שכול
לא קל לי שהסרט שמתעד אותי יצא לאור
המצלמה של חן תיעדה הכול. את הרגעים הקטנים, האנושיים מדי. לא קל לי עם הסרט שלה, אבל חשוב שהוא יצא
הסטאז' עם הילדים שלי הכשיר אותו להתחתן עם אלמנת מלחמה
"להיות אח שכול זו תחושת בדידות עמוקה, אין מי שיבין אותך באמת"
באמצע זבד הבת מצאתי את עצמי בוכה על חייל שלא הכרתי
המלחמה עדיין כאן בינינו, לצידנו, בתוכנו. אנחנו הסיפור שלה, והיא הסיפור שלנו
אף משפחה שכולה לא צריכה לחשוב ש"מגיע לה"
"כאבים שלא דומים לכלום": אחרי שאחיו נפל בלבנון, אליק עבר פגיעת מוח
כשהמאבק הוא מה שמחזיק אותך: האתגר החדש של משפחות החטופים שנרצחו
"אני עדיין כותבת לו 'מחכה שתחזור'": הינדי קוראת את הפתקים של בנה שנפל בג'באליה
"חוץ מראש ישיבת הסדר, מי מבין את המציאות הזו?"
"חוב מוסרי כלפי החייל שנפל": העמותה שמלווה את בנות הזוג של הנופלים
חוסר הצדק של עקירת גוש קטיף חילק את חיי ללפני ואחרי
בהתנתקות, באובדן האישי שלי, במלחמה. יש זהות שמתעקשת להיוולד בי בכל פעם שטלטלה פוגשת את הנפש שלי
דְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי מִבְּנִי הַשַּׁכּוּל
לארבע דקות חזרתי להיות בעולם שלפני השכול
ארבע דקות מאתגרות במיוחד הרחיבו את הנשימה והזכירו לי מישהי שהייתי פעם, לפני המלחמה, ושאולי עוד תחזור
"טל דיבר הרבה על האפשרות שיקרה לו משהו, וביקש שאמשיך הלאה"
גבעת ברנר: ספרו של אמיר חרש הוא גרסה ישראלית לסוגת ה"מאש אפ"
בטיול האלמנות בפריז יש רגע אחד שאזכור במיוחד
האתגר בהצטרפות לטיול מפנק בפריז יחד עם קבוצת אלמנות הגיע ממקום בלתי צפוי
האובדן של אסא כשר הפך למסע שמנסח את השכול וההנצחה
"הם היו רוצים שנמשיך": הקצינים שהמשיכו במילואים אחרי נפילת בניהם
באורך מפתיע ובלי קלישאות, מירון איזיקסון כותב את כאב האלמנות
איזקסון מצליח להעביר את עוצמת הכאב והחוסר בלי להידרדר לאובר-דרמטיות או לקלישאתיות
"אני בעצם מכשירה אלמנות מלחמה להיות עידן עמדי"
תמונתך בחלום התערבבה עם דמויות החוזרים מהשבי, למרות שאני יודעת שמותך ודאי
הייתי המומה כשהמראיין אמר לי "את כבר הפסדת במלחמה"
השבוע גיליתי שהשכול לא קדוש
"הותיר אחריו חברה": למדינה חוב מוסרי לאהובות הנופלים
היא באמת רצתה להגיע אליכם, אבל הגעגוע עמוק מדי: חג בלעדיו
על במותיך חלל: ההיסטוריה של אתוס השכול הישראלי
הדפוס הציוני הבסיסי: יום הזיכרון דורש מאיתנו לא רק לכאוב
הכיסא הריק: ליל הסדר בצל אובדן
"מה נפל עליי?!": מופע השכול ההומוריסטי הראשון מסוגו בעולם
הצעה למשפחות השכולות: לאמץ את הקדיש
האבלות הפרטית שלי נדחקה מפני טבח שמחת תורה
היו מקרים שבאתי לנחם אבלים וביקשו ממני שאלך - וגם זה בסדר
לא תמיד תנחומיי התקבלו בברכה. היו גם כאלו שביקשו ממני ללכת. זה לא היה נעים, אבל אני לגמרי מבינה
"עולמי חרב עלי, אך אני מרגישה שיש לי שליחות חדשה בעולם"
החסדים הרבים של אוריאל ונפשו הגדולה ימשיכו להתקיים בתוכי לעד
הלו"ז שלנו הכי מלא, והבית הכי מלא, והלב הכי ריק
את השיחה על מה שבאמת יכול לקרות וקרה במוצב סופה אוכל לנהל עם כל העולם, אבל לא איתך. מכתב מאמא שכולה
במחלקת הירקות ביוחננוף, התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות
השבוע המלחמה והמוות הגיעו גם אליי. קרוב מאי פעם. השבוע איבדתי חבר בקרבות
"האתגר האמיתי והחשוב מכל הוא להשאיר את משפחות השכול בינינו"
השקר שאני מטפחת מאז תחילת המלחמה התנפץ השבוע
מאז תחילת המלחמה, אני מטפחת אצלי בלב שקר עיקש. השבוע, הוא התנפץ לי לרסיסים
בחני את עצמך: האם את גיבורה ביתית?
מסלסולי הבדלה ועד גלילי נייר טואלט ריקים. איך את מתמודדת כשהבית כולו עלייך?
בעת מלחמה גם אנו בעורף חלק מהחזית
לצד הכאב על בנינו, משפחות הנופלים מבקשות רק דבר אחד: להעניק חיים למדינה כולה
דווקא ברגשות הקשים המציפים - אני מוצאת נחמה
כך למדתי לא לפחד ואפילו לנצל לטובה את הרגשות הקשים הבלתי נסבלים האלו, שמציפים לאחרונה את כולנו
"תמיד פחדתי מהאפשרות שניפרד ממך"
בני היקר והטהור הקריב עצמו על קידוש השם למען חבריו, למען עם ישראל ולמען הארץ הזו
חשבון נפש מהמלחמה: עד כמה עולמי מרוכז אך ורק בי
חשבון הנפש העיקרי שלי מאירועי המלחמה העקובה מדם הזו, הוא עד כמה עולמי מרוכז רק בי
במותם ציוו לנו את השלום בינינו
מילים מייצרות מציאות: תפקידה של השירה בזמן מלחמה
במתחם האבלים עברתי את הרגע המטלטל ביותר בסיוט הנוכחי
טלפון מהחזית כדי לחזק את העורף
במותם ציוו לנו להתחבר למקור החיים בהר הבית
"עשרה ימים לא ידענו מה עלה בגורלה של תפארת": ייסורי הציפייה עד הבשורה המרה
רק ביחד: יעל שבח יצאה למסע בין אחיותיה החדשות לאלמנוּת
הן חדשות לאלמנוּת. הילדים שלהן עוד לא מודעים ליתמות. ואני מנסה להסתכל להן בעיניים, ולמצוא את המילים
