"לקח לי חצי שנה לעכל מה קרה באותה לילה, איך עשרות אלפי אנשים הגיעו לתת כבוד אחרון לשון", אומרת דליה כרמלי, אימו של סמ"ר שון כרמלי ז"ל שנפל במבצע צוק איתן. "קודם כול קשה מאוד לעכל שהבן שלך שהיה חי אתמול כבר איננו. איך יכול להיות דבר כזה? ומעבר לזה, בהתחלה לא הבנתי למה כל האנשים האלה באו, הרי זה הילד שלי. אבל הבנתי שזה דבר מרגש מאוד שקיים רק במדינת ישראל".
ההורים קיבלו את הבשורה האיומה יומיים לפני כן בטקסס, מקום מגוריהם. לאחר 18 שעות טיסה בשלושה מטוסים נחתו בארץ. מה שהם לא ידעו הוא שבאותן שעות התפרסם פוסט בעמוד הרשמי של קבוצת מכבי חיפה: "זו בקשה ענקית מאיתנו אליכם, אוהדי מכבי חיפה, וזו הזדמנות שלכם לעשות מצווה גדולה. שון כרמלי שנהרג אמש היה חייל בודד ואנחנו לא רוצים שההלוויה שלו תהיה ריקה". ההודעה קיבלה הדים בכל הארץ, וערוצי התקשורת הפיצו גם הם את המסר. בעת ההלוויה, שהתקיימה בשעה 23:00, פקדו את בית העלמין הצבאי בשכונת נווה־דוד בחיפה כ־20 אלף איש. הם הגיעו מכל הארץ, בכל הגילים, ובאמצע הלילה ליוו חייל בודד כדי שלא יהיה בודד.
סמ"ר שון כרמלי ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה
שון כרמלי נולד במאי 1993 בטקסס, ארה"ב. הוריו, דליה ואלון, הם ישראלים שהגיעו לשם מסיבות מקצועיות. אימו מתארת את שון כילד שתמיד היה לו חיוך על הפנים, ילד חברותי שאהב להצחיק ולעשות שטויות. ההורים גידלו את שלושת ילדיהם בבית מלא ערכים ואהבת הארץ. "ישראל הייתה תמיד מספר אחת שלנו", אומרת דליה. בכל שנה היו שון ושתי אחיותיו הגדולות, גל ואור, מגיעים לארץ. הם אהבו להיות כאן, והבנות החליטו אחרי התיכון לעלות ארצה. בגיל 16 ביקש שון להתאחד עם אחיותיו ולהישאר בארץ. הם התגוררו ברעננה, והוא הצטרף לכיתת עולים בתיכון אוסטרובסקי בעיר. אימו מספרת שהוא היה קשור לארץ מאוד. "הוא אהב את קבוצת הכדורגל שלו מכבי חיפה, אהב את האוכל, אהב את ישראל והחליט לעלות ארצה".
לאחר לימודיו בתיכון התגייס שון לצה"ל והודיע להוריו שהוא מתכוון לשרת בקרבי ושהתקבל לגולני. "אני לא יודעת איך הוא שמע בכלל על גולני, כי בסביבה שלו היו רק עולים שלא מכירים את הניואנסים של הצבא. היה לנו קשה בהתחלה, כי לא רצינו שהוא ישרת בקרבי. במשפחה לא היו אז חיילים קרביים. בסוף, בעקבותיו, כל האחיינים שלי התגייסו לקרבי. הוא אמר לי: אני רוצה משהו משמעותי, אני רוצה להגן על ישראל".
בפברואר 2012 הצטרף שון לגדוד 13 של גולני. חבריו מספרים שהוא אהב את השירות הצבאי ואת תחושת המשמעות והנתינה. הוא התחבר מאוד לחבריו לפלוגה. היו גם קשיים, אבל הוא עבר אותם בלי להתלונן. הוא אפילו שכנע חברים לא לוותר על השירות ולהחזיק מעמד. במאי 2014 הוא חגג יום הולדת 21, וכמה שבועות אחר כך החל מבצע צוק איתן.
