"אתה מגלה שאדם יכול לשרוד בכל מצב": החטופים המשוחררים שיתפו על הבמה

החטופים השבים שלומי זיו ומקסים הרקין, שוחחו היום (רביעי) עם הקרפ״ר, תא״ל ד״ר זיוון אביעד-בר, כחלק מאירוע הכנס הלאומי הראשון לרפואה צבאית, בהובלת חיל הרפואה. הם סיפרו על הזוועות שחוו מהטבח של השבעה באוקטובר ועד לרגע השחרור, ואחריו במפגש והליווי שלהם על ידי אנשי הרפואה ובריאות הנפש של צה"ל עם חזרתם לישראל.

"מהרגע שזרקו אותי על הרצפה בעזה, הבנתי שכל יום נוסף הוא מתנה", שיתף הרקין, ששוחרר בעסקת החטופים האחרונה. "החליטו בשבילנו אם אנחנו הולכים לשירותים עכשיו, או מאוחר יותר. מורידים מים בשירותים רק אחת ל-3-4 ימים. קיבלנו משחת שיניים פעם בחודש וחצי, וצחצחנו שיניים יחד עם שלושה אנשים. היו מספרים לנו רק חדשות רעות, גילינו על המוות של סינוואר רק בחודש פברואר האחרון וגם זה קרה בטעות".

לשאלה מה גילה על עצמו בשבי, ענה הרקין: "אדם יכול לשרוד בכל מצב. לא יודע עד היום איך שרדנו: במשך חמישה חודשים אחרונים אכלנו 2,500 קלוריות לשבוע. הרעב מגיע למצב שאתה כבר לא מרגיש אותו. היו פעמים שלא הצלחנו לישון בגלל הרעב. הרעיבו אותנו במשך חמישה חודשים, כולנו ירדנו במשקל, אני אישית איבדתי קרוב ל-40 קילו. הלחץ המנטלי, הנפשי, המוח לא נח וזה רק המחשבות רצות עם השאלה מה יהיה אם".

שלומי זיו, שחולץ במצע ארנון, הוסיף, "בימים הראשונים המחבלים התרברבו על מספר ההרוגים. הם אמרו 'זה ייגמר מהר, אנחנו נעשה עוד 7 באוקטובר'. כל מה שראינו אלה חדשות מאל- ג'אזירה, את החות'ים יורים, התקפות איראן. היו מראים לנו את ההפגנות במוצאי שבת בכיכר, מראים לנו ירי RPG על טנק. מראים לנו רק את כל מה שרע ועשוי להוריד לנו את המורל. לא ידענו שיש הצלחות של חילוץ חטופים".

"עד הרגע האחרון אתה לא מבין שאתה בשבי. היה רגע שקשרו אותי וחקרו אותי בצורה אינטנסיבית להבין אם אנחנו חיילים. בימים הראשונים היינו כפותים, קיבלנו רבע פיתה וקצת מים. כל יום חקרו אותנו", שיתף. "אסור היה לנו לדבר, פחדו שישראל מאזינה. נתנו לנו לשחק קלפים, עד היום אני לא מצליח להביא את עצמי לחזור לשחק רמי. ביקשנו לקרוא, אמרו לנו שיותר לנו רק לקרוא חומרים של האסלאם. אנחנו האמנו שעם כל יום שעובר אנחנו מתקרבים יותר לשחרור הביתה. בשבוע הראשון ידענו כל מה שקרה בארץ כי הם התרברבו בפעולות שלהם, שמחו על ההרוגים שלנו. אחרי זה היינו ניזונים מאלג'זירה, הפגנות בכיכר, ירי צלפים, עדכנו אותנו על כך ששלושה חטופים ברחו וצה"ל ירה בהם בשוגג".

"אני מתמודד עם פוסט טראומה עוד מהסדיר", סיפר לנוכחים. "הייתי צריך ללמוד לנהל את הסיטואציות ושהן לא ינהלו אותי. להיות יותר רגוע, לחבק את העובדה שכרגע אני נמצא בשבי. החלטתי שגם אם צריך לסיים את החיים שלי שם, העיקר שצה"ל נלחם כדי שלא יהיה עוד פעם 7 באוקטובר. כי ככל שזה ייגמר מהר יותר, ככה ה-7 באוקטובר יחזור מוקדם יותר".

רגעי החילוץ והמעבר לישראל: "הספקנו להתפנות, התיישבנו לקרוא על האיסלאם. חשבנו שהורידו בית לידינו, אבל בשנייה לאחר מכן כוחות צה"ל היו בפנים. ולאד הקב"ן צעק לי 'עברית, עברית', הראיתי את הקעקוע כדי שיבין שזה אני, שלומי זיו. נפתחה אש גיהנום סביבנו. ספגנו ירי בלתי פוסק על הרכב. רבע שעה של לחץ ופחד, עד שהגיעו לחלץ אותנו עד למסוק ומגיעים הביתה - יותר נכון לשיבא".

"הטיפול הנפשי הוא חלק מאוד חשוב", שיתף זיו מניסיונו הכואב, "אני הייתי ממליץ לקחת את כל הכלים שאפשר, זה לא בושה להיות מטופל. פוסט טראומה זו מחלה - אי אפשר להעלים אותה לגמרי, כל החיים נחיה עם זה. אני מצדיע לכולכם על השנתיים האלה. אל תוותרו, יש עוד אלפי אנשים שצריכים עזרה".