עננת אי ודאות מרחפת על טקס המשואות המסורתי זו השנה השישית ברציפות. מאז תש"ף, שנת מגפת הקורונה, אז נאלצו החיילים לצעוד על מגרש המסדרים בעודם שומרים על מרחק של שני מטרים, ועד לשנה שעברה, שבה שרפות השתוללו בהרי ירושלים, קיום הטקס היה מוטל בספק או שהוא נערך במתכונת מיוחדת. גם השנה ייתכן שהוא ייערך ללא קהל ויצולם מראש, בשל המצב הביטחוני.
בכל השנים הללו הנהיג את טקס המשואות אל"מ במיל' שמעון דרעי (70), תושב ירושלים, המציין השנה עשור בתפקיד. "השנה העשירית מרגשת לא פחות מהראשונה", הוא אמר לנו אתמול, בשעת המנוחה שלו מהחזרות האינטנסיביות. "אני תמיד אומר לחיילים ולדגלנים, זה לא עוד טקס. אין שום אירוע כזה במדינה, שמתכוננים אליו במשך שלושה חודשים ושמשקיעים בו כל כך הרבה, כדי שביום העצמאות נוכל להביא לעם ישראל תוצר לאומי מאחד ומרגש. אני מרגיש שבערב הזה כולנו ביחד, ורוצה לקוות שכך אכן קורה".
ההכנות לטקס בחודשים האחרונים היו מאתגרות עוד יותר. "זוהי הפעם הראשונה שעשינו חזרות ותרגולות באולם אירועים בבית מלון", אומר דרעי. "שבועיים אחרי תחילת האימונים קיבלנו הנחיה להחזיר את החיילים ליחידות, ולא היה עם מי להתאמן. העדיפות הייתה שכל אחד יתרום את חלקו במאמץ המלחמתי.
הכי מעניין
שמעון דרעי | צילום: יותנן זינדל- פלאש 90
"כאשר הוחלט שהטקס יתקיים בכל זאת, לא יכולנו לתרגל בהר הרצל בגלל מגבלת פיקוד העורף, והתאמנו באולם האירועים ועל הגג של רחבת בית המלון. זה נראה מגוחך. אני צוחק כשאני נזכר איך הסתובבנו באולם האירועים בין העמודים, אבל לא הייתה ברירה. כשניתנה האפשרות לחזור להתאמן השלמנו את הפערים בלילות לבנים, והיום אנחנו יכולים להעמיד טקס מכובד".
את המתח שמסמל טקס המשואות - המעבר משכול לשמחה ומעצב לתקומה - חש דרעי על בשרו: שנתיים לפני כניסתו לתפקיד נפל בן דודו, סמל דור דרעי ז״ל, בשעה שלחם בחטיבת כפיר במבצע צוק איתן. דור נהרג מירי טיל נגד טנקים לעבר פילבוקס צה״לי ששהה בו עם חבריו לצוות. הוריו של דור, דודו ודודתו של דרעי, לא עמדו בכאב השכול, ונפטרו טרם זמנם. רק לפני שבועיים השתתף באזכרה לדודתו: "המשפחה התרסקה מאז האובדן של הבן, היית יכול לראות איך זה השפיע על ההורים. דור היה בן הזקונים שלהם וזו הייתה עבורם אבדה קשה".
בכל שנה לפני הטקס, מספר דרעי, עולים הדגלנים והחיילים המתכוננים לטקס אל קברה של סגן הילה בצלאלי ז"ל, שנהרגה בחזרות לטקס המשואות בהר הרצל ב־2012. "כמה קברים משמאלה שוכב דור, ואני פוקד את קברו", אומר דרעי. "כשאני שם כל הזמן, זה מחדד את החיסרון, וזה מאוד כואב. נשארה רק ההנצחה, החיים ממשיכים. לדור יש אחיינים מדהימים, ובדרכי אני מנציח אותו בכל שנה, ומזכיר אותו גם לחיילים: מדבר עליו, מראה להם את הקבר שלו".
את דרעי מלווה לאורך השנים אל״ם אשר בנצי (70), פרויקטור טקס המשואות זה 23 שנים. גם הוא חבר במשפחת השכול: אחייניתו שי אשרם הייתה תצפיתנית במוצב נחל־עוז, ונרצחה ב־7 באוקטובר 2023. במהלך הריאיון הוא נשנק כמה פעמים כשהוא מדבר עליה. "נפילתה השפיעה עליי מאוד. היא הותירה חלל ענק במשפחה, אנחנו עם חור גדול בלב", הוא אומר.
אשר בנצי השני משמאל, בחזרות טקס | צילום: דובר צה"ל
הוא מתנדב בהפקת טקס המשואות, לצד כמה אנשי מילואים אחרים כמותו. "זה לא דומה לשום משימה בצה"ל", אומר בנצי. "הצבא שלנו הוא לא צבא של טקסים, כולנו יודעים מה הוא עושה בדרך כלל. החשיבות של הטקס היא בהרמת המורל. הטקס השנה מתמקד בכך שכולנו עם אחד וצריכים לפעול זה למען זה".
כמי שעובד בכל שנה עם חיילים בני 19, 20 ו־21, הוא יודע להשוות בין דור הטיקטוק לדור המייסדים. לדבריו, יש לנו הרבה ללמוד מהדור החדש, ולמעשה טביעות האצבעות שלו כבר ניכרות. "החיילים של היום חכמים ודעתניים הרבה יותר", הוא אומר. "הם לא מפחדים לדבר. אני מהדור של החיילים של פעם, אז אני לא מוציא את דיבתם, אבל בדור של היום אוהבים ללמוד וליזום, ואנחנו אפילו מתייעצים איתם. אלה ילדים שאתה לא יכול להתעלם מהם. אנחנו תמיד קשובים להם, ושמחים לקבל מהם רעיונות טובים.
"המלחמות של היום מתוחכמות ואכזריות מבעבר. המציאות טפחה על פנינו: פעם אמרנו שאנחנו צריכים צבא קטן וחכם, היום אנחנו מבינים שהוא צריך להיות הרבה יותר חכם. אז אני שמח לדעת שאלה החיילים שלנו. אלה חיילים שלדעתי הם הרבה יותר טובים".