גדוד 13 היה אחד הגדודים שנשלחו לטפל במוקדי ירי הרקטות בעזה ולחשוף מנהרות טרור. שון התמודד אז עם נקע ברגל, אך בחר בכל זאת להצטרף ללחימה. ב־20 ביולי 2014, כשעה לאחר חצות, נתקל הכוח שלו במחבלים בשג'עייה. שון, שהיה מקלען ברכב הנמ"ר, יצא כמה פעמים לטעון את המקלע, כשהוא חשוף לאש ומסכן את חייו למען הצלחת המשימה והשמירה על חבריו לפלוגה. במהלך פעילות זו נפגע בראשו ונהרג. כמה דקות לאחר האירוע הזה התרחש אסון הנגמ"ש, שבו נספו שבעה חיילים ונחטפה גופתו של אורון שאול.
"עולים שבוחרים להתגייס הם אנשים מיוחדים". דליה כרמלי | צילום: אנצ׳ו גוש, ג'׳יני
בצד השני של האוקיינוס, משפחת כרמלי ידעה כמה שעות לפני כן ששון אמור להיכנס לעזה. "היינו בלחץ נוראי", אומרת דליה. "לא יכולנו לדבר איתו. כל הערב הזה היינו ממש במתח. ב־12 בלילה פתחתי את הטלוויזיה כדי לראות מה קורה, וראיתי: שמונה הרוגים בגולני. הייתי בטוחה שזה לא הוא, ובכל זאת התקשרתי כדי לברר אבל לא אמרו לי שום דבר. מה שלא ידעתי הוא שכולם חוץ מאיתנו ידעו ששון הוא אחד החללים. השם שלו היה בהודעות וואטסאפ שנשלחו. בסוף קיבלנו את ההודעה למחרת בבוקר, ביום ראשון, כשמישהו מהקהילה בא להודיע לנו".
הם יצאו לדרך לישראל, ואחרי יום של טיסות נחתו בארץ והתכוננו להלוויה שתוכננה ליום שני בערב. ההלוויה ההמונית של שון כרמלי נחקקה בתודעה כמפגן אחדות של עם ישראל. הזמר אריאל הורוביץ, שהתפעם מהאירוע, חיבר שיר בעקבותיו. על מצבתו של שון כתבה המשפחה את מילות הפזמון: "עשרים אלף איש ואתה הראשון / עשרים אלף איש אחריך שון. / צועדים בשקט עם פרחים / שתי אחיות – עשרים אלף אחים".
הלווייתו של שון כרמלי | צילום: עופר וייס
גם בשבעה פקדו אנשים רבים את הבית שבו ישבה משפחת כרמלי, בהם עולים צעירים שסיפרו להורים עד כמה החייל הבודד שון נותן להם השראה להתגייס. "אמרתי להם: אבל הוא נהרג, איך זה יכול להיות השראה בשבילכם? אבל הם יודעים בדיוק מה הם עושים, מבינים את הסיכונים ומתגייסים. עולים חדשים שבוחרים להתגייס לצה"ל הם אנשים מיוחדים, אין לי מילים".
המשפחה חיפשה דרך להנציח את הבן והקימה עמותה ייחודית, "נפש חופשית", המקדמת תוכנית להעצמה, פיתוח אישי והגשמה עצמית. העמותה שוכנת בקיבוץ הזורע ליד חיפה, ומאפשרת לבני נוער מרחבי העולם הנמצאים במצבים שונים של סיכון, קושי ומשבר, לבוא לישראל לתקופה של כמה חודשים כדי לקבל כלים לחיים.
לאחר מותו של שון חזרו הוריו להתגורר בארץ, מתוך תחושה שהם לא יכולים להיות רחוקים. שאלתי את דליה כיצד היא חשה במלחמה הנוכחית, לראות ששוב חזרנו להילחם ברצועת עזה, באותם מקומות ששון היה בהם. "קודם כול זה החזיר אותי אחורה. ואז הפחד הנוראי לראות פנים ושמות של חיילים. עד היום הפחד הזה מלווה אותי. וכמובן להבין מה המשפחות האלו עוברות, כי כל חייל הוא עולם ומלואו".