמך כי על הכוחות "להימנע מכיתור, כולל תחושת כיתור, ולהשאיר נתיבי מילוט". מעל הקרקע נדרשת "שמירה על צירי מילוט פתוחים, והימנעות מסיכול ברחנים".
עוד כתבות בנושא
בתת־הקרקע, כך נקבע, יש לוודא "בהירות אופרטיבית יחסית אצל האויב כדי שיימנע מתחושת כיתור ויבין שיש לו נתיבי מילוט". בהתאם, ההנחיה הייתה לפעול לאט, ב"פעולה מדורגת, שיטתית, לינארית ולא מתפרצת, כדי לא להבהיל את המחבלים". הכוחות נדרשו גם "להימנע מהפעלת אמצעים אלימים בתת־קרקע" ולירות אש "מתואמת וסלקטיבית". בנוסף צוין כי במקרה של התנגדות מצד מחבלים בתת־קרקע או אל מול דלתות ומכשולים אחרים שהם סימנים אפשריים להימצאות חטופים, יש לעצור מיד להערכת מצב ו"לשקול תעדוף מאמצי מודיעין ושו"ן על חשבון קצב ההתקדמות".
לפי המסמך, עיקרון הפעולה במרחב שקיימת בו היתכנות לחטופים חיים הוא "להימנע מכל מגע עם המחבלים, לטובת דחיקת האויב והשו"ן למרחבים אזרחיים ללא תמרון", תוך יצירת מודיעין עדכני ותנאים לחילוץ. במסמך האוגדתי הוגדר כי במרחב חאן־יונס "המצב הרצוי" הוא שכל החטופים החיים יועברו – בידי האויב כמובן - לאזור מואסי, שם יהיו מוגנים ומחוץ לגזרת התמרון.
בגזרת חאן־יונס הוגדר כי כל עוד אי אפשר לשלול הימצאות חטופים חיים בתוואי מנהרה מסוימת, יש להשאיר נתיב מילוט למנהרה מרכזית ששימשה כמפקדת בכירי חמאס. כן נקבע שאין להתקרב אליה בשום אופן מעל הקרקע ומתחתיה, ושיש לשמור על נתיב מעבר ממנה למואסי מעל הקרקע. יש לציין כי מיד לאחר השבת החטופים החיים הופצצה אותה מנהרת בכירים מהאוויר.
שיטת הלחימה המתקיימת בימים אלה ברפיח מול מחבלים שאינם מחזיקים בחטופים הפוכה לחלוטין. הפעולה נגד המחבלים המתבצרים במנהרותיהם כוללת כיתור הדוק, צמצום אספקת מים ומזון, ופעולות לחימה אגרסיביות מעל הקרקע ומתחתיה. הלחץ הזה, אומרים בצה"ל, מוביל את המחבלים לעלות לפני השטח, ושם חלקם נכנעים ואחרים מחוסלים. לדברי הצבא עשרות מחבלים חוסלו גם בתוך המנהרה עצמה, ומספר הנותרים בחיים נמוך מאוד.
המודיעין שהיה בידי צה"ל על הימצאות חטופים חיים במנהרות ברצועת עזה הוביל את מפקדת השו"ן לקבוע את התפיסה המבצעית החריגה לכוחות המתמרנים. נראה כי אילולא נכפה על צה"ל הסכם הפסקת האש – שעצר את העמקת התמרון בעזה – הפעולה הקרקעית שתוכננה בשיטה האיטית, השבלונית והצפויה, שמאפשרת לאויב לסגת ולשרוד, הייתה עלולה להסתיים במחיר כבד בהרבה - הן ללוחמים, הן לחטופים.