בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, נוספו בישראל מאות אלמנות חדשות. מאחורי כל אחת מהן עומדת משפחה שהחיים שלה השתנו ברגע אחד. נשים שנאלצות ללמוד מחדש איך נראים בוקר, שגרה והורות, כשהאדם שהיה לצדן איננו.
כשהכותרות מתחלפות והציבור ממשיך הלאה, האובדן נשאר. הוא לא מסתיים אחרי השבעה, לא אחרי השלושים ולא אחרי השנה הראשונה. הוא הופך לחלק מהחיים.
אני מכירה את המקום הזה מקרוב.
הכי מעניין
גם אני התאלמנתי בגיל צעיר, כשאני אם לשלושה ילדים. ברגע אחד העולם שהכרתי התפרק. לצד האבל הפרטי היה צורך להמשיך לקום בבוקר, להכין כריכים, ללכת לעבודה ולהיות העוגן של הילדים – בזמן שאני עצמי חיפשתי קרקע יציבה לעמוד עליה.
האבל לא נגמר אחרי השבעה. הוא פשוט לומד לחיות איתך
לאט־לאט הבנתי שאופטימיות איננה תכונת אופי. היא בחירה. לפעמים בחירה יומיומית, קשה וכמעט בלתי אפשרית. לא בחירה לשכוח, אלא בחירה להמשיך לחיות.
עוד כתבות בנושא
אחד האתגרים הקשים ביותר הוא להסביר לילדים אובדן של הורה.
ילדים מרגישים הכול, גם כשהם עדיין לא יודעים לתת לזה שם. הם רואים את השקט בבית, את הדמעות שמנסים להסתיר, את הכיסא שנשאר ריק. ואז מגיעות השאלות: איפה אבא? למה הוא לא חוזר? הוא עדיין שומע אותנו?
אין תשובות שיכולות לבטל את הכאב, אבל יש דרך לענות. ילדים זקוקים לאמת – אמת עדינה, מותאמת לגילם, כזו שלא מפחידה אותם אבל גם לא מבלבלת אותם. כשאנחנו מדברים איתם בכנות, אנחנו מעניקים להם תחושת ביטחון בתוך מציאות שאין בה ביטחון.
דווקא השיחות האלה יוצרות מרחב חדש בתוך המשפחה. מרחב שבו מותר לבכות, לצחוק, להתגעגע ולזכור. מרחב שבו כל אחד מביא את הכאב שלו, אבל גם את הכוחות שלו.
עם השנים למדתי שהלב האנושי מסוגל להכיל יותר ממה שנדמה לנו. הוא לא מפסיק לאהוב את מי שאיננו, אבל הוא גם מסוגל להמשיך לאהוב את החיים. האבל אינו נעלם, אלא משנה צורה. לצדו יכולים לצמוח תקווה, משמעות ואפילו שמחה.
הבחירה בחיים אינה בגידה במי שאבד. היא הדרך להמשיך לאהוב אותו
זו אולי אחת התובנות החשובות ביותר עבור אלמנות צעירות: הבחירה בחיים אינה בגידה במי שאבד. להפך. היא הדרך להמשיך את האהבה בדרך אחרת.
האלמנות החדשות של ישראל אינן זקוקות רק לחיבוק בימי הזיכרון. הן זקוקות למעטפת שתלווה אותן לאורך שנים – טיפול רגשי, ליווי מקצועי, קהילה ומערכת שמבינה שההתמודדות עם השכול אינה אירוע חד־פעמי אלא מסע ארוך.
מאחורי כל אלמנה יש ילדים, משפחה ועתיד שעדיין נכתב. ככל שנדע כחברה להישאר לצדן גם אחרי שהמצלמות כבות, כך נאפשר להן לבנות מחדש חיים שאינם מוחקים את האובדן, אלא צומחים מתוכו.
עוד כתבות בנושא
אלמנה פורחת | צילום: הוצאת ספרי קפה
צילום: רותם פישמן
על הכותבת:
הכותבת היא פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית, מומחית לטראומה, חרדה ושכול, ואלמנה. ספרה "אלמנה פורחת" מתאר את מסעה האישי מהאובדן אל הבחירה המחודשת בחיים, וכיום היא מלווה יחידים ומשפחות המתמודדים עם שכול וטראומה.